כבוד המת

מי שמת לו אחד הקרובים שהוא חייב להתאבל עליו, והוא ביום הראשון לאבלות – נקרא ´אונן´, ופטור מקריאת שמע, מן התפילה ומן התפילין, ומכל שאר המצוות האמורות בתורה. ואם רצה להחמיר על עצמו – אינו רשאי – מפני כבודו של המת. כי מראה עצמו שאין המת חשוב בעיניו להתאבל עליו. וכן מי שמתו מוטל לפניו אוכל בחדר אחר, שלא יהיה נראה כ´לועג לרש´ (שהמת אינו אוכל והוא אוכל), ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין משום אבלות. וגם מה שאמרו: הלכה כדברי המקל באבל, מכל מקום באונן שמתו מוטל לפניו – אין הולכים אחר המקל משום כבודו של המת.

גם הוצאת המת לקבורה, נשיאתו ולווייתו ברבים הם משום כבוד המת. וכן אמרו: דרך הקבר (כשנושאים אותו לקברו) אין לו שיעור, ומותר למלווי המת ללכת על גבי תבואה של אחרים משום כבוד המת. גם חיוב קריעה על מת הוא משום כבודו. וכן אמרו על מי שיוצא לפני המת בבגד שנקרע קודם לכן: "גוזל את המתים ואת החיים", לפי שהוא ממעט בכבוד המת – שלא לקרוע עליו – ומבזה את המת ואת קרוביו החיים. גם במצוות קבוּרת המת – יש שביקשו להוכיח שהיא משום ביזיון.

ההספד על המת, שהוא מדרבנן והוא בכלל ואהבת לרעך כמוך, הוא משום כבוד המת. לכן אם ציווה שלא יספידוהו – שומעים לו, ואם לא ציווה – כופים את היורשים לשלם שכר ההספד. גם אבלות – החובות והאיסורים המוטלים על האבל – היא משום כבוד המת, שנוהג אבלות להראות כבוד מתו. ולכן הרוגי בית דין – אין הקרובים מתאבלים עליהם, כדי שבזיונם תהיה כפרה עליהם. המאבד עצמו לדעת (התאבדות) – יש סוברים שאין מתאבלים עליו ויש סוברים שמתאבלים עליו. ניחום אבלים הוא גמילות חסד עם החיים ועם המתים. גם באדם שאינו קרובו אמרו: "כל הבוכה ומתאבל על אדם כשר, מוחלים לו על כל עוונותיו". מת שאין לו אבלים להתנחם, באים עשרה בני אדם כשרים ויושבים במקומו כל שבעת ימי האבלות, ושאר העם מתקבצים.

כבוד המת נאמר גם במניעת בזיונו, וכך אמרו באיסור הלנת המת, היינו השארתו בלילה ללא קבורה: "מניין למֵלין מתו שהוא עובר בלא תעשה? תלמוד לומר, ´לא תלין נבלתו על העץ... כי קללת א-להים תלוי´" – זלזולו של מלך [ה´] שאדם עשוי בדמות דיוקנו – בצלם אלוקים. אבל המֵלין לכבוד המת, להביא לו ארון ותכריכים – מותר. מצווה על הכהנים להיטמא ולהתעסק בקבורת קרובים. גם בשבת מותר לו לשהות עם המת לשמרו שלא יהיה מוטל בביזיון, ואמרו: המשמר את המת פטור מקריאת שמע, מן התפילה ומן התפילין, ומכל מצוות האמורות בתורה, מפני שעוסק במצווה.