הנודניקים האלה? הם יכולים להיות הדובדבן שבקצפת שלכם

"אכלת היום פרי?" שואל דיאטן קפדן את לקוחו.

"בוודאי", משיב הפציינט בהנאה גלויה. "אכלתי דובדבנים".

"דובדבנים?!" מקמט הדיאטן את מצחו, "אבל איפה מצאת אותם, זו לא העונה כעת".

"נכון", לא מתבלבל גדל-המידות, "מצאתי אותם על קצפת העוגה שאכלתי"...

* * *

"בצלם אלוקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם", כותבת התורה על בריאת האדם. וצריך להבין את פשר ההגדרה 'בצלם אלוקים', הרי לקב"ה אין דמות ואין דמות הגוף. ומהו 'בצלם'?

עוד יש להבין: מדוע התחיל הפסוק בלשון יחיד (ברא אותו) ועבר ללשון רבים (זכר ונקבה ברא אותם).

"שלום עליכם רבי", פנה בעל בית אל הגה"ק רבי ישראל מאיר מראדין, ה'חפץ חיים'. "רבי?!" שאל ה'חפץ חיים', "ומי כבודו?"

היהודי הציג את עצמו: "יענקל קראקובר, מפולין". הוא למד בראדין לפני עשרות שנים, וכעת בזקנותו של ה'חפץ חיים' הגיע ליטול ממנו ברכה. ה'חפץ חיים' אכן זכר אותו. "מה עם הפרנסה?" שואל הגאון הישיש. יענקל ספק כפיים בהנאה: "הלוואי על כל היהודים. אלפיים דולר אני מרוויח כל חודש". סכום ששווה לחמישים אלף דולר של ימינו...

ה'חפץ חיים' זקף גבה בתמיהה, ויענקל נחפז להשיב: הוא מעביר סחורות מרוסיה לפולין, ללא מכס, את ההפרש הוא משלשל לכיסו. פניו של ה'חפץ חיים' התכרכמו, אם יתפסו את תלמידו, אחת דתו להמית. האם ייתכן להרוויח הון כשהסיכון הוא באיבוד החיים?

יענקל הרגיע את רבו: "המוכס הראשי מקבל משכורת חודשית של ארבעים דולר. אני מוסיף לו פי חמישה, מאתיים דולר לחודש, והוא בתמורה מעלים עין באופן קבוע. אין חשש".

החפץ חיים נהנה מאוד לשמע הסיפור, וביקש מתלמידו שישוב על הפרטים עוד הפעם. וכך היה בשלישית וברביעית. יענקל שראה שעת רצון היא זו, גחן ולחש: "רבי, כבר 35 שנה שההסדר הזה קיים והגוי מזדקן, אני רוצה ברכה שהכל ימשיך להתנהל על מי מנוחות". הכהן הגדול בירך בנפש חפצה שהכל יהיה כשורה.

"אתה יכול לעלות איתי להיכל הישיבה?" הפתיע הרב את תלמידו לשעבר. בימי זקנותו המופלגת של ה'חפץ חיים' היה זה מעמד נדיר שהוא יגיע להיכל הישיבה לדבר. התלמיד כמובן נענה ברצון. ה'חפץ חיים' נטל אותו עמו ויחד טיפסו בכל כרחו של יענקל אל מדרגות ארון הקודש.

הס הושלך בהיכל וה'חפץ חיים' מספר לפלצותו של יענקל את הפרטים כולם, החוקיים ושאינם... יענקל מחוויר כסיד, אך ה'חפץ חיים' מהסה אותו ומבטיח לו שלא יאונה לו כל רע. לאחר מכן הוא מבקשו לשבת והוא ממשיך לדבר בפני התלמידים:

לאחר קץ ימיו של יהודי הוא מגיע לעולם העליון ובידו שלל דל מאוד. מעט מצוות והמוני עבירות. המצוות הינן דקות וחסרות תואר והעבירות היו לעילא לעילא בהנאה ושבח. ב'מכס', הרוחני, כמובן, היו צריכים להעניש אותו קשות ולשלוח אותו לגיהנום.

אלא שלפתע מגיעים מלאכים ונופחים במצוות שלו, מנפחים אותן, משווים להם נפח ויופי, ברק ופאר. המצוות מכריעות את הכף ודינו נחתם לחיי נצח בגן עדן.

הא כיצד?

מסביר ה'חפץ חיים' לתלמידיו: מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא (מלכות השמים כעין מלכות הארץ), גם בשמי מרום ישנה אפשרות כביכול לתשלום שוחד. חז"ל לימדונו: כל המרחם על הבריות, מרחמים עליו מן השמים. כאשר הוא יעמוד בפני שופט כל הארץ, ה'שוחד' הזה שהוא ריחם על הבריות, יגרום לכך שיעלימו עין מה'סחורה המוברחת' שלו וירחמו עליו בדינו...

נשוב לשאלה שעמה פתחנו: "בצלם אלוקים ברא אותו", הקב"ה מרחם על האדם ומעניק לו כל מחסורו, הן ברוחניות והן בגשמיות. וכך, באותו הצלם, של היכולת להעניק לאחר, ברא הקב"ה את האדם.

לפי זה נוכל לומר שזהו פשר השינוי בפסוק "זכר ונקבה ברא אותם". לאמור: בלשון הקודש, הזכר הוא כינוי למשפיע והנקבה היא כינוי למקבל. השי"ת ברא את בני האדם כך שיהיו בהם כאלו שמקבלים וכאלו שנותנים, בכדי שיוכל האדם לרחם על הבריות ולהעניק להם משלו, כדי שבבוא היום ירחמו עליו מן השמים.

* * *

מתחילים שנה חדשה, התחלה חדשה וגם... ניסיונות חדשים.

רעיונו הנפלא של ה'חפץ חיים', יוכל לשמש לנו תזכורת נפלאה לכך שכל אותם אנשים שאנו רואים בהם לפעמים מטרד התנהגותי, יכולים להיות הדובדבן שבקצפת עבורנו, כאשר בזכותם ייפתחו לנו שערי גן עדן.