תרבות יהודית
יוסי רוזנשטיין: "אני מצייר את היהדות באמצעות סמלים וכתמים, אף פעם לא אצייר אנשים או בעלי חיים"
כבר עשרות שנים שיוסי רוזנשטיין, הצייר החרדי, יוצר יצירות של 'אומנות יהודית', אבל אם חשבתם שאומנות יהודית היא ילד עם ציצית או אישה מדליקה נרות, יש לו הפתעה עבורכם, ואיך שיטת האומנות שהוא פיתח עוזרת לו לקרב יהודים לאביהם שבשמיים?
- מיכל אריאלי
- פורסם כ"ה תשרי התשע"ז |עודכן
יוסי רוזנשטיין
כפסע היה בין יוסי רוזנשטיין הצייר החרדי לבין הפיכתו לבורסאי יהלומים מצליח. כפסע אחד בלבד, וזאת מאחר שבשנות צעירותו, הוא תכנן בכלל לעבוד בבורסה ואף התקבל כחבר בבורסת היהלומים בלונדון. אלא שבמקביל לכך – בצעד אמיץ שהושרש בו בעולם הישיבות, הוא החליט לנטוש את אפיקי הבורסה הנוצצים מבחוץ והשקיע את כוחותיו ויכולותיו דווקא בחיים רוחניים – חיים של תורה, אמנות וחיבור ביניהם.
"כמובן שהתייעצתי לפני כן עם גדולי הפוסקים", הוא מספר לנו כיום, כאשר מאחוריו עשרות שנות אומנות מצליחות, "וכשדיברתי איתם הגעתי למסקנה שהכישרון שקיבלתי מהבורא הוא גם הייעוד שלי בעולם והבנתי שהדבר שמוטל עליי לעשות הוא לחבר בין היכל התורה להיכל היצירה".
כך הצליח רוזנשטיין במשך השנים ליצור אסכולת ציור חדשה אשר נותנת משמעות אמתית ומקורית למושג 'אמנות יהודית' באמצעות שיטה ייחודית שאותה הוא פיתח בעמל רב.
דוד המלך (איורים: יוסי רוזנשטיין)
מצייר את היהדות
ומהי באמת אומנות יהודית?
"משום מה קיימת בציבור נטייה לטעות ולחשוב שאומנות יהודית היא בעצם יודאיקה", אומר רוזנשטיין, "כלומר – מציירים ילד יהודי עם פאות או ציצית או איש הולך לבית הכנסת והנה עשינו אומנות יהודית, אבל האמת היא שאין שום קשר בין הדברים האלו לאומנות יהודית. כי המקור הבסיסי לאומנות היהודית הוא תלמוד התורה, וזוהי אומנות שקיימת רק אצל היהודים המאמינים שמבינים את התורה ואת המשמעות שלה".
והוא גם מפרט עוד יותר: "כשמציירים ציור סתמי, בלי שום כוונה מיוחדת, אז אני לא חושב שאפשר לקרוא לו בכלל 'יצירה'. אולי מתאים יותר לקרוא לו 'יצור'. כדי להפוך את היצור הזה ליצירה, אנו צריכים להעביר בו שפה אומנותית כדי שאנשים יבינו מה שאנחנו רוצים לומר להם דרך הציור, כשהמטרה הסופית היא שהוא ישפיע עליהם בדרך כזו או אחרת. אם הצייר הצליח להעביר באמצעות הסיפור מסר פוליטי, אז הוא יצר אומנות פוליטית, אם הוא העביר מסר רגשי אז הוא יצר אומנות רגשית, ואם נתן מסר יהודי, אז באותו רגע הוא יצר אומנות יהודית".
חורבן ירושלים
ורוזנשטיין אכן מצליח ליצור אומנות יהודית מרהיבה ומיוחדת במינה. לכל ציור שיוצא תחת ידיו יש הסבר המתקשר לפסוקי התורה או למאורעות התנ"ך, והשמות שהוא מעניק לציורים שלו הם ציטוטים מהתנ"ך.
בהסבריו המצוירים על פסוקי התורה הוא מקפיד שלא לצייר כלל בני אדם או בעלי חיים וכשהוא רוצה לצייר למשל דמות של מישהו 'רע' הוא משתמש בסלע או באבן, כאשר מבקש לצייר מישהו שנפטר הוא משתמש בנר נשמה, וכן הלאה. "הציורים הם מעין שפה, רק שבמקום אותיות יש לי סמלים וכתמים", הוא מבהיר את העיקרון.
האתגר הגדול ביותר של רוזנשטיין הוא כאשר הוא לוקח פסוקים מהתורה שעל פניו נראים לא ממש מובנים ומצליח לצייר אותם באמצעות מכחולו. "אני מרגיש שזה לא פחות מאשר שליחות, כי הציורים שלי אינם מגיעים בהכרח ליהודים מאמינים, אלא פעמים רבות הם מוצאים את דרכם דווקא ליהודים המגדירים את עצמם ככאלו שאינם מאמינים בתורה, ואני יכול להבין שהם אינם מזדהים עם התורה שהם מכירים, כי התורה שמלמדים בבתי הספר החילוניים ממש לא מתיישבת על הדעת ולפעמים היא אפילו נראית לכאורה כאבסורדית.
"אז אני פונה לאותם אנשים ואומר להם: אתה לא מאמין בתורה שלמדת וזה בסדר, אבל את התורה שאני מאמין בה אתה אפילו לא מכיר, ואין לך שום יכולת לדעת אם אתה מאמין בה או לא. ואז אני מפגיש אותו למשל עם הפסוק 'לא תישא את שם השם אלוקיך לשווא' הלקוח מעשרת הדיברות. בעיקרון זהו פסוק שנראה על פניו תמוה – הרי איש אינו יודע את שמו של הקב"ה ואפילו משה רבנו שאל את הקב"ה לפני שירד למצרים מה שמו, והקב"ה אינו נוקב בשם ברור אלא אומר לו: 'אהיה אשר אהיה'. ואם כך – אז איך אפשר להגיד לנו שלא נישא לשווא שם שכלל איננו מכירים?
לא תישא
"ישבתי וחשבתי על הנושא, והענקתי לו את הפרשנות שלי שהעברתי אותה גם דרך הציור. בחרתי לצייר ציור בו רואים יום יפה, שמיים בצבע תכלת, עננים ורודים, כל עם ישראל הולך במדבר וההרים נראים כמו נרות כבויים חוץ מהר ענק שנראה כמו נר ומגיע עד לעננים. ההר הזה מסמל את האנשים העשירים, המאושרים והמורמים מעם. והנה, רואים כי למרות שהנר הזה דולק הוא בעצם לא משפיע על אף אחד כי הוא דולק בשעות היום. בכך אנו מראים שכאשר אדם אינו נותן משלו לאחרים באופן הנכון הוא כביכול נושא את שם השם הטבוע בו לשווא, וזוהי הפרשנות שאני הענקתי לפסוק המסתמכת גם על דברי המפרשים. זה גם מסתדר עם דברי הרב דסלר שאומר לנו שצלם אלוקים הוא היכולת שהקב"ה נתן לנו לתת לזולת. הנתינה היא הדבר החשוב ביותר בו אנו יכולים לדמות לאלוקים, ואם אנו נותנים שלא לצורך או בצורה לא נכונה, אז אנו נושאים את שם השם הטבוע בנו לשווא".
וזוהי רק דוגמא אחת לציוריו העמוקים של הצייר רוזנשטיין. "לפעמים אני מלווה את הציורים בהסבר כתוב, כדי שאנשים יבינו את המסר, אבל לפעמים ההסבר הוא קצר מאוד, כי לא תמיד המסר עמוק, אלא יש פעמים בהן הוא אוניברסאלי ופשוט, אבל תמיד יש לציורים שלי מסרים, כי זוהי המטרה שלי".
טובה תמונה מאלף מילים
הצייר יוסי רוזנשטיין לא רק יוצר יצירות משל עצמו אלא גם מעביר את תורתו לתלמידיו, ובמסגרת זו הוא מקיים קורסים לציור ברמות שונות בהם הוא מלמד את עקרונות האומנות היהודית. "אחת המשימות הראשונות שאני נותן לתלמידים שלי בכל קורס היא האתגר: 'ציירו לי שבת'. מאה אחוז מהתלמידים מציירים שולחן שבת עם נרות דולקים, או אישה מדליקה נרות או איש עושה קידוש ואז אני אומר להם: 'לא ביקשתי שתציירו חלות או נרות שאלו דברים שמסמלים את השבת, אני רוצה שתציירו את השבת עצמה".
מכירת יוסף
כאן הוא אומר שמתחילה המבוכה, כי לצייר דבר גשמי זה פשוט, אבל לצייר רגש שהוא דבר נעלה, מעבר למושגים החומריים שלנו, זה כבר מורכב הרבה יותר. "הייתה לי תלמידה שקלטה את הדברים והיא לקחה דף וחילקה אותו לשבעה מלבנים, שישה מהם אפורים ואחד גדול ולבן. למרות שהיא בעצם לא התאמצה במיוחד, היא הצליחה להעביר מסר, היא הצליחה לדבר באמצעות הציור שלה".
ולסיום מספר יוסי על תערוכת ציורים שלו שהתקיימה לפני כשני עשורים בגלריה הידועה 'אברבך פיין ארט' במדיסון אבניו בניו יורק. באחד הימים, בשעת צהריים קופחת במיוחד, הגיעו לאחר תיאום מראש ארבעה אוטובוסים עמוסי תלמידים מבית ספר יהודי-חילוני מקונטיקט. היה רעש איום דיבורים וצעקות, אך ברגע שנכנסו וראו את הציורים הם פשוט נאלמו דום. יוסי מספר כי כולם התיישבו על הרצפה, שאלו שאלות וגילו התעניינות כנה.
משה מול הסנה
"מכיוון שבציורים נראו סיפורי תורה כפי שהם מעולם לא ראו עם פרשנויות ונופך עכשווי שהענקתי להם, מצאנו את עצמנו עוברים עד מהרה לשיחות מעמיקות על עשרת הדיברות", הוא מציין, "דיברנו גם על בריאת העולם ועל עוד נושאים נוספים הקשורים ללב ליבו של העם היהודי. תוך כדי ניהול השיחה שמתי לב לכך שמנהל בית הספר עוזב את האולם ומשוחח בטלפון בעצבנות. בטרם שעזבו הוא ניגש אליי ולחש: 'רק שתדע שכעת פיטרתי שלושה מורים לעברית ולתורה מטעם הסוכנות, מכיוון שאני מאמין שמה שהם מלמדים את הילדים שלנו אלו דברים בלתי נכונים'. בדבריו נשמע הכעס ומאוחר יותר הוא סיפר לי כי הוא מינה תחתיהם מורים אחרים שאותם תיווך לו שליח חב"ד שהתגורר במקום.
"במקרים כאלו אני מרגיש שהשגתי את המטרה שלי", חותם יוסי את דבריו בהתרגשות, "כי האומנות שאני עוסק בה אינה לצורך ציור בלבד, אלא המטרה האמתית שלי היא להעביר מסרים ולקרב באמצעות הציורים עוד ועוד יהודים לאביהם שבשמיים".
קריעת ים סוף
לידיעת הקוראים: לכל הציורים זכויות יוצרים של הצייר יוסי רוזנשטיין ואין רשות להעתיקם בכל צורה או לעשות בהם שימוש
החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>