איך שולחן האוכל שלכם לא ייראה כמו אחרי מלחמה, בסוף הארוחה המשפחתית?

כיצד נצליח בעזרת ה', לסגל לילדינו הרגלי אכילה נכונים עם דגש על תפריט בריא ומזין?

כלל ברזל ראשון: להרגיל מגיל 0.
ליתר דיוק, ברגע שהילד מתחיל לאכול מוצקים, אוכל של גדולים, נקרא לזה לכך - אני מגישה לו מאכלים מגוונים ללא הנחות: פטרוזיליה קצוצה בסלט, בצל חתוך דק ואפילו סלט חסה עם לימון טרי. כך הם מתרגלים לאכול מגוון של מאכלים ולא "בוררים" החוצה תיבול מסוים.
כשמגיעים אלינו אורחים לארוחת ערב, הם יושבים פעורי פה מול הילדים המתוקים שלי, שבחסדי ה' אוכלים מכל כל.

כלל ברזל מס' 2: חשוב לדעת שמדי יום, חשוב מאוד לאכול עם הילדים ביחד לפחות ארוחה אחת. בלי טלוויזיה. בלי טלפונים. בלי עיסוקי אמצע. בשעה קבועה (סיבה פיזיאולוגית בעיקר).
ארוחה משפחתית, משמע: לשבת עם הילדים ביחד, אחד מההורים לפחות.
צרפו לשולחן גם תינוקות רכים המסוגלים לשבת בעצמם. כאמור, חלק מהלמידה של תזונה נכונה הוא הדוגמא האישית.

עוד מספר צעדים חשובים בדרך לתזונה נכונה:

* שיתוף הילדים בהכנות לארוחה: כשהילדים עדיין קטנים בעזרה להכנת האוכל עצמו, אני בוחרת מדי יום ילד שמגיע לו פרס, הוא מככב כ"תורן ארוחת הצהריים/ערב".

אני מגישה לו סמרטוט לניקוי השולחן וכלי אוכל לעריכה. אנו עורכים ביחד שולחן מפואר ומתכוננים נפשית ופיזית לקראת הארוחה.
כמובן שחשוב מאוד להרגיל את הילדים להגיינה. שוטפים ידיים ומתיישבים.

אני מניחה על השולחן את הסירים וקנקן מים (אם ממש בא לי, עם לימון סחוט וצרור נענע טרי).
כל ילד מקבל כאמור צלחת מחולקת לשלושה חלקים: מנת חלבון, מנת פחמימה וירק.

* ערכו שולחן במלואו: חלקי סכו"ם שונים ומתאימים לתוכן הארוחה; צלחות למנות שונות אם צריך, מפיות לצד צלחת וכוסות.
לקום בזמן האוכל להשלמת אלמנטים זה הרגל לא נכון, לא נוח ולא בריא.

* הודו בקול לקב"ה על האוכל ולאבא/אמא על הכנתו.
פרגנו על הריחות, על הנראות ועל הטעם.
ברכו בכוונה ולמדו את ילדיכם איפוק, גם שמאוד, מאוד רעבים.

* ומה עם ילד שמסרב לאכול?
ילד שלא אוהב - לא רוצה , אני לא מכריחה! בעיניי זו אחת מהסיבות להפרעות אכילה ואסוציאציה שלילית עם אוכל בכלל,  ואוכל בריא בפרט.
הילד לא רוצה? בסדר גמור. זכותו המלאה. אף אחד לא אוהב שמכריחים אותו לאכול מאכל שהוא אינו אוהב.
אסור לנו לשכוח ש"על טעם ועל ריח אין להתווכח" - אבל אני מגישה לצלחת בכל זאת. מה שאינך רוצה, השאר בצד הצלחת, אינך חייב לאכול.
בעיניי זה גם עניין של נימוס שולחן (הילדים לא מתחילים ל"סנן" מאכלים מהצלחת לשולחן) ופעמים שהם גם מתגרים לבסוף, לטעום.