לא מה שחשבתם: מדוע האב לא רצה לדעת היכן בנו לומד?

סיפור מיוחד נשמע מאת הרב משה שולזינגר, המלמד על עדינות נפשם של גדולי עולם בדורות עברו: דיון רציני התנהל בביתו של הילד זליג ראובן בענגיס - מי שלימים התמנה לרבה של ירושלים, בהיותו בן 12 שנים בלבד. נושא הדיון: לאיזו ישיבה ילך הילד. 

אמנם, לא היו בזמן ההוא הרבה ישיבות, אך היה צורך להחליט האם ילך הנער לישיבת מיר או לישיבת וולוזין. דעותיהם של בני הבית היו חלוקות, וכל אחד צידד לכיוונה של ישיבה אחרת.

ואז נשמעה דעתו של האב: ''אמנם שתי הישיבות טובות מאוד", אמר האב לבנו הצעיר, "אבל לדעתי כדאי לך ללכת לישיבת וולוזין, כי שמעתי שבישיבת וולוזין יש ספסלים רחבים יותר''. 

בני הבית התפלאו מאוד לשמע הדברים. השיקולים שנאמרו בבית המשפחה היו שיקולים רוחניים בלבד כגון שיטת הלימוד, צורת השיעורים וכו', ואף אחד מהם לא חשב על דברים גשמיים כנוחותם של הספסלים.

כשראה את פליאתם, הסביר האב את כוונתו: "אתה יושב ולומד והשעה שתים עשרה בלילה, אחת בלילה, או אפי' כבר שתים בלילה", פנה האב לבנו השקדן, "ואתה רוצה להמשיך ללמוד כמו שיכור שרוצה יין, שאינו יכול בלעדיו, אך מצד שני אתה גם מאוד עייף, והעייפות מאיימת להכריע אותך... אז בישיבת וולזין, שהספסלים רחבים, תוכל לשכב על הספסל ואחר שעות מעטות תתעורר, תיטול ידיים ותוכל תיכף ומיד להמשיך ללמוד, אבל בישיבת מיר הספסלים צרים, לא תוכל לעשות כן, ותיאלץ ללכת לחדרך לישון, ובכך תבזבז זמן יקר מאוד, כי הדרך הלוך ושוב תיקח בוודאי כמה דקות. משום כך אני מציע שתלך ללמוד בישיבה עם הספסלים הרחבים".

האב סיים את הצעתו: "אני רק מציע, ואתה תחליט בעצמך היכן תלמד על פי כל השיקולים ששמעת. אני מבקש ממך שתעשה זאת מהר ככל האפשר, כי חבל על כל דקה שהנך מפסיד מלימוד התורה".

עוד המשיך האב הגדול, וביקש מבנו שלא יספר לו היכן החליט ללמוד: "ה' יהיה עמך בכל אשר תחליט", בירך האב את הנער, "אך, אנא ממך, אל תאמר לי להיכן החלטת ללכת ללמוד... ואף כאשר תלמד שם, ולאחר ארבע חודשים תשלח לי מכתב ותספר לי בו את כל קורותיך, ואת הצלחתך הגדולה בלימוד התורה, אני מבקש ממך שלא תספר לי היכן אתה לומד".

גם כעת התפלאו השומעים מאוד, ועל כן הסביר האב את בקשתו: "נניח שתחליט ליסוע לישיבת וולוזין, ואני אדע על כך, כאשר יבוא אדם וישאלני: 'היכך בנך לומד?' אצטרך לענות לו את אשר אני יודע. אני חושש מכך, ייתכן שיהיה בכך עין הרע, ייתכן אף שהשואל לא זכה לבנים שמסוגלים ללמוד תורה והינם מוכשרים די הצורך כדי ללמוד בישיבת וולוזין, וחלילה יעלו באותו אדם רגשות קנאה, על כך שאני זכיתי שבני ילמד בוולוזין", הסביר האב את מחשבותיו, המוכיחות על עדינות נפש נדירה מאין כמוה. "לכן, אני מעדיף שלא לדעת, ובכך אוכל בקלות לענות על שאלה כזו 'אינני יודע'", סיים האב הגדול את דבריו.