אחרי השנה הקשה בחייהם - ראיון משותף עם הרב לסרי והרב פנחס ראובן

קשה לתאר במילים את חווית המפגש שנערך בסלון ביתו של ר' פנחס ראובן, באחד מימי חודש אלול. המרצה הנודע - הרה"ג הרב מיכאל לסרי שליט"א ומזכה הרבים – הרב פנחס ראובן. שני אנשים שרגילים להניע מערכות ענק, בקנה מידה עולמי. שניהם עברו בשנה האחרונה רגעי משבר קשים מאוד, אך אינם מוכנים לשקוע. עם הפנים קדימה, הם מדברים על העתיד ועל הפעילות שיש בכוונתם לעשות מחר, מחרתיים, ובשנה הבאה.

המארח, רבי פנחס ראובן, האריה השואג של עולם התשובה. האיש ששני אירועים מוחיים, טיפולים רפואיים ושיקום מפרך - לא יכלו לכבות את האהבה שלו לעם ישראל, ואת רצונו הבוער לזכות את הרבים. יחד עמו ממלאות את החדר האנרגיות המתגלגלות של הרב לסרי, שאינן מותירות אף אחד מהנוכחים אדיש, ולו לרגע. הרב לסרי מדבר בחיוך רחב, אך לא בצחוק. כולם סביבו צוחקים, והוא - רציני לחלוטין. חושב במהירות ומדבר במהירות רבה עוד יותר. מאחוריו שנות עשייה כה רבות, אולם המילים והרעיונות אינם נגמרים לו.

"לזכות את עם ישראל" הוא הסלוגן של שני האנשים הגדולים שמולם היתה לי הזכות לשבת, לזכות בכל מחיר ובכל דרך. למרות הקשיים ומבלי להתחשב בכל המפריעים.

'תנועה' – בתנועה מלאה

- לפני כשלושים או ארבעים שנה החלה לפעול תנועת התשובה בארץ, האם היא עדיין קיימת כ'תנועה'?

הרב מיכאל לסרי: "ההרצאה האחרונה בכל לילה מלילות חודש אלול ועשרת ימי התשובה מתחילה בסביבות השעה אחת עשרה וחצי. לאחריה נערכות סליחות. זהו תענוג צרוף לראות את המעמדות הללו בכל רחבי הארץ. בחורים שמגיעים ממקומות כה רחוקים, מתחברים לאביהם שבשמים. מגיע אליך אחד עם 'כרבולת', השני עם ציורים על הידיים של כל מיני בעלי חיים, תסרוקות, ציורים ותלבושות מכל סוג. כולם יחד עומדים אחר כך וזועקים מעומק לבם 'אדון הסליחות, בוחן לבבות'. אתה לא מבין את זה, אנשים מתחברים לנקודה היהודית בצורה בלתי צפויה, אך כה מתוקה. להערכתי הגיעו השנה לראשונה לסליחות הללו למעלה משלוש מאות אלף צעירים. זה מספר עצום! אם זו אינה 'תנועה' – 'תנועה' מהי?"

ר' פנחס ראובן: "קח את הדוגמא של רמת גן, אצל הרב פאלח. מגיעים לשם למעלה מאלף צעירים חילונים לסליחות. זהו עם ישראל ביופיו".

הרב לסרי: "רוב ההרצאות היום מלאות בחילונים. בפרט כשמגיע חודש אלול, הם מגיעים בהמוניהם. בארגון הידברות סיפרו לי כי בחודשים האחרונים הם רואים כ-2.5 מיליון כניסות לאתר בחודש, מכל העולם. שתים וחצי מיליון התעניינויות של יהודים בשורשיהם. זהו קו חדש של השימוש בכלים חדשים לקירוב יהודים. אותם כלים שבעבר שמשו לקבלת טומאה, משמשים היום להיטהרות, בהכוונתם האישית של גדולי ישראל שליט"א.

"בימי חודש אלול יצאו הרבה מרצים ומרצות לכל רחבי העולם, למסע התעוררות. לוס אנג'לס, ניו יורק, בלגיה, אנגליה ועוד. אחת הרבניות הגיעה לאנגליה. עם יציאתה מהמטוס ניגשה אליה בהתרגשות אישה, לא דתית לכאורה. 'שלום הרבנית! הפעם הראשונה שבה שמעתי הרצאה ביהדות זו היתה הרצאה שאת מסרת בערוץ הידברות. זה גירה אותי לשמוע עוד, ומאז נחשפתי גם לרב זמיר כהן ועוד אחרים. הייתי יו"ר מרץ בעיר פלונית (אחת מהערים הגדולות בארץ), הייתי מתאמצת להאכיל אנשים ביום הכיפורים. מאז שפתחתם בפני את הדלת לאור היהדות אני מתאמצת לתקן, לעשות את ההפך הגמור ולנסות להחזיר את ילדיי אל המסורת'".

על פרשיות ופשרות

- במהלך השנה האחרונה נאלצנו לשמוע על פרשיות שצפו ועלו מתוך הציבור החרדי אל המים העכורים שבהם אוהבת התקשורת להתפלש, לנבור, ובעיקר להוציא באמצעותם את דיבת הציבור החרדי בהכללות גורפות ומעוותות. האם תופעה זו פוגעת ומורגשת בתחום זיכוי הרבים ובעולם התשובה? ובכלל, איך מתמודדים מול התקשורת העוינת?

הרב לסרי (צוחק): "התקשורת החילונית קלטה את הנקודה, אך באיחור. חבל שהם קלטו את זה. הם קלטו שככל שהם מגיעים 'נגד' – החזרה בתשובה רק מתפתחת וגדלה. פעם התפרסמה בעיתון ידיעות אחרונות קריקטורה שבה הופיעה דמות של פרה המייצגת את מדינת ישראל, שאת כל חלבה יונקים החרדים... החרדים סוחטים את המדינה.

"שלחתי להם מכתב: 'פרסמתם קריקטורה מצוינת, אנא פרסמו את הקריקטורה המצורפת, היא טובה עוד יותר עבורנו'. בקריקטורה ששלחתי הופיע תמנון 'חרדי' רב זרועות שמכל אחת מזרועותיו יוצא חרדי נוסף לכיוון המדינה שמתחתיו. 'החרדים משתלטים על המדינה'. 'פרסמו גם את הקריקטורה הזו', ביקשתי. משום מה הם לא נענו.

"כל פרסום שלילי שכזה רק דוחף עוד ועוד חילונים אל ההבנה הנכונה, ב'הפוך על הפוך'. 'יהי חלקי עמכם', כתבתי להם, 'אתם מזכים את הרבים, יש לכם הרבה זכויות. פעם בערה אש ונתפסה בעץ בודד שבקצה היער. באה הרוח וכיבתה את האש. נותר שם 'שחור' אחד. כשמדובר בכמות גדולה של עצים הרוח אינה יכולה לאש, היא רק מלבה אותה. בסוף יישארו הרבה 'שחורים'. המשיכו!'"

ר' פנחס ראובן: "אתה צריך להבין שהציבור אינו טיפש. האנשים קולטים את האמת, קולטים שהתקשורת רק מלבה את הסיפורים הללו ומציגה אותם בצורה לא פרופורציונאלית. בכנס שערכנו בפתח תקווה הגיעו כשתים עשרה אלף נשים. ההערכות הן שמתוכן היו למעלה מחמשת אלפים נשים חילוניות! שמונה מאות נשים מתוכן קיבלו עליהן טהרת המשפחה. אתה מבין מה קורה בעם ישראל?

"המציאות בשטח מראה שהאנשים אכן מתקרבים ליהדות באהבה, למרות כל ההסתה נגד. מצד שני, אכן יש כח אחד שמכבה הרבה מהקדושה: האינטרנט הפרוץ".

הרב לסרי: "אני רואה את זה בהרצאות שלי. רוב הבאים אליהן הם חילונים. בעבר היו מגיעים בעיקר דתיים וחרדים לשמוע דברי תורה. הציבור מכיר ויודע מה הם הערכים שעל פיהם חי הציבור החרדי. הם מבינים שבספרי המוסר וההלכה לא כתוב לנהוג כך... הם מבינים שאלה אנשים שנוהגים אחרת מהנכון והראוי על פי כל אמת מידה יהודית ותורנית.

"האמת הנכונה היא שכל הטעויות הללו מגיעות מהמקום הלא נכון שממנו הם עצמם מבקשים לצאת ולשוב בתשובה. אלה אנשים שלא הצליחו לעמוד מול הניסיונות 'בחוץ'. הם מבינים שההנהגה הכללית כאן בארץ אינה קשורה או מחויבת לערכים כלשהם.

"הלא אין חולק על הכח שיש להשפעה החיצוני על האדם. גם אם תניח סטודנט למשפטים בג'ונגל, בחברתה של להקת קופים – תמצא אותו אחרי שמונה שנים קופץ מעץ לעץ ואוכל בננות. אין סיבה שאדם בר-דעת יחשב בדעתו את האפשרות להאמין בהקב"ה ולשמור את מצוותיו, ולפתע יחזור בו בגלל שבעיתון פרסמו על 'חרדי שעשה כך וכך'".

ר' פנחס ראובן מספר על הפעם שבה נכנסו אליו אנשים מאחד מערוצי התקשורת, ומצלמות נסתרות בידיהם. אישה התקשרה אליו לטלפון מבחוץ וביקשה את עזרתו ועצתו במקרה של מניעת הפלה. ר' פנחס נסער כולו, והחל לדבר בחריפות נגד התקשורת והגופים שמעודדים את הדברים הנוראים הללו. "הם רוצחים, הם יתנו את הדין על מעשיהם". "נראה לך שזה עזר להם?" שואל ר' פנחס ועונה בעצמו: "זה רק הוסיף לנו מוטיבציה לעוד ועוד פעילות קודש מאותו הסוג בדיוק".

זה קורה במשפחות הכי טובות

- האם ישנם הבדלים בין החזרה בתשובה היום, לזו שהיתה בעבר?

ר' פנחס ראובן: "בעבר, אנשים הגיעו מבית מסורתי ברמה זו או אחרת, וחשו שהם 'על דרך המלך', שהם אינם זקוקים לחיבור אל הדת והתורה. כיום, לעומת זאת, בני הדור הצעיר, אלו הגדלים בניתוק מוחלט, מגיעים ממקומם הרחוק מאוד  לשמיעה על יהדותם. אין להם כל דעה על הנושא. הם מגיעים ממקום 'נקי', שמאפשר להם לשמוע, לחשוב ואף ליישם, בלי התנגדויות ורקע קודם. רבים מהם אף מגיעים להבנה שלא תיתכן המשכיות יהודית באורח החיים האנטי-דתי, המנותק, שבו הם עצמם גדלו. שחייבים לחבר את דור ההמשך עם מורשת האבות.

"היום זו גם אינה בושה לומר 'אני בעל בתשובה'. במהלך העשור האחרון אתה שומע על אמנים בעלי תשובה שגם מספרים על זה. זה מעניק סוג של לגיטימציה לכלל הציבור להצהיר בלי בושה על התקרבות, בכל רמה שהיא".

לחלל החדר מופרחים שמות שונים של זמרים, אמנים, שחקני כדורגל ואישי בוהמה שחזרו בתשובה בשנים האחרונות או התחזקו והתקרבו לבוראם. "זה מפחית אצל אנשים את הרתיעה, ומעניק חיזוק לכל מי שחוזר".

- בדורנו התפתחה 'מציאות כלאיים', של אנשים החובשים כיפה יום אחד ולמחרתו כבר לא. מברכים 'אשר יצר' בכוונה, ומאידך, אינם שומרים שבת. לובשים ציצית מתחת לבגדים, אך אינם מקפידים על מצוות רבות אחרות. האם בעולם התשובה יש התייחסות לנישה הזאת? מהו ההסבר לתופעה?

הרב לסרי: "בוודאי. הצעירים הללו מגיעים בהמוניהם, טועמים ונסוגים, טועמים שוב ונסוגים שוב, עד שהם מתחברים בצורה רציפה ועקבית. זהו חלק מהתהליך. בהתאם – ישנה גם התאמה של הרצאות מטעם ארגוני הקירוב. כל אחד מהמרצים מדבר בסגנון אחר, שמתאים לקהל יעד אחר. האחראים על כך מכוונים חלק מההרצאות שיתאימו לקהל 'לייט', לציבור פחות אדוק, כדי שאנשים יטעמו את היופי בצורה קלה, פחות מסיבית.

"רבים מתחילים מהרצאות של 'מודעות עצמית' ורעיונות דומים, אך מרתק לראות וחשוב לזכור גם כי מצד שני - לעיתים ובאופן מפתיע, ישנם אנשים שמתחברים ישירות ודווקא למרצים ה'מיושבים' יותר, הרציניים יותר. ישנם כאלה שמתחילים הישר משיעורי תורה מעמיקים".

ר' פנחס ראובן: "במחקרים שנערכו, הצעירים הללו חוזרים יותר מהמבוגרים. אנחנו רואים זאת בשטח. זה כתוב בתהילים (פרק ע"ח): 'לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן, בָּנִים יִוָּלֵדוּ, יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם'. אתה רואה אנשים מבוגרים, מחללי שבת בפרהסיא, רחוקים לחלוטין מדת ומצוות, והנה בניהם מתעוררים לפתע. חובשים כיפה ולובשים ציצית. מתחילים לשמור מצוות. איך זה קורה? אין הסבר רציונלי".

הרב לסרי מבקש להוסיף: "בפעמים הראשונות, אני מגיע לדבר בפני הציבור הכללי כ'סטנדאפיסט', כאדם שבא להצחיק. זוהי דרך שבאמצעותה ניתנת לי הזכות להציג את היופי מול הכיעור, את המתוק מול המר, את הנכון מול המגוחך. לאחר מכן, ניתנת האפשרות להוסיף ולומר עוד מסרים, ולהעמיק עוד ועוד, אט אט. צעד אחר צעד – מהקל אל הכבד.

"לפני תקופה, נערך ערב מטעם ועד עובדים גדול מאוד באחת הערים הגדולות בארץ. הם שקלו להזמין את אחד מהקומיקאים הגדולים והידועים בארץ. אותו הקומיקאי, דרש עבור ארבעים דקות של הופעה - שלושים ושמונה אלף שקלים. לא פחות! מישהו קם והציע: 'אני מכיר איזה רב אחד, הרב לסרי, שמצחיק לא פחות ממנו, אך מקבל הרבה פחות. בואו ננסה'. נשמעו התנגדויות על הבאת 'רב' במקום קומיקאי, כאילו 'נבכה במקום לצחוק', אך ראש העיר הספיק לשמוע אותי, והשמיע את דעתו לחיוב. ולבסוף, אכן הזמינו אותי.

"כשנכנסתי לאולם והוצגתי בפני הקהל, הבחנתי באנשים רבים שתופסים עמדות בקרבת הפתח, כדי שיוכלו לצאת במהירות ובקלות... חמש דקות ראשונות – והקהל היה על הרצפה. האנשים שליד הפתח נכנסו צעד אחד פנימה. חמש דקות חלפו, ועוד חמש דקות, וכבר כולם תפסו מקומות, מחשש שיישארו לעמוד לאורך כל ההופעה... שעה חלפה, כולם צחקו ונהנו ובין צחוק לצחוק שמעו גם מסרים של שלום-בית, אמונה ומחשבה יהודית. 'מי צריך את הקומיקאי ההוא שלוקח מחיר כה גבוה?', תהו האנשים, 'הנה אדם שמצליח להצחיק ולהעניק שעה של קורת רוח, מבלי לנבל את פיו ומבלי לפגוע באיש. רק שמחה ומסרים חיוביים'".

28 שנים שהרב לסרי מסתובב בכל הארץ, בפני כל ציבור וקהל, ומאתגר את שומעיו: "נסו אותי – אמרו מילה, כל מילה, הזכירו כל חפץ, ותראו שאשלוף או אמציא ברגע בדיחה על אותה המילה או על אותו החפץ".

כשהנקודה הזו מוזכרת במהלך הרב-שיח, מחייך הרב לסרי ומאשר: "זה נכון, הקב"ה נתן לי את הסיעתא דשמיא לכך, זה פותח את הלבבות". בנו של ר' פנחס מנסה, וזורק את המילה 'קפה'. פחות משניה אחר כך הוא שומע בדיחה על קפה. מילים נזרקות לחלל החדר, ועל כל אחת מהן נשמעת בדיחה בשליפה מהירה ומדהימה.

באחד מבסיסי צה"ל הצביע אחד מהחיילים על צלחות המכ"ם הענקיות, וביקש מהרב שיספר בדיחה עליהן. והרב לסרי אכן סיפר: אדם משך 'כבלים פיראטיים' אל ביתו, אך חשש ששכניו ימשכו אותם ממנו, לכן הזהירם לבל יעלו לגג הבניין. "יש שם כלבי ענק שאולפו לנשוך ולקרוע לגזרים כל מי שיעלה לגג". שניים מהשכנים אזרו אומץ והחליטו לעלות, האחד בעקבות חברו. הם טיפסו בסולם, הראשון אף הציץ לכיוון הגג – ומיד נסוג בצרחות אימה. השני נס בעקבותיו. בהגיעם ל'מקום מבטחים' בקומת הקרקע של הבניין, שאל השני את הראשון: "מה ראית? ראית את הכלבים המפחידים?" ענה לו הראשון: "לא, את הכלבים לא ראיתי, אולם ראיתי גם ראיתי את הצלחת הענקית שממנה הם אוכלים. אם זה גודל הצלחת שלהם, אני מפחד לפגוש את הכלבים עצמם".

ר' פנחס ראובן: "בדיוק באמצעות השיטה הזו מצליח הרב לסרי לקרב המוני אנשים אל תוככי עולם התורה ושמירת המצוות, במלוא הרצינות! לפני תקופה ערכנו ערב התחזקות בהשתתפות אלפים, ובהשתתפותו של הרב לסרי. במהלך הערב ניגשו אלי אנשים רבים שביקשו רק לציין באהבה רבה, שהרב לסרי הוא הרב שהביא אותם אל התשובה".

מרובה מידה טובה: "ותמלא הארץ דעה"

- בדורנו, אנו עדים לריבוי מרצים שלא היה בעבר. האם זה טוב, או להיפך? האם הריבוי אינו בא על חשבון האיכות?

ר' פנחס ראובן: "המרצים ה'גדולים' והמפורסמים אינם יכולים להיות כל העת בכל מקום בארץ. הצימאון גדול ועצום והם, 'גדולים' ככל שיהיו, אינם יכולים לספק ולהרוות את כולו לבדם".

הרב לסרי: "אין דבר טוב מזה בעולם. אנחנו זקוקים למרצים, כמה שיותר מרצים. המרצים המפורסמים מדליקים ומבעירים את הניצוץ, הם מדברים גבוה ומלהיב, אך אינם יכולים להמשיך באופן פרטני. בנוסף, המרצים ה'גדולים' אינם מדברים דברי תורה רבים. מטרתם רק לעורר. שאר הרבנים זוכים לדבר בצורה ממוקדת יותר. המרצים הרבים שנוספו בדורנו זוכים לעמוד מול קהל מצומצם יותר, ולהתייחס לצרכים של כל אחד, לשאלות פרטניות ולעניינים פרטניים. הם פורטים לפרוטות ולמעשים את הרעיונות. זהו דבר מבורך. קח לדוגמא את נושא הציבור שדובר שפות אחרות, שאינן עברית. חייבים מרצים נוספים עבורם. ארגוני הקירוב עוסקים בכך כעת במלוא הקצב, בהגעה לדוברי שפות אחרות".

- מהו סוד ההצלחה של מרצה? מהו הסוד להצלחה מול קהל?

ר' פנחס ראובן: "מרצה שהינו 'נאה דורש ונאה מקיים' – בטוח שיצליח. הציבור מבין ומרגיש מהיכן יוצאים הדברים, מלב אמיתי, או מן השפה ולחוץ. ישנה תופעה מדהימה בקרב בני הדור הצעיר, לפיה ישנו ביקוש גדול יותר דווקא למרצים המבוגרים, בני ה'דור הישן' והפחות מודרני. הדור הצעיר לכאורה 'מחובר' פחות לרבני הדור הצעיר.

"ישנם מרצים מעולים, דינמיים וקולחים בדיבורם, אנשים אוהבים אותם מאוד ולכאורה, זהו המרצה האידיאלי. הוא פשוט כובש את הקהל. אולם יחד עם זאת, קיים ביקוש גדול פי כמה למרצים אחרים, מבוגרים ממנו ומיושבים יותר, גם עם פחות רטוריקה ופחות 'זרימה'. אנשים מתחברים לאמת, מקבלים אותה ממי שאומרה. העטיפה, יפה ככל שתהיה, אין בה די למשוך לאורך זמן".

ר' פנחס מהרהר מעט, ואומר: "הנה קיבלת עוד הוכחה לכך שהעם אינו טיפש. העם קולט את האמת, ומזהה אותה בכל עטיפה שבה תוגש".

בהתאסף ראשי עם

- בשנים האחרונות נערכים כמה פעמים בשנה כנסי תשובה ענקיים, בעיקר לנשים. מה הטעם והתועלת בהפקות ענק שכאלה – בעידן שבו הכל זמין ונגיש בהרצאות כה רבות, שנערכות בכל עיר וזמינות ב'קול הלשון', 'הידברות', 'ערכים' וכו'?

ר' פנחס ראובן: "בעבר היינו צריכים לשכנע את ארגוני הקירוב בתועלת הטמונה בעריכת הכנסים – כמו זה שייערך בערב יום כיפור ב'יד אליהו'. החשיבה היתה שלכאורה, אנחנו לא ממש זקוקים לכנסים האלה. הלא מדובר בנשים שמגיעות להרצאות, ומאזינות או אף צופות בהן מהבית. בשביל מה להוציא כל כך הרבה כסף על עריכת כנס המוני? מה נותן כנס בן כמה שעות מעבר למה שהן מקבלות בבית?

"אבל לאחר כמה כנסים, הארגונים התחילו להבין את העוצמה הטמונה בעריכתם: ביום שלאחר כל כנס הם מקבלים כמות עצומה של פניות, נשים שהכנס טלטל אותן ואת עולמן. בעצם ההגעה לכנס רב משתתפות, רואה כל אחת ואחת כי אינה לבדה, היא חלק ממשהו ענק ועוצמתי, חלק מציבור ענק. זה מחזק ומעצים, זה דוחף לצעדים נוספים. אינספור נשים מתקשרות לומר ש'האירוע הזה שינה לי את החיים'. זה מופלא ויפה.

"בעקבות זאת, משקיעים בארגון הידברות גם בצילום האירוע בצורה המקצועית ביותר, ובשידורו באמצעות אולפן נייד הממוקם באולם עצמו, עבור מי שלא הצליחה או לא יכלה להגיע. זה כולל גם היערכות של אולפן נוסף, שבו מוכנים קטעי קישור, והשלמה של תוכן חלופי לחלקים מהערב, כגון בעת שבאולם נשמעת שירת נשים. אגב, באותה דרך יועבר גם מעמד הסליחות שיערך בכותל המערבי לפני יום הכיפורים.

"המחשה מדהימה לעוצמה הטמונה בכנסי הנשים קיבלתי באותו רגע נורא שהיה לכלל עם ישראל, ביומו האחרון של מרן הגר"ע יוסף עלי אדמות. ארגנו עצרת תפילה לנשים באולמי ארמונות חן, ובעיצומה של התפילה הגיעה הבשורה המרה מכל. מרן איננו. בו ברגע נפלו כל הנשים על פניהן, פיזית, המקום התמלא בקולות נהי ובכי אמיתיים של בנות דור החשות כי איבדו את אביהן הגדול. היה זה רגע עצום, שכל מי שזכתה להשתתף בו לא תשכחהו כל ימי חייה. זהו הכוח העצום של נשות עם ישראל. זו עוצמה וחיזוק שאליהן ניתן להגיע כאשר כולן יחד – בקנה מידה כפול ומכופל".

- קצת 'היסטוריה' אישית: מתי וכיצד התחלתם לזכות את הרבים?

ר' פנחס ראובן: "ההתחלה שלי היתה כשה' שם אותי בענף הדפוס. היתה לי הזכות לחולל מהפכה של ממש בכל הקשור למחירים של ספרי היסוד, שבעבר היו נמכרים במחירים לא הגיוניים ולא פרופורציונאליים.

"את כל מה שלמדתי בתחום הדפוס, העברתי בס"ד לתחום של זיכוי הרבים. הדפסה והפצה של חוברות, דיסקים וכדומה היתה כרוכה בעבר בעלויות אסטרונומיות, ובכל השיטות שפיתחנו בתחום הדפוס השתמשנו כדי להוזיל עלויות, ולהגיע לכמה שיותר אנשים. משם התפתחו גם הכנסים וכל השאר".

אחד הפרויקטים הראשונים של ר' פנחס היה בהדפסת החוברות של הרב זמיר כהן. בשיחה עמו מספר ר' פנחס על כל אותם אנשים שנהנו מהחוברות והתקרבו בזכותן, אך לא רק הם: רבים הם בעלי התשובה המגיעים חרף התנגדות הסביבה הקרובה. לעתים, דווקא ההתנגדות היא שדוחפת ביתר שאת את הרצון התמידי להראות לבני המשפחה והחברים את יופייה של היהדות. בעלי תשובה רבים באו וסיפרו כי לשם כך הם השתמשו בחוברות שנערכו על ידי הרב זמיר כהן (אז אברך שהוציא חוברות בעריכה גרפית בסיסית, אך עם תוכן נפלא, שבהמשך נאסף לספר 'המהפך').

"החוברות הללו הודפסו במיליוני עותקים, הופצו ברבים ועוררו רבים. יום אחד עלה הרעיון להפיק קלטת-שמע, שבה יופיע התוכן המודפס בחוברות. אך את מי נקליט בקלטת הזו? 'שברנו את הראש' בשאלה הזו, חיפשנו ותרנו אחר אדם מוצלח, שמות עלו וירדו במשך חודש של תהייה, ושם הולם – אין.

"עד שמישהו זרק את שמו של הרב זמיר כהן בעצמו. מי שהכיר אז את הרב זמיר כהן יודע שהיה זה רעיון נועז. הרב זמיר כהן היה אז אברך נחבא אל הכלים. איש לא ידע מי הוא האדם שהדפיס את החוברות וגם מי שידע - לא שמע ממנו הרצאות ברבים. פנינו אל הרב זמיר כהן, והוא נענה, הסכים לנסות. הוא נכנס לאולפן, והוקלט במסירת ההרצאה 'מאמין ויודע'. הפצנו את הקלטת הזו בעשרות אלפי עותקים, ומאז הכול היסטוריה.

"אולי יש בכך איזו סגירת מעגל, בידיעה שכעת ממש אנו מדפיסים בכמיליון עותקים, סדרת דיסקים של הרב זמיר כהן (בפורמט mp-3), כאשר בכל אחד מהם עשרות שעות של תוכן יהודי. זוהי המצאה נפלאה, ש'הקפיצה' בבת אחת את כל הרעיון של הפצת ההרצאות: להדפיס על דיסק אחד כמות עצומה של חומר. יהודי מכניס למכשיר ברכב ומתחבר לאינסוף של תענוג יהודי.

"ואם מדברים על סגירת מעגל, אני רואה סגירת מעגל בסיפור שסופר לי השבוע: הרב זמיר כהן שב בשעת לילה מאוחרת מאוד ממסירת הרצאה, אל ביתו שבעיר ביתר. בכניסה ליישוב יש מחסום צבאי שבו יושב חייל. החייל הביט לתוך הרכב שנעצר לידו וזיהה את הרב זמיר. 'כבוד הרב, הנה כעת ממש אני שומע ומאזין להרצאות שלך. קיבלתי על עצמי שברגע שאסיים לשמוע את כל הדיסק הגדול הזה - אתחיל לשמור שבת'. הרב זמיר חייך ואמר לו: אני מקווה שתסיים להאזין לדיסק הזה בקרוב... שתספיק לשמור כבר את השבת הקרובה".

הרב לסרי: "באירוסין שלי היה רב חשוב שדיבר על זיכוי הרבים, על הסמינרים שנערכים על ידי 'ערכים' ועל כל אותם אנשים שמשנים את מסלול חייהם ובאים לחסות תחת כנפי השכינה. זה הדהים אותי לדעת ולהבין שיש אפשרות להשפיע על אנשים ברמה כזו, שאפשר לגרום להם לשנות את אורחות חייהם מן הקצה לקצה. הבנתי שזהו היעוד שלי בחיים.

"הלכתי ללמוד בכולל בבת ים, ובמקביל התחלתי למסור שיעור לילדים שאספתי בשכונה. סיפורים, פרסים ופעילות מושכת שממנה הגענו לתשעים ילדים יקרים. מאותם תשעים ילדים הלכו כמה וכמה לישיבות קדושות. אחד מהם סיים את כל הש"ס, אברך תלמיד חכם מופלג. נעזרנו אז בר' ניסים שובע ז"ל, ורשמנו את הילדים למוסדות מתאימים. זה היה נפלא!

"משם פניתי לארגון 'ערכים'. מסרתי מטעמו הרצאות, כשהשנתיים הראשונות היו בהתנדבות. משהבינו בארגון כי אכן אני רואה בכך את ייעודי בחיים, הוכנסתי לעבוד במסגרת הארגון בקביעות. שלושים שנה חלפו, ומאז זכינו לראות פירות רבים בעמלי. אנשים רבים ששינו את אורחות חייהם ובאו לחסות תחת כנפי השכינה".

רגעי הקושי

- מה הם האתגרים הניצבים בפני יהודי העוסק בזיכוי הרבים? היכן יש רגעי קושי גדולים שמקשים על הפעילות של זיכוי הרבים?

ר' פנחס ראובן מורה באצבע: "הנה, הבט על הרב לסרי כדוגמא, הוא 'עבד ה'' אמיתי. הוא מוסר את כל כולו לעם ישראל. רק פעמים ספורות בשנה הוא מצליח להיות בביתו בשבתות. כמעט בכל שבתות השנה הוא שוהה בסמינרים ובפעילות של קירוב, מטבריה ועד לכל ארצות העולם.

"קורה שהוא מגיע לפנות בוקר הביתה, ועדיין מקפיד על תפילה בהנץ החמה! לפעמים הוא ישן רק שעה בלילה! הנה, ביום העצמאות האחרון מסר הרב לסרי שש עשרה הרצאות ביום אחד...".

"אכן", מאשר הרב לסרי בחיוך, "הגעתי הביתה בשתים בלילה, ולא הצלחתי להוציא הגה מפי, ניסיתי לדבר עם אשתי ויצאו רק הברות... מה קרה? הלך הקול"...

"אך במבט 'היסטורי', היו לי היו שני רגעי קושי גדולים ומהותיים. האחד היה כשהתחלתי. פניתי אז אל הרב זילברשטיין שליט"א ושאלתיו: ילדי גדלים, אני צריך ללמוד איתם בשבת, אך אני טרוד בשבתות עם הסמינרים והציבור. הרב זילברשטיין השיב לי: 'אתה צודק. לך אתה ל'ערכים' והבא את ילדיך אלי. אני אלמד איתם'. הרב לא היה צריך להוסיף הסברים, הבנתי את המסר. הבנתי את העניין של זיכוי הרבים.

"קושי נוסף שהיה לי נמשך כשלוש שעות – ממוצאי חג השבועות, כשקיבלתי את הידיעה על פטירתו של בני יקירי יוחאי ז"ל, ועד להגעתנו לבית העלמין. לא יכולתי לברך 'דיין האמת'. בתי שאלה אותי, 'אבא, מדוע אינך מברך דיין האמת?' עניתי לה: 'מאז עומדי על דעתי לא ברכתי את הקב"ה בלי שמחה!' צעדנו עם המיטה בהלוויה, בני יקירי נישא על כפיים למנוחת עולמים ואני עודני חש שאינני מסוגל לברך.

"הדרך מביתי אל בית העלמין אורכת כעשר דקות בלבד. ממרפסת הבית רואים את בית הקברות. לאורך כל הדרך פניתי לבורא העולם ושיננתי בפניו את המילים הבאות שוב ושוב, מתוך הקושי הנורא של אותם רגעים: 'ריבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך, בוחן לבות וכליות, שלי ברור באופן מוחלט שנטילת נשמתו של בני מהעולם היתה הדבר הטוב ביותר עבורי. אתה אבא, ואב אינו עושה לילדיו דברים שאינם טובים עבורם. זה טוב לי ולאשתי, לילדיי ולכל מכריי'.

"שיננתי זאת עשרים פעם, עד שברכתי 'דיין האמת' בלב שלם. הצלחתי להגיע להרגשת שלמות, ואפילו שמחה מול בורא העולם. 'לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה' - כפי שהייתי מברך את בורא העולם כאילו שזכיתי באותו הרגע בפיס. מאותו הרגע חשתי בחזרה במקומי הנכון".

ר' פנחס ראובן: "רגעים קשים הם אלה שבהם אתה עומד מול הוצאות מטורפות, ונושא עיניים למרום בבקשת ישועה. לעתים נדמה שהציבור רואה בפעילותם של הארגונים דבר חשוב מאוד, שמחייב רק את אנשי הארגונים, לא אותם עצמם. זו זכות לכל אחד. חשוב שכל אחד ייתן יד ויסייע בהוצאות העצומות שכרוכות בזיכוי הרבים. 'טיפול המשך' – לדוגמא, עולה מאות אלפי שקלים בחודש. שלא לדבר על כנסים והפצת דיסקים, ספרים וחוברות.

"עבורי אישית, יום הסתלקותו של מרן מן העולם היה היום הקשה בחיי. חשתי שאור השמש הוחשך לחלוטין, אך כמובן, בשנה האחרונה נאלצתי להתמודד עם עוד קושי אישי של סכנת חיים ממשית – ממנה ניצלתי בחסדי שמים".

שושנה וחוחים

לפני חודשים מספר החל ר' פנחס להיעדר מחנותו המפורסמת. כשדרשתי בשלומו (י.ס.) נעניתי שיש לו 'שושנה' ברגלו. זמן קצר אחר כך נחרדנו כולנו לשמוע על אירוע מוחי, ועוד אחד. לאחר זמן, נתלו מודעות שבהן בקשה להתפלל על ר' ראובן ואף נערכה 'תפילת רבים' על ציון מרן זיע"א. בחודש אב האחרון נערך 'כנס הודיה' בהשתתפות כשתים עשרה אלף נשים.

כעת מגלה ר' פנחס ראובן את גודל הנס: "אכן, אחרי ה'שושנה' עלה קריש דם מהרגל למוח. הובהלתי לטיפול נמרץ, אך הרופאים חששו לערוך את הצנתור שאותו מקובל לעשות במקרה שכזה, והודיעו שאם רק יגעו בעורקים שבאזור הראש, הם עלולים להתפוצץ מחמת לחץ הדם הגבוה שנרשם באותם ימים. 'זו סכנת חיים עצומה', אמרו הרופאים בחשש. זה היה השלב שבו פורסמה הבקשה לתפילת רבים. ביום שבו נערכה התפילה על ציון מרן, נעלם קריש הדם כלא היה!"

מאז עובר ר' פנחס תהליך שיקום מייגע אך יעיל – עבור גופו, אולם רוחו אינה זקוקה לשום שיקום, היא סוערת במלוא עוזה, בדיוק כשהיתה ועוד יותר. "בעת ששכבתי בבית החולים, חשתי שבורא העולם העניק לי את חיי במתנה. אמרתי אז למו"ר הרב לוגסי, שחלילה לא אכנע, וכי כעת יש בכוונתי להכפיל את הפעילות לזיכוי הרבים". ר' פנחס מספר על תוכניות להכפלת פעילות ההפצה וההרצאות. משרד מיוחד ייפתח גם למלחמה בתחלואי האינטרנט.

לשם ההמחשה לסגנון פעילותו - את הכנס בפתח תקווה ארגן מתוככי בית החולים. "הרב אריה דרעי התקשר אלי וגער בי: 'איך אתה מזלזל בבריאות שלך? מה אתה עושה לעצמך!'". אבל בצד השני לא היתה האזנה, רק לב גדול שרוצה לפעול למען זיכוי עם ישראל בכל מחיר.

"קיבלתי היתר ממורי ורבי", הוא מצטדק.

מעניק כח

- מה מאזן את אותם רגעי קושי? מה נותן את הכוח להמשיך למרות כל הקשיים?

הרב לסרי: "אין 'רגע של נחת'. כל יום שבו שומעים על אדם שזכה להתקרב לבוראו מלא בנחת אמיתית.

"נחת אישית היתה לי כשזכיתי בכך שגם רעייתי תחי' החלה למסור שיעורים והרצאות. עד לאותו היום חשתי שאני לבד בזיכוי הרבים. זה העיק עלי, שאני יוצא לבדי והיא אינה שותפה לכך בפועל. חשתי שהיא מביטה מבחוץ על עשייתי, משקיעה ומסייעת לי מצדה, אך אינה שותפה בפועל. בחסד ה', החלה גם היא להרצות, וברוך ה' היא זוכה להצלחה רבה בקרב הנשים מפני שהיא מדברת בצורה ישירה (לא כמוני...), מגישה את האמת כפי שהיא, ללא כחל וסרק. יש אנשים רבים שאוהבים את הגישה הזאת".

ר' פנחס ראובן: "כשמרן נכנס לכנס הגדול שנערך ברמת גן, שלושים אלף נשים עמדו ובכו בהתרגשות. זה היה מחזה שאותו לא אשכח כל ימי חיי. גם אני עצמי התרגשתי מאוד מעוצמת הרגע. הרב נראה כמו מלאך ה' צבא-ות שנכנס למקום הענק הזה, וכל הנוכחים בוכים ומתרגשים. מחזה נשגב באמת.

"זה שנים רבות שאנו רואים סיעתא דשמיא עצומה בנושא מניעת ההפלות, בעזרת פעילותה המופלאה של הגב' מוטולה, אישה שזכתה להציל אינספור נשים מרצח עובריהן. ללא חת ובלי כל רתע היא לוחמת בעזות דקדושה על כל נשמה, שתבוא לעולם בכל מחיר.

"אני זוכה פעמים רבות לראות נערים שבאים לקנות ספרי קודש, ובתוך דיבורם פונים אלי ואומרים לי 'אמא שלי סיפרה לי שאני חי בזכות הפעילות שלך בנושא'. זה מרגש!

"רגעי הנחת האמיתיים הם הרגעים שבהם אתה רואה את הפירות. את אלפי היהודים שבאים, בזה אחר זה, להתקרב לאביהם שבשמים. איש איש לפי רמתו וסגנונו. מלבד זאת, בכל יום יש משהו אחר. כל יום והפרויקט המצפה לנו בו.

"ארגוני התשובה מקבלים תגובות מאיראן, מהודו, ומעוד ארצות. מבני המקום ומיהודים שהתגלגלו לשם בנסיבות החיים. הנקודה היהודית מתעוררת מכל מקום. לעתים דווקא הריחוק גורם להתעוררות, ומה גם שבמקומות אלו האנטי דתיות שבוערת כאן בארץ – איננה.

"באחד המקרים נשאלו רבנים על מקרה, שבו הוחלט באחת המשפחות להתחיל לשמור על טהרה. השאלה היתה היכן אפשר לטבול. הנהר הקרוב ביותר היה במרחק מאה קילומטרים, אך גם בנהר עצמו נדרשה השאלה על חציצה אפשרית של החבל שנקשר לפרק היד למניעת היסחפות עם הזרם הגועש...

"במקרה אחר היה יהודי שהחל לחזור בתשובה, אך אשתו נותרה 'אנטי'. כל השכנועים וההסברים לא הועילו לו מולה, והיא נותרה לעומתית. ביום מן הימים ישבה האישה לבדה, וצפתה במכשיר הצפייה. לפתע נפל מידה השלט. הסוללות התעופפו לכל עבר, אך בה בעת 'נתקע' המכשיר על... הרצאה של הרב זמיר כהן בערוץ הידברות. בזמן הקצר שנדרש לאיסוף הסוללות, הכנסתן לשלט והפעלתו מחדש הספיקה האישה לשמוע כמה מילים שמשכו את לבה. היא המשיכה להאזין ולצפות, המשיכה לעוד הרצאה, ועוד אחת ו...התנגדותה סרה. גם היא הצטרפה.

"בחור שירד מהארץ והתגורר בגרמניה, התעתד להתחתן עם גויה גרמניה ולהתנתק מעמו. יום אחד ישב וכתב במחשבו מילת חיפוש של תוכנית צפייה פופולרית, אך במקום המילה 'הישרדות' הקליד בטעות את המילה 'הידברות'. האתר נפתח, ומול עיניו הזדקר שמה של אחת ההרצאות 'יהודי וגויה – לאן?' הוא הסתקרן, האזין, טעם ו...שינה לטובה את מסלול חייו.

"כך ניצלות בכל יום בנות מנישואי תערובת – בזכות החומר המוגש להן וזמין עבורן לקריאה וצפייה, באמצעות המדיה הכללית שנערכת בידי ארגוני הקירוב. מילות החיפוש 'לישון עם האויב' הצילו רבות, והחוברות 'מלכודת דבש' שהופצו בעשרות אלפי עותקים הצילו אינספור אחרות.

"איש עסקים גדול בלוס אנג'לס נפל בעסקיו. פעילים יקרים הפיצו בסביבת מגוריו דיסקים של הידברות, בדיוק בתקופה שבה הגיע לסף תהום כלכלית של ממש. בוקר אחד יצא האיש מביתו ונכנס לרכבו, בדרכו ליטול את חייו רח"ל. על שמשת רכבו מצא את הדיסק שחולק על ידי הפעילים, והוא הכניסו להאזנה. התוכן הצליח לסקרן אותו, והוא מצא את עצמו נוסע ונוסע, מאזין וממשיך לנסוע. חמש שעות הוא נהג ברכבו ללא מטרה מוגדרת, רק כדי להאזין. מאוחר יותר סיפר שזו היתה נסיעת חייו. הוא שינה את כל אורחות חייו לאחר מכן, והצליח להשתקם".

רצים לזכות את הרבים

הערב יורד והחבילה מתפרדת. הרב לסרי רץ הלאה לעוד הרצאה, ר' פנחס מתיישב מיד עם פעילים, לסיכום נקודות אחרונות לפני הכנס שייערך בערבו של יום הכיפורים. בשנה האחרונה הבינו שניהם וקבלו המחשה נוספת לכך ש'היום קצר והמלאכה מרובה'. אתה יודע איך מתחיל היום, אך לא יודע כיצד הוא יסתיים. בראש השנה שעבר נגזרו על שניהם גזירות קשות ומרות, אך המלאכה המרובה של המשך העשייה הגדולה דוחקת ומעניקה משמעות נוספת להמשך היום. הם מבינים כעת, כי בהמשך העשייה הגדולה ינוחמו (בני משפחת הרב לסרי שליט"א), ובהמשך העשייה הגדולה יאזרו כח (ר' פנחס, ישלח ה' דברו וירפאהו) - לזכות את הרבים, רבים ככל שרק יוכלו.