"כנות היא לא נשק, אבל היא מסוגלת לחדור פנימה כמחט חדה"

שנים שלא הלכתי לסרט. פשוט נמאס לי שהבייביסיטר, סבא וסבתא, קוראים לי לצאת באמצע, כי איזה ילד בוכה בהיסטריה בבית. אבל השבוע הלכתי לראות את 'לעבור את הקיר', הסרט החדש של רמה בורשטין.

אפילו בלי פופקורן היה מרתק ומרגש עד דמעות. וכל התשבחות מגיעות לרמה על כתיבת תסריט גאוני, ולנועה קולר על משחק מהפנט.

יומיים אחרי, והסרט לא מרפה ממחשבותיי. בניסיון להבין למה רצים לי פריימים מול העיניים שוב ושוב, הבנתי שרמה נותנת לנו בסרט הזה מתנה: מתנת הכנות. כנות גלוית לב. כנות של אמת פשוטה. כנות של אמת לאמיתה, כפי שרבי נחמן אומר.

העולם מתהדר בצמד מילים אופנתיות חדש: אמת וכנות. למעשה, כנות היא השחור החדש. כוכבי הרגע הם כוכבי 15 דקות תהילת תוכניות הריאליטי, הערוכות במניפולטיביות. ובעולם הווירטואלי, שהופך ליקום מקביל למציאות, כנות היא שם המשחק. כל אחד מתעד את מציאות חייו, מתחרה על האמיתיות שלו מול העולם, מלביש את עצמו במלבושי כנות, משמיט את העובדה חסרת הרלוונטיות שהמציאות היא בעיני העורך ובעל הפילטר.

גם המאבק בין קלינטון וטראמפ רוכב על כרטיס הכנות והאמת. קלינטון וטראמפ מניפים בידיהם במניפולטיביות בזה הדגל, מכופפים אותו כרצונם ולשירותם. על אף התנהגותו של טראמפ, הלא ממלכתית בעליל, על אף דיבורו הגס והמתריס, ובעיקר בזכותם, הוא מצליח. לדבריו, סוף סוף יש אדם כן שאומר את דעתו, קשה ככל שתהיה, אכזרית ככל שנדרש. זה מה שמגיע לעם האמריקאי, אדם אמיתי, נטול פילטרים, שאינו חושש לשרוף ולהישרף. כך הוא מצדיק את רשעות לשונו והתנהגותו הבזויה, וסוחף אחריו אמריקאים לקלפי. קלינטון מצדה מסתירה אין סוף שלדים ומיילים שנויים במחלוקת בארון החליפות המוצלחות שלה, מה שגורם לחוקרי ה‑FBI להזיע.

והנה מגיע הסרט של רמה, מנער את הלב שלנו עם הכנות שלו, מזכיר שכנות היא לא נשק, אבל היא מסוגלת לחדור פנימה כמחט חדה.

הסרט מספר על מיכל, שמחפשת שידוך, שמתעכב שנים. מתוך האני לא יכולה יותר לצאת לדייטים, להמשיך לחייך, לנשום, מיכל יוצאת למסע. יריית הפתיחה של הסרט מתחילה במשפט "אם תמשיכי לשקר, איך נטפל בך?" ומזה הרגע מיכל מבינה שרק אם תוותר על מסיכת הפאסון, היא תקבל את מה שהלב שלה מתחנן אליו. בעוד שרוב האנשים שטוענים שהם כנים עושים זאת רק כשזה זורק אור על חסרונות אחרים, כאן הכנות מאירה כמיהה וחיסרון פנימי. כנות שלוקחת על עצמה את כל הסיכונים, ועדיין בוחרת להיחשף בריש גלי. כנות שלא משנה כמה כאפות היא חוטפת לפנים, לא חוזרת להתבצר במקום מבטחים. לא כנות מכאיבה, אלא כנות מתוך כאב. כנות שאיננה פוגענית, אלא כנות פגיעה.

ורמה, בגאוניות וברגישות, מגישה לנו את הלב של מיכל. שנחזיק אותו, שנרגיש בפעימות העדינות, בכאב העצום, נטול הפילטרים. אנחנו עדים לניתוח לב פתוח בשידור ישיר. הסרט כולו הוא רגע מזוכך של פגיעות, שביומיום אנחנו עושים כל מה שביכולתנו כדי לא לגעת ולשהות בה. כי אפילו הטיפול בה, עצם המגע, כואב כמו לקלף עור שעבר כוויה. אפילו בתוכנו, בתפילות ובהתבודדות מול השם, אנחנו נחבאים מאחורי כיפת הברזל הפנימית שלנו. מזייפים מתוך פחד שהכנות תשרוף מדי.

אבל השלת המגננות של מיכל שורטת אותנו. הלב של מיכל, שמפרפר בידינו, גורם לנו להיפתח ולדמם יחד איתו. לבה הזועק מעיר בנו את החמלה. כמה ריזיקה יש בכנות כזו, כמה היא מפחידה. וכמה חבל שהיא כה נדירה. אפילו שהיא הופכת את הבטן, ולמרות שלפעמים נדמה שיותר נעים להמשיך לחיות בתוך שינה. זו כנות שמרגישה כמו שחיטה, אבל היא למעשה מרפאת. לא רק אותנו, גם את מי שפוגשים בה. היא מפיצה חמלה ואור ועוברת דרך קירות לב. כי היא נותנת שלווה לאחר, שיודע שהוא לא בודד כשהוא מסתיר את אותו כאב, חוסר ביטחון, צער וכמיהה. היא הופכת אותנו לרגישים וטובים יותר. זו כנות שלוקחת את האמת וזורקת אותה אפיים ארצה. זו כנות מאחדת, של האמת מאחורי המסכות, של האמת לאמיתה.

סלט שעועית ירוקה כייפי

אחרי סעודות החג המרובות, אני ממשיכה בליין הסלטים.

תמיד יש לי חבילת שעועית ירוקה עדינה בפריזר, של אחת מהחברות של הירקות הקפואים. בעונה אני קונה טרי. אבל שולחן שבת לא שלם בלי הירוק. הילדים טורפים אותה, ובכלל, בבית אנחנו קוראים לזה "קישוטים".

אני מאדה את השעועית במסננת מעל סיר מים רותחים, רק עד השלב שהשעועית הופכת לירוק עז. לא לאדות למוות. ירק לא זקוק לשחיטה.

החומרים לרוטב:

6 שיני שום כתושות

1 כף גדולה של חרדל איכותי

1 כפית מלח גס

6 כפות שמן זית

1/2 כוס כוסברה קצוצה דק

זסט (גרידת הקליפה) מחצי לימון

מיץ מלימון שלם עסיסי

אופן ההכנה:

מערבבים היטב את מרכיבי הרוטב, ונותנים זמן למיזוג טעמים.

שומרים בכלי זכוכית במקרר.

כשהשעועית עדיין חמה, שופכים את הרוטב ומערבבים.

זו כמות גדולה של רוטב. אם תאדו ברוקולי או אספרגוס, הרוטב יתאים גם להם.

ayakremerman@gmail.com