מדוע צריך הכשר לתבניות?

א. תַּנּוּר אֲפִיָּה שֶׁצָּלָה אוֹ בִשֵּׁל בוֹ בָשָׂר, יְכוֹלִים לְהַתִּיר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לַאֲפִיַּת מַאֲכָלִים חֲלָבִיִּים עַל יְדֵי שְׁלֹשָׁה תְנָאִים: 1. שֶׁיַּעַבְרוּ 24 שָׁעוֹת מִצְּלִיַּית אוֹ בִשּׁוּל הַבָּשָׂר. 2. שֶׁיְּנַקֶּה הֵיטֵב אֶת הַתַּנּוּר מִשְּׁאֵרִיּוֹת. 3. שֶׁיָּסִיק אֶת הַתַּנּוּר בַּחֹם הֲכִי גָבוֹהַּ לְמֶשֶׁךְ 20 דַּקּוֹת אוֹ יוֹתֵר. וְכָךְ הַדִּין לְהֵפֶךְ, כְּלוֹמַר, אִם רוֹצֶה לֶאֱפוֹת "בְּשָׂרִי" אַחֲרֵי "חֲלָבִי".

ב. חוֹבָה שֶׁתִּהְיֶינָה תַבְנִיּוֹת אֲפִיָּה נִפְרָדוֹת לְשִׁמּוּשׁ חֲלָבִי וּבְשָׂרִי. וְכֵן יֵשׁ לָשִׂים לֵב!! שֶׁכְּשֶׁקּוֹנִים תַּנּוּר חָדָשׁ יֵשׁ לְהַטְבִּיל אֶת הַתַּבְנִיּוֹת בַּמִּקְוֶה לִפְנֵי שֶׁמַּנִּיחִים בָּהֶם אֹכֶל כְּמוֹ שֶׁנִּלְמַד בְּעֶזְרַת ה' בְּדִין טְבִילַת כֵּלִים.

ג. כַּיּוֹם, מָצוּי שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בְּתַבְנִיּוֹת חַד פַּעֲמִיּוֹת, לְדַעַת הָאַשְׁכְּנָזִים יֵשׁ לִקְנוֹת תַּבְנִיּוֹת עִם הֶכְשֵׁר, וּלְדַעַת הַסְּפָרַדִּים - מֵעִקַּר הַדִּין אֵין צָרִיךְ הֶכְשֵׁר עַל הַתַּבְנִיּוֹת.

ד. יֵשׁ הַשּׁוֹאֲלִים: לָמָה צָרִיךְ הֶכְשֵׁר עַל תַּבְנִיּוֹת, וְכִי אָנוּ אוֹכְלִים אֶת הַתַּבְנִית? אוּלָם, רֵאשִׁית יֵשׁ לָדַעַת שֶׁאִם יֵשׁ הֶכְשֵׁר עַל דָּבָר מְסֻיָּם גַּם אִם זֶה נִרְאָה לָנוּ תָמוּהַּ, יֵשׁ לְכָךְ סִבָּה.

ה. הַבְּעָיָה בְתַבְנִיּוֹת הִיא שֶׁאֶת חֵלֶק מֵהֶם מוֹרְחִים בְּתַהֲלִיךְ יְצוּרָם בְּחוֹמְרֵי הַבְרָקָה הַמְּכִילִים שׁוּמָנִים מִן הָחַי הָאֲסוּרִים בַּאֲכִילָה, וְאִם יְחַמְּמוּ בָהֶם אֹכֶל, הַשֻּׁמָּן יִתְעָרֵב בַּמַּאֲכָל וְיֶאָסֵר. אִם כֵּן, מַדּוּעַ הַסְּפָרַדִּים מְקִילִים? כֵּיוָן: א. הַדָּבָר מוּטָל בְּסָפֵק. ב. הַטַּעַם שֶׁל חוֹמָרִים אֵלּוּ פָגוּם וְשִׁיטַת הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ שֶׁהַסְּפָרַדִּים הוֹלְכִים לְפִיו - לְהָקֵל בְּטַעַם לִפְגָם.

ו. דֻּגְמָא דוֹמָה קַיֶּמֶת לְגַבֵּי נְיַר טוּאָלֶט שֶׁיֵּשׁ עָלָיו "הֶכְשֵׁר" וַאֲנָשִׁים שׁוֹאֲלִים לְמָה צָרִיךְ "הֶכְשֵׁר"? וְעוֹד מְמַהֲרִים לְהַסִּיק מַסְקָנוֹת וְאוֹמְרִים: "הַכֹּל בִּשְׁבִיל כֶּסֶף.." וְהָאֱמֶת, שֶׁיֵּשׁ שְׁתֵּי בְעָיוֹת בַּנְּיָר: א. הַנְּיָר הוּא מְמֻחְזָר וּפְעָמִים רַבּוֹת מִשְׁתַּמְּשִׁים גַּם בְּכִתְבֵי קוֹדֶשׁ יְשָׁנִים לְשִׁמּוּשׁ חוֹזֵר - וְזֶה אִיסּוּר חֲמוּר. ב. כְּשֶׁהַמִּפְעָל מְיַצֵּר אֶת הַנְּיָר בְּשַׁבָּת עַל מְנַת לִמְכּוֹר הֲרֵי שֶׁזֶּה אָסוּר. לְשֵׁם כָּךְ יֵשׁ צֹרֶךְ בְּ"הֶכְשֵׁר".

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר: (מִשְׁלֵי יד', כב')

"הֲלוֹא יִתְעוּ חֹרְשֵׁי רָע וְחֶסֶד וֶאֱמֶת חֹרְשֵׁי טוֹב"

בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ פֵּרוּשׁ הַמִּילָה: "חוֹרְשֵׁי" הוּא עִנְיָן שֶׁל מַחֲשָׁבָה. וְלָכֵן, מָה שֶׁאוֹמֵר כָּאן שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הוּא: הֲלוֹא יִתְעוּ חֹרְשֵׁי רָע - מִי שֶׁחוֹשֵׁב רַע הוּא טוֹעֶה! וְחֶסֶד וֶאֱמֶת חֹרְשֵׁי טוֹב - וּמִי שֶׁחוֹשֵׁב טוֹב זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת חֶסֶד וֶאֱמֶת. וְהִנֵּה שִׁיעוּר לַחַיִּים!

זֶה הָיָה הַגַּן הֲכִי טוֹב בָּעִיר, הַגַּנֶּנֶת מַקְסִימָה, וְהַסַּיַּיעַת עַל אַף גִּילָהּ הַמְאֹד מְבֻגָּר הָיְתָה מַדְהִימָה. הַגַּן הָיָה מַבְרִיק וּמְצֻחְצָח כְּמוֹ בֵּית מֶרְקַחַת. וְהַכֹּל הָיָה טוֹב עַד.. לַיּוֹם שֶׁבּוֹ הַגַּנֶּנֶת הוֹדִיעָה שֶׁהִיא לֹא מַמְשִׁיכָה עוֹד שָׁנָה עִם הַסַּיַּיעַת הַזּוֹ. "הִיא מְבֻגֶּרֶת, וַאֲנִי רוֹצָה מִישֶׁהִי צְעִירָה!" הַהוֹרִים הָיוּ בְּהֶלֶם, "מָה אִכְפַּת לָךְ? הַגַּן מַבְרִיק וְזֶה מָה שֶׁחָשׁוּב.." אֲבָל הַגַּנֶּנֶת בְּשֶׁלָּהּ, הִיא פָּנְתָה לְמִשְׂרַד הַחִנּוּךְ שֶׁהוֹרָה לְהַחְלִיף אֶת הַסַּיַּיעַת. הַסַּיַּיעַת הָלְכָה לְבֵיתָהּ וְהֵחֵלָּה יַחַד עִם מִשְׁפַּחְתָּהּ בְּמַסַּע הַשְׁמָצוֹת נֶגֶד הַגַּנֶּנֶת. נִהְיָה בָּלָאגָן, מַחְלֹקֶת, הוֹרִים הֵחֵלּוּ לַעֲזֹב אֶת הַגַּן, מִסְפַּר הַיְּלָדִים הֵחֵל לְהִצְטַמְצֵם, וּבְיוֹם בָּהִיר אֶחָד... הַסַּיַּיעַת קִבְּלָה הֶתְקֵף לֵב. וּלְאַחַר כַּמָּה יָמִים הִיא נִפְטְרָה! כֻּלָּם הָיוּ בְּהֶלֶם.. הַגַּן נִסְגַּר.

בְּאַזְכָּרַת הַשִּׁבְעָה הַבֵּן עָלָה לְהַסְפִּיד. וּלְאַחַר דִּבְרֵי הַשֶּׁבַח אָמַר כָּךְ: "אֲנִי הוֹלֵךְ לוֹמַר דְּבָרִים שֶׁיִּשָּׁמְעוּ כְּזִלְזוּל בְּאִמִּי זַ"ל אֲבָל זֶהוּ רְצוֹנָהּ! אֶתְמוֹל אִמִּי בָּאָה אֵלַי בַּחֲלוֹם וְאָמְרָה לִי: "דַּע לְךָ, שֶׁלֹּא נוֹתְנִים לִי לְהִכָּנֵס לִמְחִיצָתִי בַּשָּׁמַיִם עַד שֶׁתְּפַרְסֵם אֶת הַדְּבָרִים הַבָּאִים. אֲנִי כְּבָר כַּמָּה שָׁנִים חוֹלָה בַּלֵּב, הָרוֹפְאִים אָסְרוּ עָלַי לְהִתְאַמֵּץ, לֹא לִשְׁטֹף רִצְפָּה וַאֲפִילוּ לֹא לְהָרִים כִּסָּאוֹת. וּבִמְקוֹם לְפַטֵּר אוֹתִי, הַגַּנֶּנֶת הִצִּיעָה שֶׁהִיא וּבְנוֹתֶיהָ יִשְׁטְפוּ כָּל יוֹם אֶת הַגַּן, וְכָךְ זֶה הִתְנַהֵל כַּמָּה שָׁנִים, בְּסוֹף כָּל יוֹם הִיא וְהַבָּנוֹת שֶׁלָּהּ הָיוּ מְצַחְצְחוֹת אֶת הַגַּן וַאֲנִי יוֹשֶׁבֶת וּמִסְתַּכֶּלֶת עֲלֵיהֶן, כְּשֶׁבְּנוֹתֶיהָ הִתְחַתְּנוּ הִיא הִתְחַנְּנָה בְּפָנַי שֶׁאֶעֱזֹב כִּי הִיא מִתְמוֹטֶטֶת לְבַד, וַאֲנִי לֹא הִסְכַּמְתִּי, עַד שֶׁהִיא פָּנְתָה לְמִשְׂרַד הַחִנּוּךְ. וְכַמָּה שֶׁהִשְׁמַצְתִּי אוֹתָהּ הִיא מֵעוֹלָם לֹא סִפְּרָה אֶת הָאֱמֶת כְּדֵי לֹא לִפְגֹעַ בִּי. אֱמוֹר לָהּ בִּשְׁמִי לְיַד כֻּלָּם: "אַתְּ צַדִּיקָה וַאֲנִי חָטָאתִי לָךְ - סְלִיחָה!".