לזכות במלחמת היצר

"יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אין יכול לו" (סוכה נב ע"ב). ובאמת במאבק שלנו נגד יצר הרע, לפעמים אנחנו קצת מתעייפים, נחלשים ומתרפים, אבל יצר הרע לא מתעייף אף פעם! אז במה נזכה לסייעתא דשמיא המופלאה הזו?

התמודדות דומה, חסרת סיכוי לכאורה מחמת חוסר הפרופורציה בין המתמודדים, כבר היתה בהיסטוריה. כאשר דוד התנדב להילחם נגד גוליית, אמר לו שאול: "לא תוכל ללכת אל הפלשתי הזה להלחם עמו, כי אתה נער, והוא איש מלחמה מנעוריו" (שמואל א יז, לג). נתעמק בע"ה בפרשייה זו, על מנת ללמוד ממנה מהי הדרך לניצחון על הרע.

כאשר דוד מגיע למחנה ישראל בשליחות אביו, אזניו קולטות שיח מאוד אגואיסטי. "איש ישראל" אומר שהפלשתי עולה "לחרף את ישראל", "והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו ואת בית אביו יעשה חפשי בישראל". הבעיה היא בעיה ´ישראלית´, והמוטיבציה לפתור אותה היא אינטרסנטית.

דוד, בתגובה, ממהר לתקן את המעוות. הוא פונה אל האנשים העומדים עמו, ושואל שאלה תמימה לכאורה – אבל מדויקת מאוד: "מה ייעשה לאיש אשר יכה את הפלשתי הלז והסיר חרפה מעל ישראל? כי מי הפלשתי הערל הזה, כי חרף מערכות אלהים חיים!". הבעיה איננה ´ישראלית´ אלא ´אלוקית´, והפרס האמיתי הוא עצם הזכות לעשות את המעשה, "להסיר חרפה מעל ישראל".

בתחילה המסר לא נקלט, והעם עונה לדוד תשובה עניינית. "ויאמר לו העם כדבר הזה לאמר, כה ייעשה לאיש אשר יכנו". אולם דוד לא מתייאש, וממשיך להפיץ את גישתו – וגם מצליח. כך הופך "ויאמר לו העם כדבר הזה", כאיש אחד, בלי יוצא מן הכלל – ל"וישיבוהו העם דבר כדבר הראשון" (בלשון רבים). האחידות נסדקה, כנראה כבר יש כאלו שמתחילים לחשוב אחרת... וכך בהמשך "ויישמעו הדברים אשר דיבר דוד", הדברים התפשטו, עברו מפה לאוזן והפכו לשיחת היום. ויתכן גם ש´שמיעה´ זו מציינת קבלה של הדברים. רוח חדשה החלה לנשב במחנה. ואת זה היה מי שטרח לומר למלך – "ויגידו לפני שאול, וייקחהו".

כאשר דוד מגיע אל שאול, הוא מדבר ישר ולעניין: "עבדך ילך ונלחם עם הפלשתי הזה". אולם שאול אינו מגיב בפליאה. הוא פשוט קובע עובדה – "לא תוכל ללכת אל הפלשתי הזה להלחם עמו, כי נער אתה, והוא איש מלחמה מנעוריו". לא רק שלא תנצח, אתה בכלל לא יכול להתחיל.

תשובתו של דוד היא תמימה לכאורה. "גם את הארי גם הדב הכה עבדך, והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם, כי חרף מערכֹת אלהים חיים". אם במלחמה הפרטית שלי, נגד הארי והדב, הצלחתי – קל וחומר שאצליח במלחמה הצודקת הזו.

וכאן, באופן מפתיע, מופיעה פרשיה סתומה (רווח גדול באמצע השורה) – ואחריה שוב "ויאמר דוד", והוא לכאורה חוזר על דבריו – "ה´ אשר הצלני מיד הארי ומיד הדב, הוא יצילני מיד הפלשתי הזה". ושוב פרשייה סתומה, ואחריה: "ויאמר שאול אל דוד: לך, וה´ יהיה עמך". דומני שניתן לראות באופן עקבי בתנ"ך, שפרשייה סתומה באמצע דיבור מציינת שתיקה או שהייה מסויימת בין הדיבור הראשון לדיבור השני. נראה ששאול מהסס, הוא לא כל כך משתכנע מההשוואה לארי ולדוב. צריך להבין, אם כן, מה חידש דוד באמירתו השניה, שבסופו של דבר הצליחה לשכנע את שאול.

בדבריו הראשונים, בתיאור הבעיה שגוליית יוצר, דוד כלל לא התייחס לעצמו. הוא התייחס לעצם המציאות של גוליית כמחרף מערכות אלהים חיים, וקבע שמשום כך דינו להיות "כאחד מהם". מזה שאול לא משתכנע; כי אמנם צודק דוד שזה הדין וזו האמת, אולם האמת אמורה להתגלות בכלים טבעיים. ועל פי הטבע, לא יתכן שדוד הרועה יהיה זה שינצח את גוליית איש המלחמה. אינני יודע, אומר שאול לדוד, איך גברת על הארי והדוב; אולי במסגרת הכשרתך כרועה עברת קורס מיוחד בקראטה נגד אריות ודובים... אולי עשית סטאז´ בקרקס... אבל עליך להבין, חביבי, שלוחם קרבי מיומן הוא מסוכן הרבה יותר!

ואז דוד שולף את הקלף המנצח שלו. הקלף שבעצם הוא הלך אתו מההתחלה. "ה´ אשר הצילני מיד הארי ומיד הדוב, הוא יצילני מיד הפלשתי הזה". לא לבדי ולא למעני אני נלחם, אלא למען כבוד שמים – ולכן ה´ יעזור לי!

אבל מעבר לזה, יש בדבריו חידוש עצום. לא, אומר דוד לשאול, לא בגלל קורס הקראטה או הסטאז´ ניצחתי את הארי והדוב. הסיבה שניצחתי אותם היא אחת ויחידה – ה´ הצילני. ולולא עזרתו, גם אותם לא הייתי יכול לנצח. וממילא, אין שום הבדל בין "איש מלחמה מנעוריו" לבין ארי או דוב, גם אם הוא יותר מתוחכם ומיומן מהם. גם אותם לא הייתי מנצח בלי עזרת ה´, ומאידך עם עזרת ה´ גם אותו אוכל לנצח. ואם ה´ עזר לי כאשר אני וצאני היינו מוקד המאבק, קל וחומר שהוא יעזור לי כאשר המלחמה היא על כבוד שמו! כדי להיות שליח ההשגחה להכות את גוליית, אינני צריך גבורה עצומה או מיומנות קרבית מיוחדת, אלא שני דברים בלבד: מסירות נפש מוחלטת למען שמו באהבה, ואמונה מלאה שאין מעצור לה´ להושיע, אפילו על ידי.

שאול לא עונה מיד, לוקח לו כמה רגעים להפנים את התובנה העמוקה הזו. אבל בסופו של דבר הוא עונה, וניכר שהבין: "לך, וה´ יהיה עמך". לא "ויהי ה´ עמך", בלשון תפילה, אלא "וה´ יהיה עמך" – אתה צודק, ודאי שה´ יהיה עמך.

מכאן ואילך, מוקד הסיפור הוא באמת לא דוד, אלא ה´. אפילו גוליית הבין זאת... עוד לפני שדוד הוציא מלה אחת מפיו – "ויקלל הפלשתי את דוד באלהיו". והפעם דוד שם את כל הקלפים על השולחן: "ואנכי בא אליך בשם ה´ צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חרפת. היום הזה יסגרך ה´ בידי והכיתיך... ויידעו כל הארץ כי יש אלהים לישראל. ויידעו כל הקהל הזה (לכאורה ברור שהכוונה לעם ישראל!) כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה´, כי לה´ המלחמה ונתן אתכם בידנו". והסוף ידוע.

כפי שראינו, מלחמתו של דוד נגד גוליית היא המלחמה על קידוש שם שמים. את המלחמה הזו כל אחד מאתנו נלחם, בכל התמודדות מול יצרו הרע. נראה שממעשה דוד וגוליית נוכל לקבל כמה עצות, שעשויות להועיל לנו לזכות ב"הקדוש ברוך עוזרו" במלחמת היצר שלנו (בהקשר זה, "איש ישראל" ו"שאול" מסמלים קולות פנימיים בתוכנו, שמנסים להניא אותנו מלגשת למלחמה):

א.       אל תשים את עצמך במרכז. תחשוב על הכלל, על המהות, על כבוד שמים. תזכור שבניצחון על הרע אתה לא רק עוזר לעצמך, אלא לקב"ה; ועצם הזכות למגר את הרע ולקדש שם שמים היא הפרס הגדול ביותר.

ב.       אל תתייאש! יש לך תובנות, יש לך אמיתות, אבל הן לא נשמעות (לעצמך)? תמשיך לומר אותן שוב ושוב, עד שהן יחדרו!

ג.        יש (בך) קול שאומר לך – עזוב, אין לך סיכוי. זה בכלל לא מתחיל. הוא יגמור אותך עוד לפני שתתקרב אליו. אל תיכנע לקול הזה!

ד.       תיזכר בהצלחות קודמות שלך, ומהן תשאב כוח גם לקרב הזה. אפילו אם הרע הוא בכלל לא מהליגה שלך, אלא נראה הרבה מעליך.

ה.      אם זה לא משכנע אותך, כי הקרב הזה "זה משהו אחר" – תיזכר שגם בהצלחות הקודמות בעצם ההצלחה שלך היתה רק בגלל שה´ היה אתך, לא בגלל חוכמתך או נסיונך או כשרונך. ואם כן, וכיון שהקרב הזה שלך הוא צודק, וכיון שהצטיידת (בסעיף א´) בטיעון האמיתי והחזק שאתה בא להילחם על כבוד שמים, אז גם כאן ה´ יעזור לך.

ו.         אל תחשוב שזו רק תפילה. תרגיש בבטחון מלא ככל האפשר, שבאמת ה´ יעזור לך (אם אתה לא מרגיש זאת, יתכן שצריך עוד עבודה לפני שניגשים לעצם הקרב).

ז.        אם עשית את העבודה נכון, ואתה באמת חדור באמונה הזו, אז גם הקול הנ"ל (שבסעיף ג´) יסכים אתך. זה יכול להיות המדד שלך לכך שאתה מכוּון נכון.

ח.      בקרב עצמו – שים את כל הקלפים על השולחן. תטיח לרע את האמת בפרצוף. תגיד לו מה הוא עושה, שלא יצליח ´לסובב´ אותך. תספר לו שהוא פוגע בכבוד שמים. תזכיר לו שה´ אתך, שה´ יעזור לך.

ט.      וכל הזמן תזכור, כל הזמן תשנן לעצמך, לרגע אל תשכח – "כי לא בחרב ובחנית יהושוע ה´, כי לה´ המלחמה"!