כבשונו של כבשוני

לאברך עדין הנפש בניהו כבשוני לא היו חיים קלים. בכלל לא. די אם נאזכר כאן, שהוא ושתי אחיותיו הקטנות ממנו, התייתמו מאביהם צוריאל ז"ל בעודם ילדים בגיל הרך, ומספר שנים אחר כך נפטרה אמם, חנה, ממחלות ומצער. בניהו זה, כבר מגיל 9 היה צריך לעמוד על רגליו ולחשל לעצמו נתיבי התמודדות בחיים עם מבטים חודרים של אמונה, אל מול מה שנראה זעפו השוצף והגועש של ים החיים הסוערים, בעוד הוא, יש לו בקושי ספינת אגוז קטנטנה.

מה לנו להכביר במילים, במשך עשר שנים לפחות נאבק הילד, הנער, הבחור, בניהו בסערות הזמן ויכל להן. דודיו, אחי אביו ואמו היו אנשים חילוניים, ולכן אמו חנה – בעודה בחיים – העדיפה לא להסתייע בהם, כדי לשמור מרחק חינוכי סביר, בין ילדיה היתומים התמימים, לבין החשיפה הלא בריאה לעולם החולין ותחלואיו. כשהיא הלכה לעולמה, מצאו חברותיה מכתב בכתב ידה, צוואתה האחרונה, בו היא מבקשת שילדיה הקטנים יועברו למשפחות אומנה חרדיות, "ואני מתחננת שהקשר בינם לבין הדודים לא יהיה הדוק מדי, עד אשר יעמדו על דעתם כאנשים יראים ושלמים".

בקשתה התמלאה במלואה, בניהו הועבר למשפחה בצפון, ושתי אחיותיו למשפחה בדרום, ובכך נגזר על היתומים – מעבר לצער היתמות – גם ניתוק כפוי.

בניהו הילד עבר טלטלות לא פשוטות. המשפחה הראשונה אליה הגיע לא הייתה רגישה מספיק למצבו הנפשי, וחצי שנה אחר כך הוא הועבר למשפחה אחרת. גם כאן לא עלה השידוך יפה, עקב קוצר רוחו של אב המשפחה למשובותיו של היתום, שחיפש לבצע תעלולים כדי להפיג מעט מצערו.

עד גיל 19 עבר בניהו חמש משפחות אומנה, כאשר מפעם לפעם הוא שומר על קשר טלפוני עם אחיותיו הקטנות רחל ונעמי, אותן זכה לראות פעם או פעמיים בשנה, ולעמוד על התפתחותן. בגיל 19 הוא מתקבל לישיבת "הדר יונתן" בבני ברק, ושם הוא מוצא בית כלבבו. ראש הישיבה הרב צבי שמואלי אימצו כבן בית לכל דבר, ושנתיים אחר כך שידך אותו בשעה טובה ומוצלחת, עם בחורה יראת שמים מבית טוב.

בניהו הצעיר, אחרי ניתוק רב שנים מחליט להזמין את דודיו לחתונתו. הוא מאתר את הכתובות, ואף מנהל שיחה טלפונית עם כמה מהם. שתי דודותיו מצד אמו מגיעות לחתונה ושמחות על ההזמנה. מצד משפחת כבשוני נושבת רוח קרה. רק דוד אחד מגיע, צעיר האחים נפתלי כבשוני, עורך דין במקצועו. שלושת דודיו – אלברט, עמרם וציון – מתעלמים. אחד מהם, רווק מזדקן, ציון כבשוני, הוא איש עתיר נכסים, ההתעלמות שלו נבעה מקשיי תפקודו, אך הוא דאג להפקיד צק נאה בידיו של אחיו הצעיר נפתלי שיעבירו לחתן החביב, בנו של אחיהם צוריאל ז"ל.

הפגישה בין נפתלי הדוד לבין בניהו החתן, הייתה דווקא חמימה ונעימה. לאחר חיבוק ונישוק כמנהג בעלי שמחה, לוחש נפתלי עורך הדין על אוזן אחיינו "בניהו יקירי, אשמח שתהיה עמי בקשר, אעזור לך אם תפנה אלי". המילים הללו נעימות וטובות, ועושות טוב ללבו של בניהו, שמחפש קרבה משפחתית.

* * *

קשים חייו של אברך צעיר, ובניהו נאלץ לעבור דירות שכורות אחת אחרי השנייה. ילדים נולדים ועול החובות משתרג על צווארו.

רק אחרי שלוש שנים הוא אוזר אומץ להרים טלפון לעו"ד נפתלי כבשוני, ולספר לו בעדינות על מצבו. "בניהו אתה צדיק! תגיע אלי, ואעזור לך".

עוד באותו ערב רושם עו"ד כבשוני צק שמן. מחציתו הלוואה, ומחציתו מענק לבן אחיו, מה שמסייע בעדו לחסל את חובותיו הישנים, ולשלם שכר דירה לשנה קדימה. האברך כבשוני נפעם מן הנדיבות של דודו.

* * *

חצי שנה אחר כך, מקבל בניהו כבשוני מכתב רשמי לקוני עליו חתום עו"ד נחמן מרצבך מת"א "מר כבשוני בניהו שלום רב. הנדון: זכויותיך בירושה. דודך ציון כבשוני נפטר ערירי לפני כחודש, והותיר הון בנכסים ובמזומן הנאמד ב- 30 מיליון ₪ לפחות – על פי החוק – הנך אחד היורשים. הנני מייצג את שני דודיך אלברט ועמרם כבשוני אשר פתחו בהליכי תביעה נגד אחיהם נפתלי כבשוני, שלטענתם המוצדקת גנב מהם את חלקם בירושה. באם תצטרף למאבק המשפטי עמם כתובע, תוכל לקבל את חלקך היחסי הנאמד בסכום של כמה מיליונים. אבקש את תגובתך".

בשיחה הטלפונית חשף עו"ד מרצבך בפני בניהו האברך התמים, מאבק משפטי מכוער בין האחים כבשוני, אשר מעבר לסכסוך הממוני גרם לשנאה וטינה משפחתית. "אבל אתה בניהו צריך להיות חכם. תצטרף לתביעה ויהיו לך בקרוב כמה מיליונים בכיס".

על פי עו"ד מרצבך, אחיהם הצעיר של משפחת כבשוני, עו"ד נפתלי, אוחז בידו צוואה עליה חתום אחיו ציון ז"ל ובו הוא מעביר את כל נכסיו לאחיו הצעיר. "אלברט ועמרם טוענים שהצוואה הוצאה במרמה תוך ניצול מחלתו וחולשתו של אחיהם ציון. אני אוכיח זאת במשפט, והצוואה תחולק באופן שוויוני בין כולכם".

כשהשיחה הסתיימה חש בניהו סחרחורת שאיימה למוטט אותו. מצד אחד הוא אברך עני המשחר לפת לחם לעולליו, ומצד שני דווקא נפתלי הוא הדוד היחיד שהתייחס אליו ועזר לו במצוקתו. אם יצטרף לתביעת דודיו, יש אומנם סיכוי שיקבל סכום שיסדר אותו לכל ימי חייו ויאפשר לו ללמוד תורה. ומאידך, זו תהיה כפיות טובה כלפי הדוד נפתלי שדאג לו.

האדם שהכי קרוב ללבו, הוא גבאי הצדקה הרב מרדכי שרביט, אשר כל חג ומועד דואג לבניהו למוצרי מזון, בגדים, ואף לסכום כסף נאה לשמח את רעייתו ועולליו. רק לפני מספר ימים, שלשל לידיו הרב שרביט סכום של 1,000 ₪ דמי קמחא דפסחא.

גבאי הצדקה הרב שרביט היה עסוק עד למעלה מראשו. עוד יומיים חג הפסח, והפניות לקופת הצדקה שלה זורמות בקצב. הרוב נזקקים, ויש גם מעטים שתורמים בעין טובה. כשנכנס בניהו כבשוני לבית הגבאי, קיבלו זה במאור פנים והושיבו לידו. "כן הרב בניהו, אשמח לעזור לך...".

"תשמע הרב שרביט, אני נמצא כרגע בבלבול לא פשוט". לאחר ששרטט כבשוני את התמונה לפני שרביט, ביקשו עצה ותבונה, כדי להיחלץ מן המצב המוזר והתמוה.

"הרב שרביט, אין לי קשר מיוחד עם דודיי, למעט המילים הטובות והכסף שנתן לי כהלוואה ומענק הדוד נפתלי. עורך הדין מרצבך משוכנע שאם אצטרף לתביעה אזכה בסכום ענק... אבל לא נעים לי מנפתלי שהגיע לחתונתי, ואמר לי גם כמה מילים טובות".

"תראה בניהו, אני לא רב גדול וגם לא פוסק. אני גבאי צדקה פשוט, שמשתדל לעשות מלאכתו נאמנה, אבל אם אתה שואל מה דעתי, אז לבי אומר לי, משוך ידיך מן השריפה הזו. לא מיניה, ולא מקצתיה. יהודי חייב להכיר טובה לחבירו אפילו על מילה טובה אחת, וגם על פרוטה אחת. ודודך נפתלי הטוען לירושה כולה, טוען שהכל שלו, אז תן לקב"ה לנהל את הדין כפי ראות עיניו. אתה מחוץ לתמונה וכל זאת מתוך אמונה תמימה שמה שמגיע לך תקבל, ושום השתדלות משפטית או אחרת לא תעזור".

כשיצא בניהו כבשוני מבית הגבאי שרביט, הוא נשם לרווחה. הרים טלפון קצר לעו"ד מרצבך: "מר מרצבך, אני יוצא מכתב התביעה. תודה רבה לך על פנייתך".

תראו, האברך היקר בניהו כבשוני הוא לא מלאך, וכשהוא קרא בהגדה של פסח, שבני ישראל יצאו ממצרים ברכוש גדול, נצנצה במוחו מחשבה קטנה של תאוות ממון, אבל בין המרור להלל האחרון היא התאיידה לה כלא היתה, והסיפור המשפטי של דודיו בני משפחת כבשוני פשוט נמוג מזכרונו במשך שנה שלמה.

* * *

ערב פסח שנה אחר כך, יומיים לפני בדיקת חמץ, צלצול טלפון.

"שלום בניהו, מדבר נפתלי הדוד שלך. מה שלומך...".

"הו שלום דוד נפתלי, פסח כשר ושמח...".

"כן בניהו, אצלך הולך להיות פסח כשר זה בטוח, אבל אני מאמין שגם שמח. ובכן, ברגע זה העברתי בהעברה בנקאית לחברת הבניה "בוני הארץ הטובה" 850,000 ₪, רכשתי דירה על שמך בעיר מגוריך ומחר עליך לחתום על כמה מסמכים נוספים, כדי שהיא תעבור על שמך בטאבו. כמו כן בשבועות הקרובים אעביר לך ולאחיותיך סכומים נאים ביותר המסתכמים בכמה מיליוני ₪, ואני מקווה שאתה מרוצה...".

בניהו חש קוצר נשימה, והוא התיישב על כסא פלסטיק, לקח אוויר והמהם מ... מ...

"תודה דוד נפתלי, ממש תודה, זה לא מגיע לי... על מה ולמה?".

"זה מגיע לך בניהו, זה הרבה בזכות העובדה שלא התפתית לעורך הדין של הדודים שלך, ולא נכנסת לקלחת המשפטית המיותרת ואני גם יודע מדוע. כי אתה יהודי ירא שמים והייתה לך הכרת-הטוב על העזרה הקטנה שהעברתי לך לפני כמה שנים. ואגלה לך סוד קטן, ציון ז"ל הדוד שלך, העביר את הירושה לרשותי והורה לי להשתמש ברובה הגדול לצורכי צדקה וחסד... ולעזור ליהודי צדיק כמוך זו לא צדקה וחסד???".

* * *

חמש דקות אחר כך התיישב בניהו מול הגבאי שרביט והודיע לו "הרב שרביט, העצה שלך הפכה אותי למיליונר, אבל כדי לעמוד בניסיון העושר, הנני נודר כאן ועכשיו להעביר למעלה ממחצית הסכום לצדקה, על פי ראות עיניך".

בין המרור להלל האחרון, חש האברך בניהו כבשוני, עד כמה מדוקדקים חשבונותיו הכבושים של הקב"ה.

פרי קטן – מאחורי הסיפור

תאוות הממון בדורנו, דור יתום, היא עצומה ונוראה, ורבים חללים הפילה. משפחות נהרסות עקב מאבקים משפטיים על כסף ושווה כסף, על ירושות קטנות כגדולות. גבאי הצדקה בסיפורנו הוא ידיד קרוב שלי, אשר במידה רבה לקח על עצמו אחריות רבה. לוותר על ממון כה רב, מבלי לנצל את הזכות ליהנות ממנו, זה ניסיון שלא רבים היו עומדים בו.

"תראה" הרב לוי אמר לי גבאי הצדקה "העצה שקיבל ממני כבשוני, היא לא דבר חדש. לימדונו רבותינו שאין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו אפילו כמלוא הנימה. והשתדלות זו אחרת, שיש בה גם פגיעה בהכרת הטוב היא חורבן גדול, עובדה כבשוני מיליונר".

עם עובדות לא מתווכחים.

הסיפורים באדיבותו של הסופר והעיתונאי הרב קובי לוי, מתוך סידרת ספרי "העיתונאי".

ניתן לרכוש את סדרת הספרים בהידברות שופס.