מה מבדיל בין גוף חי לגוף מת? 5 נקודות למחשבה

אצבעות

שאלתם את עצמכם מדוע יש לנו אצבעות בכפות ידינו? למה דווקא 5 אצבעות? ומדוע האצבעות בגדלים שונים? נתבונן.

מדוע בכלל יש לנו ביד אצבעות? אצבעות מאפשרות אחיזה באובייקט. לוּ הייתה כף היד ללא אצבעות, לא היינו יכולים לאחוז דבר. נסו לאחוז כוס כשידכם קפוצה כאגרוף. הצלחתם? זה בלתי אפשרי...

מדוע יש 5 אצבעות ולא פחות או יותר? 5 אצבעות מאפשרות אחיזה סביב האובייקט בצורה מלאה ויציבה, תודות למרווחים השווים בין האצבעות. שימו לב שכל חפץ ניתן להקפה במלואו באמצעות 5 אצבעות. פחות אצבעות - מקיפות את החפץ באופן חלקי; יותר מ-5 אצבעות - צפופות ומיותרות סביבו.

מדוע האצבעות בגדלים שונים? גדלים שונים מאפשרים גמישות באחיזה של אובייקטים שונים: קטנים או גדולים, בעלי נפח משתנה - כל אלו ניתנים לאחיזה יציבה יותר בעזרת הגדלים השונים של האצבעות. כך יכול החלילן, לדוגמה, לנגן.

בנוסף לעצמות, קיימים באצבעות גידים, עצבים וכלי דם, אשר יחדיו מאפשרים את הפעילויות השונות כמו אחיזה, כתיבה ופעולות של מוטוריקה עדינה, שאנו מבצעים בחיי היומיום.

האם ייתכן שיצירה מופלאה זו, המעידה על יד מכוונת ודואגת, נוצרה מעצמה, ללא יוצר ומתכנן? על ידי התבוננות בגוף האדם ניתן להבין שמדובר ביוצר על-אנושי, בעל גאונות אינסופית וכוחות אדירים...

החיים והמוות

החיים והמוות – הם סוד נפלא. לפנינו שני גופים של בני אדם: האחד - חי, והשני - מת. במבט חיצוני אין כל הבדל בניהם: שניהם עשויים בשר ודם, בשניהם יש אותם אברים, שניהם שלמים.

מדוע בכל זאת האחד חי, והשני - מת? מה מבדיל ביניהם? למדע ולרפואה קשה מאד לענות על שאלה זו.

הרפואה יכולה לשקם את גוף האדם באופן מדהים: היא יכולה לבצע ניתוחי לב מסובכים ואף לשתול "קוצבי לב" משוכללים, אולם כל זאת - רק כאשר עדיין מפָעֶם באותו גוף הכוח הנפלא שנקרא "חיים", או "נשמה". אך כאשר יאבד הגוף את אותו כוח מופלא, כבר לא תוכל הרפואה, עם כל התקדמותה ושכלוליה, לעשות מאומה!

אין ספק, החיים הם כוח מסתורי, שקשה להסבירו מבחינה טבעית. אם כך, כיצד קיבלנו את הכוח הזה? מי "שתל" לנו אותו בגוף? מי בכוחו ליטול "נשמה" זו בחזרה מגופנו?

"עשה ירח למועדים"

אני מניח שתסכימו איתי עם הטענה הבאה: ככל שאובייקט מסוים רחוק מאתנו, כך יהיה קשה לנו יותר לראות אותו. ככל שהוא קרוב יותר, כך קל לנו יותר לראות אותו. אנו נצליח לראות, למשל, דמות אדם ממרחק של כ-100 מטר. אבל האם נצליח לראות אותו, למשל, ממרחק של 1000 מטר? מה לגבי מרחק של 10 ק"מ, האם נצליח לראות אותו בבירור? אין סיכוי!

רגע... אבל אם אגיד לכם, שיש אובייקט מסוים, שתצליחו לראותו בבירור ממרחק של מאות אלפי קילומטרים מאתנו, האם תאמינו לי? אתם סקרנים לדעת בטח מהו אותו אובייקט... אגלה לכם: הירח!

הידעתם, שמרחק הירח מכדור הארץ הוא כ-384,000 ק"מ? ובאמצע החודש העברי אנו מצליחים לראות את הירח במלואו ובשיא הדרו... פלא אדיר! איך יכול להיות שאנו מצליחים לראות את הירח כשהוא רחוק מאתנו מאות אלפי קילומטרים?

עבור אלו שיטענו שאנו רואים את הירח "כי הוא פשוט ענק", אותם אני שואל: מדוע מבין כל הכוכבים במערכת השמש, רק את הירח אנו מצליחים לראות בבירור? הרי ישנם ברחבי הגלקסיה כוכבים גדולים יותר מהירח, ואותם אין אנו מצליחים לראות... כמו כן, האם אין זה פלא שהירח הוא הכוכב היחיד, שאנו מסוגלים לראות כיצד "משתנה צורתו" לאורך כל ימי החודש? מדוע רק הוא נקלט בעין שלנו?

אלא מה, הייתכן, שבורא עולם יצווה אותנו בתורה לחגוג במשך השנה מועדים, התלויים במועד חידוש הירח, ללא יכולת מצדנו לצפות בירח? לכן, למרות המרחק הרב, "סידר" בורא עולם שנוכל לצפות בירח כאילו הוא תלוי על חלון ביתנו. כך הירח שימש בסיס ליצירת לוחות השנה הראשונים בעולם, ועל פיו ידעו מתי לחגוג את חגי ישראל. על כך נאמר "עשה ירח למועדים" (תהלים קד, יט).

האם ייתכן שתופעה מופלאה זו, המעידה על יד מכוונת ודואגת, נוצרה מעצמה, ללא יוצר ומתכנן?

ספינת המדבר

לגמל יכולת הסתגלות מופלאה, שעוררה עניין רב גם אצל חוקרים, אשר בדקו את תכונותיו המיוחדות של הגמל, המותאמות לתנאי המדבר הקשים:

הגמל מסוגל להתקיים בתנאי מדבר כעשרה ימים (תלוי בעונה), בלי לשתות ובלי שייגרם נזק לגופו. הוא עושה זאת בזכות יכולתו לאבד כמות מים מינימלית.

לגמל יש ריסים ארוכים ועפעפי עיניים מפותחים מאוד, המשמשים מגן מפני סופות חול. כמו כן, הנחיריים של הגמל מאפשרים לו לווסת את גודל פתחי האף, כדי למנוע חדירת חול.

רגלי הגמל דקות, אצבעותיו מחוברות ושטח דריכתו רחב. כך מתאפשר לו לפסוע בקלות בחול המדברי, בלי לשקוע. רגליו הארוכות מרחיקות את גופו מהקרקע הלוהטת ומאפשרות לו לפסוע פסיעות גדולות.

הגמל אוכל כל קוץ או שיח מדברי הודות ללשונו הקשה, שאינה נפגעת מצמחי מדבר קוצניים.

בין שערות פרוותו של הגמל כלוא אוויר המשמש כחומר מבודד, כך שהפרווה מקטינה את מעבר החום בין הסביבה החמה לגוף הגמל ובעצם מבודדת את גופו של הגמל מחום הסביבה.

לגמל דבשת על הגב. כיוון שבמדבר לא מצויים מזון ושתיה תדיר, הגמל אוגר בדבשתו שומן, המזין אותו למשך תקופה ארוכה.

אנו רואים כאן התאמה שיטתית בין שתי מערכות שונות לחלוטין בטבע: החי (גמל) והצומח (מדבר). התאמה והשלמה כה מתוחכמת, השוללת כל אפשרות של היווצרות והתפתחות מקרית של כל פרט בפני עצמו, ומוכיחה בבירור שיוצר אחד תכנן וברא את כולם.

"ותן בליבנו בינה להבין..."

בתקופה האחרונה נחשפתי רבות לאנשים שמעידים על עצמם כי הם מאמינים בבורא עולם ובתורתו. המפתיע הוא, שמדובר באנשים שאינם שומרי תורה ומצוות: לא שומרים שבת, לא מקפידים על בשר וחלב ועוד... איך זה מסתדר? הרי אם אתה מאמין בבורא עולם, מדוע אינך שומע בקולו?

ניתן להבין פער זה באמצעות משפט, שאנו אומרים כל יום בתפילת שחרית: "ותן בליבנו בינה להבין, להשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד"... רגע, המשפט אינו מובן, לכאורה: מה הקשר בין השכל ללב? מה זאת אומרת לתת בלב בינה? הרי מדובר בשני דברים שונים - רגש ושכל?!

אלא שכיום מצוי, שאנשים רבים מבינים בשכלם כיצד עליהם להתנהג, אבל הם אינם מחדירים זאת ללבם, ולכן גם אינם משנים את התנהגותם. לדוגמה, כמה אנשים אנו מכירים, שיודעים כי השמנת יתר מזיקה לבריאותם, ועדיין הם ממשיכים לאכול ג'אנק פוד בהגזמה? כמה אנשים אנו מכירים, שמבינים כי פעילות גופנית חיונית לתפקודם, ועדיין אינם טורחים לעשות ספורט? כמה אנשים אנו מכירים, שיודעים כי עישון סיגריות מזיק לבריאות, אבל הם עדיין ממשיכים לעשן?

על כך אנחנו מתפללים: על היכולת לחבר ולשדך בין המחשבה לרגש, שאז מובטח לאדם שישנה את התנהגותו. לכן בתפילה - כדי להתקרב לבורא עולם באמת ובאמונה – עלינו לקחת את "הידיעה", שיש בורא לעולם, ולשים אותה בתוך "הרגש" שבליבנו: "וידעת היום, והשבות אל לבבך". זה הסוד לשינוי אמתי ולהתקרבות אמתית לבורא עולם.

זה מה שחסר, לדעתי, לאותם אנשים, המעידים על עצמם כמאמינים, אך אינם שומרים תורה ומצוות.