מסע בין סמטאות צפת העתיקה: לא תמיד בקדושה

זווית אישית: 'כיכר המגינים', צפת. לפני כמה שבועות. "'מי שאוכל דג ביום דג ניצול מדג'. אתם יודעים מה משמעותו של המשפט הזה?", שואל המדריך מקוצץ-הזקן במיקרופון המאולתר את צאן מרעיתו – נערים תלמידי תיכון ממלכתי. הללו, פוערים למולו עיניים משתאות, כמו שנפל מהירח. רק אחד נאות להשיב: "משהו ביום שישי, ביום שישי..." וזה רק, למרבה כאב הלב היהודי, רק מיקרו-קוסמוס לאחד מהפספוסים הגדולים של צפת התורנית.

* * *

לא מעט בנים נבוכים ותועי-דרך פוסעים בימים אלה בסמטאות צפת של מעלה, תרים אחרי פיסות היסטוריות מרתקות. בית כנסת 'רבי יצחק אבוהב', למשל, סוחף אליו יהודים שאולי זהו המפגש הראשון שלהם עם בית כנסת ועם עולמם של "מנשקי המזוזות".

לפי עיריית צפת, כ-1.2 מיליון תיירים ומטיילים פוקדים את צפת מדי שנה. מתוקף המציאות בשטח, לא קשה לנחש מהיכן מרביתם מגיעים – מארצות ניכר לא לנו. קשה לתת אומדן מדויק, אבל אין ספק שבאורח יומיומי העיר העתיקה מוצפת בתיירים ערלים אשר אינם יודעים מימינם ומשמאלם. לעתים מגיעים גם תיירים יהודיים, בעיקר מפרויקטים של צעירים יהודיים מהגולה נוסח 'תגלית'. בימי 'בין הזמנים' – איך לא – העיר העתיקה בפרט הוצפה מטיילים חרדיים שבאו לשאוף אוויר הרים גלילי בעיר הקודש שכל גדולי עולם נפשו ונופשים בה. אמר מי שאמר, יש גם אוויר וגם אווירה.

אבל קשה, לצד צפת התורנית הפורחת, שלא לחוש החמצה צולבת. דומה, שזירת התיירות בצפת הופקרה לטובת, דרך-כלל, אלו שרואים בנו כמו 'גן חיות' שנעים לשפשף בו את העיניים הסקרניות.

רבים מבני צפת החרדית חשים החמצה קשה לנוכח התמונה העגומה הזו. מדריכי תיירות חובשי כיפת השמים מנווטים בסמטאות הצרות תיירים תמימים לפי השקפת עולמם המעוותת והמנוכרת. "האר"י הוא אחד מהדמויות המשמעותיות שידעה צפת", ניתן לשמוע לא אחת מאלו, כאשר הם יודעים לרוקן את התוכן והנשמה מענקי הרוח, אבות עיר הסוד, ויותר מדי אנשים - וסליחה אם מישהו ייפגע - מדריכים תיירים שאינם שומרים תורה ומצוות, עם שירים ישראליים בבית כנסת הקדוש 'רבי יצחק אבוהב'.  

"זה עצוב", אומר הרב הגאון רבי יעקב עמאר– רב בית הכנסת 'רבי מאיר בעל הנס' בעיר, ומי שנטל על עצמו את מלאכת הקודש של הנחלת תיירות רוחנית וערכית לתיירים המסורתיים שמגיעים לעיר. "כה עצוב לראות יהודים מסורתיים מאשקלון מובלים בידי איש קיבוץ אולטרה-חילוני בסמטאות העיר העתיקה. לא צריך לנחש באיזה ניחוח הוא – יהודי מחלל שבת - מדבר על חכמי צפת. הלה שופך עליהם קיתונות של ארס כנגד כל הקדוש והיקר. כאילו המסורת שייכת לימי הביניים, עפר לפיו".

"הנושא חייב לעלות לסדר היום", מוסיף ר' פייבל פראנק – תושב העיר. "הרי בשביל מה יהודים מסורתיים מגיעים לצפת? כדי להוסיף אור של קדושה בלבם. הלא כולם מבינים שצפת זו לא עוד עיר של תיירות. העבר הרוחני הייחודי הוא שמושך אליו יהודים רחוקים. והנה, כשהם מגיעים לעיר, הם מקבלים בדיוק את ההפך: מחכה להם מדריך שמקרר את האמבטיה לגמרי".

צודק פראנק בהנחתו, כמה צודק. בסמטאות הצרות המובילות לבית כנסת 'רבי יצחק אבוהב' ניתן לראות לא אחת תהלוכות ססגוניות שנערכות, בליווי כלי נגן, לחתן בר מצווה טרי שעשוי לחוג את יום חגו בעלייה לתורה בבית כנסת המיוחד. לרוב מדובר במשפחות מסורתיות, שהברק בעיניים מעיד כי הם עושים זאת כאקט של חיבור למסורת ישראל סבא, כאשר הם רואים בבית הכנסת הצפתי הנודע את הכתובת לכך.

כשהרב הגאון רבי יעקב עמאר חולף לעתים, קרובות יש לציין, בעיר העתיקה סמוך לבית כנסת האר"י האשכנזי, שוב נכמר לו הלב. "המדריך", מספר הרב, "מדבר עם התלמידים המבקרים על צורת הישיבה - מזרחית או אירופאית; העיטורים בארון הקודש, ועוד דברים שוליים כמין אלה. זו לא צפת".

תושבי העיר העתיקה כבר רגילים לראות מדי בוקר בבוקרו אוטובוסים של 'תגלית' או של סתם תלמידי תיכון ברחוב קרן היסוד בעיר, מתחת למלון 'רימונים'. דומה לעתים, שהעיר העתיקה של עיר הסוד, נכבשת בידי אנשים שאין להם קשר לבבי הדוק עם המסורת הרוחנית העשירה של צפת. אבל העוול העיקרי, לדברי הרב, נמצא בהדרכה הלקויה: "צפת התברכה באתרים מקודשים רבים, כבית כנסת האר"י הקדוש, בית כנסת רבי יצחק אבוהב, בית כנסת האלשיך, וכן קברות צדיקים רבים בבית העלמין העתיק. דא עקא שמגיעים הנה קבוצות רבות של צעירים מחו"ל ולא נותנים להם את המסרים האמתיים והנקודות המיוחדות שיש בעיר הקודש צפת. כך שלפעמים ביקוריהם מסתיימים בלא כלום. במקום לספר על המסרים היהודיים - מי היה רבינו האר"י, מי היה מרן הבית יוסף, מה מורשתם הרוחנית הענפה לדורות - את הנושאים הבאמת - חשובים הללו - רוב הקבוצות שהגיעו מכל העולם, לצערנו, לא שומעים".

התלמידים מכפר-שמריהו הצטמררו

שפתו של הרב עמאר רהוטה, קולחת ונשמתית. דבריו, היוצאים מן הלב, נוגעים ללב. זה שנים לא מעטות שהוא מתגורר בצפת, והנושא נוגע ללבו. לעתים הוא מתבקש על ידי מדריכים שאינם שומרים תורה ומצוות דווקא, באורח אקראי, לספר לתלמידי בתי הספר על התוכן הרוחני של צפת. "ישבתי פעם ולמדתי בבית כנסת 'רבי יצחק אבוהב' כשלפתע הגיעו תלמידים מכל רחבי הארץ שאינם דתיים כלל, עם המדריכים שלהם. הם ביקשו שאשא דברים בפניהם. כך עשיתי, ראיתי שהתלמידים מרותקים ומגלים עניין רב בהיסטוריה היהודית של צפת שנעלמה מהם. הם הופתעו לשמוע שההיסטוריה המיוחדת הזו איננה רק נחלת העבר, אלא יש לה הווה שפועם כאן בעיר ביום הזה. שיש רבים, בעולם היהודי בכלל כמובן, שהוגים בחיבוריו של מרן הבית יוסף זיע"א בעידננו אנו".

הצימאון של התלמידים, לדברי הרב עמאר, הוא עצום. "אני יכול לספר לך גם על תלמידים מכפר-שמריהו, יישוב חילוני קלאסי, שנפגשתי עמם. הם אינם נמנים על שומרי המצוות, ואף על פי כן כשדיברנו בפניהם על מהות צפת, אמרו לי בכנות שצמרמורת והתרגשות אוחזת בהם. 'אנחנו מסתובבים בהרבה מקומות בעולם', הפטירו, 'אבל בצפת אנחנו חשים צמרמורת מיוחדת שלא חשנו בשום מקום'. תיירים נוספים שחו לי, כי בצפת הם חשים התרגשות גדולה ומיוחדת. שהאווירה בצפת מחשמלת".

למעשה, לא רק הניכור – שהוא לב הסיפור הכאוב - מפריע לתושבים החרדיים בצפת. גם התוכן בעצמו, שנאמר במסגרות אלו. "יש מדריכים שבודים מלבם סיפורים שלא היו ולא נבראו", טוען הרב זושא בנימין, תושב רחוב י"א בעיר העתיקה. "הנה, למשל, הללו מצביעים על המבואה בשיפולי הרחוב המובילה לרחוב התחתון, שיש בה רוח רעה וכי אסור לנשום בה... מדובר בדברי הבל ורעות-רוח. אין בדברים כלום. יש לא מעט המצאות של מדריכי תיירים שמלעיטים את התיירים התמימים בסיפורי-בדים".

הרב משה רוזנגרטן, תושב דרום העיר, מצביע אף הוא על העיוות ההיסטורי שנעשה לעין השמש: "פעם שמעתי מדריך מספר לתיירים התמימים, כי בצפת חיו שניים שקראו להם האר"י, האחד היה אשכנזי והשני ספרדי, ולכן הם הקימו שני בתי כנסיות, כי לא הסתדרו יחד... זוהי כמובן עובדה מגוחכת שמעידה על העיוות האומלל".

יש שמעידים בפנינו, כי יש מדריכי תיירים ש'משכתבים' את ההיסטוריה כראות עיניהם, רק כדי להיות 'פיקנטיים' וממילא מבוקשים, בעוד סיפוריהם בכלל מנותקים מהמציאות.

אם רציתם להיוודע על מה שבאמת קרה בצפת, לכו לר' רוני טויסטר. הוא, יליד צפת ובן למשפחה בת תשע דורות בעיר המקובלים, יודע טוב מכולם מה באמת התרחש כאן בכל סמטה בעיר.

"מה שקרוי 'סמטת משיח' – זוהי ביצה שלא נולדה", הוא חורץ. "אותה 'סבתא יוכבד' אכן הייתה צדקנית, אבל הסיפור שכרוך בה כביכול הייתה יושבת כל היום ברחוב ומצפה למשיח, אינו נכון כל עיקר. הסיפור האמתי הנו, שהמדרגות דאז שהובילו מביתה לרחוב היו גדולות והיא התקשתה לעלות לרחוב בשל זקנותה. כשנשאלה פעם מתי תעלה לרחוב, הפטירה: 'כשהמשיח יבוא זה יקרה'. מאז נכרכו בשמה סיפורים שלא היו ולא נבראו. היו גם שהרחיקו נדוד וסיפרו שכשהיא הכינה כוס תה – הכינה אחד לה ואחד למשיח. אינני מכזב. הוריי ז"ל גרו מול ביתה.

"ואגב משיח: כולם אכן ייחלו למשיח. כל אחד מאתנו למעשה מייחל ומקווה למשיח שיגאלנו. אבל אין זו סיבה לבדות סיפורים שלא היו מעולם. על סבי, ר' הרש ז"ל, שהיה בעל מכולת בעיר העתיקה, סופר שהיה יושב בחנותו ומייחל למשיח. זה נכון. אבל זה נכון ביחס לכל יהודי. זה לא מה שאפיין אותו".

טויסטר מוסיף עוד: "רווחת השמועה כי ישיבה על 'כיסא של אליהו' שבית הכנסת האר"י האשכנזי – היא סגולה לישועה בכל. לא ברור מי הוליד את הסגולה הזו. יודעני בבירור, כי אחד מאנשי בית הכנסת בדה את ה'סגולה' הזו מלבו. אין לה כל שחר".

מלונדון לצפת

הרב דוד רוטנברג, תושב צפת ותיק ומדריך תיירים בעיר, נכנס לפני שנים מספר לתמונה במלוא האנרגיה. הוא בא לענות על הצימאון הקיים דווקא בקרב הציבור החרדי להכיר את צפת ואת דמויות ההוד שחיו בה קצת יותר לעומק. בצהרי שבתות הקיץ בפרט, הוא עורך סיורים בסמטאות 'סמטת אלקבץ', 'תרפ"ט' ועוד, כשהוא מדריך את שומעי-לקחו – על ההווי הטמיר של צפת של מעלה. "אפילו תיירים חרדיים", הוא אומר לנו השבוע, "אומרים לי אחרי הסיור בכנות: 'זה לא היה סתם סיור. זה היה סיור של קדושה'. זה חיבר אותם לצפת הקדושה.

"סיפור מהשבוע: אתמול פגשתי יהודי ברחוב בלונדון והוא הפטיר בפניי: 'מאז הסיור לפני שלוש שנים – אני מקפיד לבוא מדי שנה לצפת'. זה עשה לו חיבור מיוחד לעיר הסוד. הוא סיפר לי שהוא חולף ליד בתי הכנסת העתיקים בעיר העתיקה ומיד הוא נזכר את שסיפרתי שפה התרחש הסיפור הזה ופה הסיפור הזה".

מה אתה מספר לתיירים החרדים?

"ישנם הסיפורים הידועים על האר"י הקדוש שקיבל את שבת קודש בחצר בית הכנסת שלו, למול הרי הגליל. התגלות המגיד למרן הבית יוסף זיע"א. סיפורה המיוחד של תקופת 'תור הזהב' בצפת. בית כנסת 'אבריטש' שניצל באורח נס מרעידת האדמה שהתחוללה בעיר. בעצם, בתי הכנסת העתיקים מהווים אנדרטת זיכרון לתקופה רוחנית משגשגת שידעה צפת".   

למול הקלקול של התיירות הכללית, אתה ודאי חש שליחות בתפקיד הזה.

"בהחלט. ואם אתה מדבר על אידיאולוגיה, אז אני רוצה לומר לך משהו קצת חריף: אנשי התיירות – בעיקר אלו שיושבים ומנווטים את העניינים מלמעלה - כך אני רואה, אכפת להם רק כסף. נגמר עידן האידיאולוגיה. מושקע הון-תועפות כדי שאנשים יגיעו לפה. שום דבר לא מעניין אותם בדרך למטרה הזו. לעתים הם מוצאים איזה סבא יהודי רחוק כדי להצדיק את הבאתו של הנכד הערל הנה. זה מספיק להם. מובן גם למה.

"צריך לקחת את העניין הזה לידיים. עד היום נמסר העניין ברובו לקבוצות שונות שאורגנו על ידי יהודים בלתי-תורניים, חלק מהם רחוקים בעליל מתורה ומצוות. הם, כמובן, אינם יכולים להעביר את אותם מסרים לצאן מרעיתם. עלינו לעודד את בני הציבור התורני הראויים – לאחר התמקצעות כמובן - לעשות זאת. החיים התורניים, אולי אנשים מהמרכז לא יודעים, שוקקים. כמחצית מבני העיר נמנים על בני הציבור החרדי. צפת החרדית אמרה את מילתה במגוון תחומים. אבל פחות בתחום התיירות. חסר לנו מדריכי תיירים 'משלנו' שיידעו לתת נופך יהודי לתיירים הרחוקים. יש כאן גם מקום של 'וישמעו רחוקים ויבואו'. כמו כן, יש לשתף בעניין גורמים רלוונטיים הקשורים למשרד התיירות וכדומה, שיידעו על הכוונה שלנו לפתח את שוק התיירות היהודית האותנטית בעיר צפת, שמשוועת לעזרה דחופה, ולתת לה יד תומכת. לעתים, ב-10 דקות אתה יכול לשנות את כל הראייה על החיים ולהדליק את הניצוץ היהודי".

"התיירות הנכרית - חורבנה של צפת"

לרוטנברג, יהודי דחיל חטאין, 'בטן מלאה' על צפת התיירותית. הוא, המתגורר ב'קרית האמנים', מכיר את מסות התיירים שפוקדים את העיר מדי יום ביומו.

"הגעתי להתגורר בצפת לפני 27 שנה", הוא פותח. "צפת הייתה נראית אז דתית, לא חרדית. אבל מאידך, העיר הייתה טהורה ונקייה. הרגישו כמה טוב לחיות בעיר. היום, המצב ממש מזוויע. אם צפת התורנית מתפתחת, ברוך השם, באופן מרשים כיאות לעירו של מרנא הבית יוסף זיע"א, הרי שהתיירות היא חורבנה של העיר. ממש כך. התיירים כובשים את העיר העתיקה – שרוב תושביה  שומרי מצוות - ומטמאים אותה. צפת הופכת לעיר אוניברסאלית, דבר שלא מוסיף לה קדושה".

"ישנם גם ילדים חרדים שפוסעים ב'כיכר המגינים' שבמרכז העיר העתיקה בדרך לתלמוד תורה והמראות שהם פוגשים בדרך לא מתאימים, ולאחר מכן הם מגיעים לתלמוד תורה ומתקשים ללמוד. הטהרה של הילד נפגמת. צריך לפעול בנדון בהקדם. המצב בלתי-נסבל". 

"הרבה אין מה לעשות", מבין גם רוטנברג. "אי אפשר לנעול את שערי העיר לתיירים מיוון או מאמריקה. אבל כשכואב – צועקים. אף בתי הכנסיות דנן מושפלים עד עפר".

"אין לנו אפשרות כמובן לעצור תיירות פתוחה", מסכים אתו הרב עמאר. "ניתן מאידך לתקן את המצב הנוכחי - אחרי שיש כבר תיירות שוקקת, להעביר את המסר גם כלפי אומות העולם מה צפת משדרת: את השלום והתפילה למען העולם. מקום חשוב לעם היהודי שהיה שוקק חיים. אחדות עם ישראל בארץ ישראל. מרכז יהודי גדול עוד טרם הגיעו לכאן האנגלים. המרכז היהודי הגדול אחרי ירושלים".

אבל אולי היה אפשר לנעול לפחות את בתי הכנסת העתיקים בפני תיירים שמגיעים ולא בדיוק מכבדים את צביון בית הכנסת. אני יודע למשל על ביתו של מרנא הבית יוסף זיע"א, שסגור למבקרים בדרך כלל, בדיוק מסיבה זו. ניתן לבקר שם רק בהזמנה מיוחדת מראש. בתי הכנסת הפכו לעתים לאתרי תיירות בוטים, ורבי יצחק אבוהב – שעל שמו קרוי בית הכנסת הנודע – לבטח מתהפך בקברו.

"ראשית, אנחנו רואים התקדמות", אומר הרב. "בעבר היו מגיעים תיירים בעיצומה של שבת קודש כדי לצלם את העיר העתיקה ואת המתפללים בה. ברוך השם, כיום לא נותנים להם לעשות זאת. מאידך, יש כמובן לדרוש בכל תוקף שהתיירים ייכנסו לבתי הכנסת בצורה הולמת ושיכבדו את המקום בשקט מופתי. 

"מאידך אני חושב, שתלוי גם איזה מסר מעבירים להם למבקרים. אני רוצה לספר לך, שביום שישי האחרון פגשתי צעירים יהודיים מצרפת שלא ידעו על מהותה של צפת. שאלוני כמה שאלות. הסברתי להם שהמקום קדוש ומיוחד, אחד המקומות המקודשים לעם ישראל. צעיר מהחבורה התבטא לפניי: 'לא ידעתי שמדובר במקום קדוש, אילו ידעתי לא הייתי מגיע הנה עם מכנסיים קצרים'".

רוטנברג מבקש להעיר בנושא מזווית נוספת: "פניתי כבר לאנשי 'תגלית' בנושא: המצב הביטחוני בארץ כיום רעוע בעליל. היו ניסיונות פיגוע גם בנהרייה ובעוד ערים בצפון. אך חרף זאת, אין שום שמירה ביטחונית בכניסה לעיר העתיקה בצפת. בני מיעוטים הלומדים ב'מכללה' הסמוכה משוטטים ברחובות צפת, וביטחון התיירים מופקר. איך ניתן לאפשר לאלפי תיירים להגיע הנה בפרויקטים מטעם המדינה, כאשר הללו אינם מאובטחים בביטחון מינימאלי?" הוא תוהה. "הלא זה מעשה בלתי אחראי לגמרי".

ממשרד התיירות מסרו כי נושא זה הנו באחריות המשטרה. פנינו למשטרה, אולם עדיין לא קיבלנו את תגובתם.

כתובת המייל של אברהם ישראל פרידמן - abyisrael@gmail.com