בחמימותה של ה"אש קודש": חיי האדמו"ר מפיאסצ’נה

זכה עם ישראל שגם בתקופות החשוכות ביותר בדפי ההיסטוריה של עמנו, שלח לנו הקב"ה ברוב חסדיו גדולי עולם שיחממו את הלבבות ויתנו מזור וכח בזמן שהאפלה שולטת בכל.

כזה היה האדמו''ר מפיאסצ'נה.

בזמן בו העולם התקרר בציפורניה של "ההשכלה", יהודים רבים החלו לאבד את אמונתם ובתי מדרש רבים נסגרו, ומאידך קם הצורר הגרמני לכלות את בית ישראל; בזמן הזה, שהיהודי הפשוט שקע בבלבול וקיפאון, הגיע האדמו"ר עם לב חם ואוהב ועם גבורה עצומה והחל להאיר אמונה, תקווה ובטחון בלב אחיו היהודים.

האדמו"ר היה נצר כמעט לכל גדולי החסידות וכל תכונותיהם הטובות היו מזוגות באישיותו המיוחדת. כפי שהתבטא בעבר ר' אהרון סורסקי: "בקרבו אגר מורשת של דורות קודש:

• את הקדושה הנאצלת של זקניו רבנו הקדוש הרבי רבי אלימלך מליזנסק בעל הנועם אלימלך ובנו הרבי רבי אלעזר.
• את הגאונות האדירה וההתלהבות היוקדת של זקינו המגיד הקדוש מקוזניץ, השרף ממוגלוניצה, האדמור קלונימוס קלמיש בעל "המאור ושמש" ובנו הרבי רבי יוסלה הנודע בשם "היהודי הטוב" מניישטאט.
• את עיניו הזכות כבדולח ורוח קדשו של ה"חוזה מלובלין".
• את מידת הגבורה בהדרה מאבי אמו הרבי הקדוש רבי חיים שמואל מחנצ'ין;
• והוא השלימם במידת החסד והרחמים שירש מאביו הרבי רבי אלימלך מגורדזיסק,
• והחסידות הלבבית של קרלין שנמסרה לו מידי חותנו הרבי רבי ירחמיאל משה מקוז'ניץ.

כל אלה נתמזגו בכליל תפארת אישיותו של האדמו''ר מפיסצ'נה אשר יחוסו נרשם עד לרבותינו הקדושים הש''ך והב''ח וה"מגלה עמוקות" עד לדוד המלך עליו השלום.

רופא הנשמות

כנגד כל האווירה בחוץ של עזיבת הישיבות הוא הקים ישיבה גדולה לנערים בוורשא ומאות תלמידים הסתופפו תחת צילו באהבה והערצה רבה. הוא הקים מוסדות ללימוד של 'בעלי בתים', עמד בראש "ועד השבת" של רבני וורשא והפך להיות אחד המנהיגים הבולטים בעיר הבירה. יום יום עמדו על פתחו אלפים לקבל עצה ותושיה והוא בחכמתו הרבה וברוח קדשו עזר בהקשבה ובחמימות לרבים.

גם בחכמת הרפואה היה לו ידע עצום, ובתי המרקחת בוורשא היו מקבלים מרשמים של תרופות שהיה כותב לבאים בשערו. ספרו המיוחד שכתב לנוער "חובת התלמידים" כבש את עולם הישיבות כבר בהוצאתו הראשונה. ההבנה שלו בנפש הנוער, והצורה החיה בה נכתבו הדברים, נגעו בלבבות.

עם פרוץ מלחמת העולם השניה הוא הפך להיות כתובת לכל אותם שבורי הלב. הוא נשאר בתוך הגטו בוורשא על אף שאיגוד הרופאים שידע את גדלותו נתן לו אישור יציאה מהגטו, אך הוא רצה להשאר עם צאן מרעיתו. הוא איבד במלחמה את כל משפחתו כולל בנו יחידו ועל אף כל זה הוא המשיך לארגן בחגי ישראל ובשבתות 'טישים' (מעין התוועדות בהנהגת האדמו"ר) תוך שמחה חסידית עמוקה ואמונה צרופה בהשם יתברך שלא יכבה נרו של עם ישראל לעולם ועד. הוא דרש דרשות בתוך התופת ודרשות אלו נאספו לספרו המפורסם "אש קודש" שאותו, יחד עם שאר כתביו, הוא החביא בזמן המלחמה והתיר שם צוואה בה הוא מורה למי שימצא את הכתבים, שיחזיר לו אותם אם יהיה חי, ואם לאו - שימסור אותם לאחיו ר' ישעיה שפירא (האדמו''ר החלוץ) שהתגורר אז בתל אביב שבארץ ישראל. אכן בדרך פלא הכתבים נמצאו, הודפסו והופצו בישראל.

לחשוב על הרבי בפריז

סיפר לי יהודי זקן, שפעם בא לאדמו"ר חסיד שהיה איש עסקים וביקש מהרבה ברכה לרגל נסיעה עיסקית שהיתה לו בפאריז. כאשר האדמו"ר שמע שהוא נוסע לפאריז אמר לו "אני מבקש שתביא לי משם מקטרת חדשה אם תוכל". החסיד שמח למלא את בקשתו של האדמו"ר אך כאשר הגיע לפאריז שכח לקנות מקטרת לאדמו''ר, מטרדת עסקיו. כאשר חזר לוורשא פתאום נזכר שהוא לא קיים את הבטחתו, לכן מיד הוא נכנס לחנות בוורשא וקנה שם מקטרת בשביל האדמו"ר. הוא נכנס לרבי עם המקטרת ואמר לו הנה המקטרת שהרב ביקש. הרבה הסתכל עליה ואמר לו: "זה לא מה שבקשתי, זה לא מפריז. ואם אתה חושב שהייתי זקוק למקטרת, אז אתה טועה, אלא כל מה שרציתי היה שאתה, חסיד יקר שלי, גם כאשר תהיה בדרך ארוכה ושקוע בעסקים שלך בפריז - תמשיך לחשוב על הרבי שלך!"

בד' חשוון, באחד מהמחנות באזור לובלין, נרצח הרֶבֶה יחד עם כמעט כל צאן מרעיתו ועלה בסערה השמימה. בפתח ספריו הוא כתב: "תואילו להשתדל לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל. ונא להדפיס על כל קונטרסי שאני מבקש ומתחנן לפני כל אחד מישראל שילמוד בספרי, ובטח זכות אבותי הקדושים יעמוד לו ולכל ביתו בעולם הזה ובעולם הבא...".

זכותו תגן עלינו, ונראה במהרה בנקמת דם עבדיו השפוך.  

המאמר באדיבות אתר "טל חיים"

הכותב הנו ראש מדרשת "טהר", בנשיאות הרב שמואל טל, יד בנימין. יוצר סרטים ומרצה. מייסד ארגון "מתוך אהבתו" להפצת תורה. מתמקד ביצירת סרטים דוקומנטריים אודות גדולי ישראל.