הטור המאויר לפרשת נח: ללכת לצדיק

יש עניין גדול ללכת לצדיק לבקש את אשר על ליבך. "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים". כפי שאומר הפסוק באיוב "וְתגזר אֹמר וְיקם לך".

כבר בנסיעה אפשר להרגיש את הצמרמורת שאתה עומד לפגוש צדיק, אתה מתחיל לחשוב איך לומר לו ככה והוא יאמר לך ככה. אתה מתכנן מה תגיד לו, האם בכמה מילים או שמא להרחיב, אולי עדיף לכתוב בפתק. נסיעה שלמה מעבירים על איך ומה יהיה כשנגיע לצדיק.

ברוך ה' הגענו וברוך ה' יש גם תור! ארוך! מאוד! אל ייאוש, הרי הגעת עד כאן - שום דבר לא יעצור אותך, גם לא 150 איש שבאו לפניך (המלצה: לא ללכת לצדיקים בחול המועד וחגים, אלא אם כן לוקחים אוכל ל-3 סעודות, תהילים ונעלים נוחות).

כאן היצר הרע מתחיל לעבוד שעות נוספות, השעה מאוחרת ואתה כבר על קוצים. מתחילים סימני שבירה, ואז אתה מתחיל לפקפק: "אולי נלך? אתה מכיר את הצדיק הזה? הוא באמת כזה צדיק?" ומההמתנה המרובה שבה החזקת את הפתק - מהזיעה ביד, הדיו נמחק!

זה חלק מהניסיון כשרוצים ללכת לצדיק, "אם מתעורר אדם לתשובה, אזי כשרוצה ליכנס בעבודת ה' ולנסוע לצדיק מתגבר עליו יצר הרע יותר גדול" (ליקוטי עצות קסג).

זהו, הגיע תורך. הגבאי, במבט עייף, מסמן לך עם היד 'כנס כנס...'. אתה לא מאמין, "אני נכנס, תורי הגיע!" הדלת נפתחת ואתה רואה בין האנשים את הצדיק, כמו קרן אור בעולם חשוך, זה כבר היה שווה הכל! שיתן לי רק להסתכל עליו, זה מספיק.

אתה נע עם התור, וכהרף עין אתה מול הצדיק. פתאום אין לך מה להגיד... אתה מתבלבל, כל מה שתכננת במשך היום מסתכם בבלבול אחד גדול, מה שיוצא לך בסוף זה "תברך אותי בפרנסה". איזה בנאלי אתה. הצדיק מרים את הראש בפנים מאירות אמת, פותח את פיו הטהור ונותן לך "ברוכ'ה והצלוח'ה"

אחחח... בעצם למילים האלה חיכית כל היום!

אפשר לקפל את שק השינה ולחזור הביתה.

אזהרת נסיעה: אסור שאדם ינהיג לעצמו הליכה לצדיק במקום פניה השמיימה ועבודתו האישית המאומצת.

על האדם להתפלל ולפנות לאלוקים, ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים.

"אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו"

"אני לא כזה צדיק!" האם מותר לי לתפוס מעצמי שאני משהו מיוחד? הרי אני בקושי סוחב את עצמי לשיעור תורה, בקושי קם לתפילה, מידת הקנאה שלי מרקיעת שחקים, וכבר מזמן שכחתי לתת מחמאות לאשתי...

המציאות היא הרבה יותר עמוקה, לנו קשה להבין זאת במיוחד כשאנו מודדים את עצמנו, איך אנחנו מתנהגים בתוך החברה ומשווים את עצמנו לעומת אחרים. אנו צריכים להיות פחות קשים עם עצמנו, יש דברים ששכלנו מוגבל בכדי להבין ואנחנו סובלים מחסרון בהכרת האמת ומאחר שהבנת המציאות שלנו לא שלימה יש אצלנו סתירה בין אמת ושקר. כדאי לשמוע מהסובבים אותנו מה הם חושבים עלינו, כמו שכתוב במסכת אבות: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו" כלומר, כל מי שאהוב למטה על הבריות - מכבד אותם, אזי הוא אהוב גם למעלה. [אבות פרק ג,י].

אתה לא כזה רשע! יכול להיות שמישהו מהצד מסתכל עליך ואומר: "הלוואי והייתי כמוהו, איזה צדיק, איזה תפילה, איזה "שטייגען"!" הוא לא יודע מה אתה מרגיש, את זה שאתה עוד רגע מתפוצץ ובא לך לזרוק הכל...

אז תקשיב לסובבים אותך, יש כאלה שכן יודעים לתת מחמאות... ותופתע לגלות שאתה מתפלל בדבקות, לומד בחדווה ובעל לתפארת, אתה ממש א' גרוייסע מציאה!