לחץ החברתי – השורש לחטאי האנושות? הווטסאפ של רהב-מאיר לפרשת בראשית

על מה שמחים בשמחת תורה?
בילדותי הייתי ילדת-ספריות, עם מינוי לשלוש-ארבעה ספריות ברחבי העיר. כך שקריאה ולימוד היו מזוהים אצלי תמיד עם ספרנית שלוחשת "ששש" (בדרך כלל הלחישה רועמת יותר מהפטפוטים שהיא מתכוונת להשתיק). אבל ביממה הקרובה, בשמחת תורה, עם הספר ייקח את הספר הקדוש מכול – ובלי ששום ספרנית תשתיק אותו הוא ירקוד איתו בבית הכנסת וברחוב, ויניף אותו אל על. מה פשר היחס הזה, פעם בשנה, לספר התורה? למה בשמחת תורה רוקדים עם ספרי תורה סגורים? הרי לכאורה אנחנו אמורים ללמוד את התורה ולא לשיר איתה. 

הרבי מלובביץ הסביר זאת כך : "עוד לפני הבנת התורה – העיקר הוא קדושת התורה. העיקר הוא הבעת השמחה על כך שסיימנו ללמוד אותה, והשמחה על כך שמתחילים מייד שוב מההתחלה".

זהו בדיוק ההבדל בין ספר עלילתי, או ספר לימוד במתמטיקה, לבין התורה. המטרה אינה רק הלימוד והעיון, אלא קודם כול הקשר הנפשי, השמחה, ההתרגשות, האהבה. אנשים רוקדים בהקפות בכיכר העיר כי התורה אינה ספר ספרייה, אלא תורת חיים.

 איך ממשיכים להתחיל?
מועדים לשגרה! אחרי החגים הגיע. מצד אחד - זה הזמן לנסות וליישם את כל ההחלטות והמחשבות וההתחלות שהבטחנו לעצמנו. 
מצד שני - השבוע מתחילים מחדש, שוב, בדיוק את אותה הפרשה, פרשת בראשית. איך אפשר להתלהב מחדש מפרשת בראשית? הרי כבר בגן הילדים למדנו ש"בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ", וכו' וכו' וכו'? מה כבר יכול להיות חדש? איך מתמודדים עם שגרה ועייפות, בפרט בנחיתה שאחרי החגים? 
הנה רעיון שמצאתי בשיעורי הרב משה שפירא. זה הולך ככה: לימוד סיבובי ומעגלי, לימוד שחוזר על עצמו, לא חוזר בכל סיבוב לאותה נקודה. השקפת העולם היהודית כלפי ההיסטוריה, מעגל השנה, מעגל החיים, הזוגיות, וגם לימוד התורה היא אחרת בתכלית. מה שמתרחש הוא כמו סיבוב של בורג או מקדחה, סיבוב שמגיע בכל פעם עמוק יותר, ומתקדם לעבר יעד מסוים. סוג של ספירלה. כל בעל מלאכה יודע שדווקא תנועה סיבובית של בורג או מקדחה יכולה להתקדם ולעבור מכשולים של קירות אבן, במקום שבו הניסיון לפרוץ את המכשול בתנועה חזיתית של פטיש ומסמר – ייכשל. יש כוח לתנועה הסיבובית, להתקדם בכל פעם קצת. זה נכון כאמור ביחסים בין בני האדם, אבל גם ביחס ללימוד: כשמתחילים שוב את התורה מחדש צריכים להתקדם בכל שנה עוד קצת, להתמיד, לפלס דרך, ודווקא בגלל ההתמדה הזו - להגיע למקומות חדשים.
אנחנו לא מתחילים, אנחנו ממשיכים להתחיל. בהצלחה.
 

היסחפות אחרי אחרים – מובילה לחטא
מחנכים מרבים לדבר על לחץ חברתי, השפעה סביבתית והיסחפות אחרי חברים או טרנדים. האם יכול להיות שזהו בעצם חטאו של האדם הראשון, החטא הראשון של האנושות כולה? הנה טקסט נפלא של הרב קוק על פרשת השבוע החדשה, פרשת "בראשית": "חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואיבד את עצמו, לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת 'איכה', מפני שלא ידע נפשו, מפני שהאניות האמיתית נאבדה ממנו".

מעבר למילה העברית המרתקת (תפיסת האני – כלומר ה"אניות") יש פה קביעה שההיסחפות אחרי הנחש, כלומר אחרי גורם חיצוני, מובילה אותנו למצב של חטא, שאחריו אנחנו לא יודעים להשיב על השאלה הבסיסית "איכה?". 

במקום אחר כתב הרב קוק שהשכחה העצמית הזו היא ה-בעיה של היחיד וגם של העולם כולו: "כששוכחים את מהות הנשמה העצמית... הכול נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית... היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל האלוהים, אל נשמת כל הנשמות... ודבר זה נוהג בין באיש יחידי, בין בעם שלם, בין בכל האנושיות, בין בתיקון כל ההוויה כולה, שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה". 

זו רק טעימה מהקריאה הגדולה של הרב קוק לשוב את עצמנו, אל המקוריות שבתוכנו, והקריאה הזו רלבנטית מהעץ בגן העדן ועד היום.

מה לומדים מכיבוד אב של רש"י?
איך אדם פותח את מפעל חייו? באילו מילים? במקרה של רש"י, פרשן העל של התורה, מדובר בשלוש מילים: "אמר רבי יצחק". כך מתחיל הפירוש הראשון של רש"י על פרשת בראשית. ואז מגיע ציטוט ארוך יותר של אותו רבי יצחק, ששואל למה התורה מתחילה דווקא בסיפורי בראשית ולא מתחילה במצוות המפורשות והמפורטות, ורש"י גם עונה ומסביר את הנקודה. למה הגאון שעתיד לפרש את התורה כולה ואת התלמוד כולו מצטט את רבי יצחק? ומיהו בכלל אותו רבי יצחק?

במהלך הכנת השיעור השבוע מצאתי פנינה. מתברר שחמש מאות שנה אחרי שרש"י כתב את הדברים בצרפת, כתב הרב דוד הלוי סגל בפולין כך: "זה ר' יצחק היה אביו של רש"י (ששמו הרי היה רבינו שלמה יצחקי) ולא היה למדן גדול, ורש"י רצה לכבד אביו ולהזכירו בתחילת חיבורו, ואמר לו: שאל איזו קושיה ואכתבנה על שמך, והקשה לו סתם: מה התחילה התורה בבראשית".

כלומר, לפני כל החידושים של רש"י – יש כיבוד הורים, יש מסורת, יש דברים שקיבלנו מהדורות הקודמים. זה מסר עוצמתי, דווקא בתחילתה של התורה. רש"י פותח את הפירוש האדיר שגם אלף שנים אחר כך אנחנו עדיין עוסקים בו, במחווה קטנה לאבא שלו. לפני כל מה שרש"י עוד עתיד לשאול ולענות, הוא אומר לנו: "תשמעו משהו שאבא שלי שאל".

להצטרפות לקבוצת "החלק היומי" של סיון רהב מאיר, נא לשלוח בהודעת ווטסאפ את שמכם בלבד למספר 054-8151949

לרכישת ספרה החדש של סיון רהב מאיר, "הסטטוס היהודי", דרך הידברות שופס, חייגו 073-2221250 או הקליקו כאן.