ירון לוי: "כבר עשר שנים שאני לא ישן בלילות בגלל כאבים נוראיים, ובכל זאת אני עשיר השמח בחלקי"

היום אחר הצהריים זה עומד לקרות: מושב החורף בכנסת ייפתח ועשרות רבות של נכים ובני משפחותיהם יצבאו על המקום. הם צפויים להגיע אל לשכתו של שר האוצר וגם להיפגש עם חברי כנסת ושרים, כשהמטרה שלהם היא אחת: לפעול למען העלאת קצבאות הנכות בישראל, כדי שהן יהיו לכל הפחות בגובהו של שכר המינימום.

מי שעומד מאחורי היוזמה הזו הוא ירון לוי, יו"ר 'ארגון הפעולה של הנכים' אשר במשך העשור האחרון מצא את עצמו כשהוא נלחם את מלחמתם של הנכים ועושה הכל כדי לעזור להם, בכל דרך אפשרית.

 

מאדם בריא לכיסא גלגלים

אילו הייתם פוגשים את ירון לפני כעשור הייתם רואים אדם פעלתן, צעיר וחזק עם מלוא הכוחות והיכולות, אלא שבאחד הימים, כששב ממקום עבודתו, הוא מצא את עצמו מגיע הביתה, ושם, בכניסה, משתטח ונופל. הוא ניסה לקום, אך התברר שרגל ימין שלו פשוט 'ננעלה' בזווית של 180 מעלות, והוא לא מסוגל לקפל אותה.

זה לא היה חלום בלהות, זו הייתה המציאות, וירון מציין כי הוא לא הבין בשום אופן מה קורה. אשתו המבוהלת הזעיקה אמבולנס וירון הובל לתל השומר כשהוא סובל ונאנק מכאבים, מפחד ומאימה. הרופאים שהתקשו בתחילה לאבחן ממה סובל האיש הצעיר שלפניהם, דרשו ממנו לעבור סדרה ארוכה ופולשנית של בדיקות, שבסיומה התוודע ירון לכך שעליו לעבור ניתוח בבית החולים תל השומר. בתום הניתוח הוא עבר תקופת שיקום, בה הצליח ללכת עם קביים, אך גם זה לא החזיק מעמד, ובסופו של דבר הוא מצא את עצמו על כיסא גלגלים ממונע. כיום הוא מרותק לכיסא, אין לו אפשרות להזיז את רגליו,  גם עמוד השדרה שלו פגוע, אך למרות זאת הוא נשמע אופטימי.

"אני חושב שכמו שאדם יודע להגיד תודה כשטוב לו, כך הוא מוכרח לדעת להגיד תודה גם כשלא טוב לו", הוא מסביר בפשטות, "הפציעה שלי גרמה לי להבין דבר חשוב – אם אין אני לי מי לי, מה שאני לא עושה לעצמי, אין מישהו אחר שיעשה עבורי, ולכן, למרות שנכים אחרים מסתייעים במטפלים ובעובדים זרים, אני מצליח לעשות כמעט הכל בעצמי, ומה שאיני מסוגל – אני נעזר באשתי, או בבני הבכור, כאשר הוא שב מן הישיבה. המוגבלות היא אומנם חלק ממני, אך היא כמעט ואינה מגבילה אותי".

כאשר ירון משוחח אתנו הוא נשמע אופטימי ונמרץ, אלא שכאשר הוא עובר לדבר על עצמו הוא מודה: "כואב לי מאוד, אני מאוד סובל. כבר עשר שנים שאני לא ישן בלילות יותר מכמה דקות ברציפות, בשל הכאבים החדים. אחד הרופאים הידועים בארץ, אמר לי כי הוא השתתף באירופה בוועידה לכאב, והביא אותי כדוגמא לאחד משלושת האנשים הסובלים ביותר בישראל. אומנם אין כלי ממשי לאמוד כאב, אבל על פי הקריטריונים שהציבו באותה וועדה, אני משויך לשלושת האנשים הסובלים ביותר".

ואיך אתה מצליח לחייך בכזה מצב?

"אני עשיר השמח בחלקי", הוא עונה תשובה מדהימה. "אני לא מחייך למרות הכל אלא בזכות הכל. היום אני מבין משהו שלבן אדם בריא קשה להבין, שכל עוד הלב פועם, הראש עובד, העיניים רואות, האוזניים שומעות, הפה מדבר ואוכל והנשמה מרוממת – לא צריך יותר מזה. הגוף הוא דבר משני".

וירון גם מוסיף: "בכל פעם שקשה לי אני מזכיר לעצמי שאנו מצויים בדור של הסתרת פנים, אנחנו לא מבינים למה כל דבר קורה, אבל מה שעובר עליי הוא ללא כל ספק הטוב ביותר עבורי, ואני יודע גם דבר נוסף – הכל מאתו יתברך".

 

המלאך הטוב של הנכים

יחד עם העובדה שירון הבין שחייו השתנו, ושדבר לא ישוב להיות כפי שהיה, הוא גם בחר לשנות את תפיסת חייו. "ככל שחלפו הימים כך הבנתי איך שלהיות נכה בישראל זה דבר לא פשוט. הקצבאות שאתה מקבל אף פעם לא מספקות, התרופות יקרות, אין נגישות, אין יחס מתאים, והחברה ממש לא מודעת לצרכים שלך. בעקבות מסע התלאות הפרטי שעברתי החלטתי שבמקום לשוב לעבודתי, אקדיש את כל יכולותיי כדי לעזור לנכים אחרים. לעזור לאנשים שאינם מסוגלים להילחם את המלחמות הקשות בעצמם, אך הם זקוקים למישהו שיושיע אותם".

בעקבות כך החלו להגיע אליו פניות, והיו אלו פניות קשות מאוד – נכים שנלחמים מול הביטוח הלאומי שאינו מכיר בזכויותיהם, אנשים ללא כל יכולת ניידות שאינם מקבלים אישור לרכישת כלי רכב מותאם, אנשים ששיפצו את בתיהם כדי שיותאמו לצרכיהם, אך הקבלנים לא עמדו בהבטחותיהם, ועוד, ועוד.

באופן מיוחד מתמקד ירון בטיפול במקרים של ילדים נכים, שם העוולות קשות במיוחד. "במקום שהמדינה תעודד הורים לילדים מיוחדים שבוחרים להשאיר אותם בבית ולא לשלוח אותם למוסד, היא מערימה עליהם קשיים. זה כל כך אבסורדי כי כשילד מיוחד נמצא במוסד המדינה משלמת עליו 20 אלף שקלים, אך כשהוא בבית הקצבאות זעומות. אין לי מילים כדי לתאר את המסלול הקשה שעוברים אותם הורים, ואני עושה הכל כדי לעזור להם. כי לא ייתכן מצב שבו ילד מונשם שזקוק לסיוע רפואי, ילך לגן הילדים בלי אחות צמודה, כי במשרד הבריאות החליטו לאשר לו אחות רק ל'חמש שעות שבועיות', לא יכול להיות שמשפחה עם ילד מרותק לכיסא גלגלים לא מקבלת אישור לעובדת זרה אלא נדחית שוב ושוב. זוהי מציאות בלתי אפשרית, וכדי לתקן אותה אני נלחם עד טיפת דמי האחרונה. הגעתי למצב שבו אני לא מסוגל לשמוע על עוול שנעשה מבלי להתערב. אז אני נוסע בכל רחבי הארץ כדי לעזור למי שרק אפשר ותמיד כשאני יוצא לדרך אני מתפלל לריבונו של עולם ומבקש ממנו שייתן לי כלים כדי לעזור. אבל לצערי יש גם מקרים בהם הכלים שלי אינם מספקים, ולא בכל מלחמה אני מנצח".

 

להעלות את הקצבאות

כעת, כאמור, עסוק ירון במלחמתו להעלאת הקצבאות של הנכים הבוגרים. "צריך להבין שמתוך 230 אלף נכים מוגבלים בישראל יש 187 אלף שמתקיימים בסופו של יום אך ורק מקצבת הנכות שעומדת על 2342 שקלים לחודש. זה בלתי אפשרי, והשאיפה שלי היא להעלות את קצבת הנכות שתגיע לגובה של שכר מינימום, כי המדינה עצמה הרי מודה ששכר מינימום זה מה שאדם צריך כדי להתקיים, ונכה בוודאי זקוק ליותר".

עוד הוא מוסיף: "אומרים לנו תחסכו בתרופות, תקצצו באוכל, אבל את זה כבר עשינו. באמת שאין לנו עוד מאיפה לחסוך, ומפגישות שקיימנו עם יותר מ-80 חברי כנסת גם הגענו למסקנה שלמדינה בהחלט יש מאיפה לקחת את התקציבים, זה רק עניין של רצון".

כחלק מהפעילות למען המטרה החשובה הזו יגיע היום ירון לכנסת, ולא רק הוא, אלא עוד קבוצה גדולה של מפגינים. "אני קורא לכל מי שהנושא יקר לליבו להצטרף אליי", הוא מציין, "הנתונים מעידים על כך שאחד מכל שמונה אנשים בישראל עלול לסבול מנכות בימי חייו, ו-8000 נכים חדשים מצטרפים למדינה בכל שנה. זהו נושא שלא אמור להעסיק רק אותנו אלא כל אדם ואדם בישראל".