הפרשה החסידית לפרשת וירא: מצפה ומשתוקק לקיים את רצון ה’

פרשת השבוע פותחת בתיאור הנפלא על אבי האומה היושב בפתח האוהל כחום היום. אברהם, בגילו המתקדם (בן 99 שנה), אך לפני שלושה ימים עבר ניתוח לא קל, ברית מילה. השרב הכבד מניס הביתה את עוברי הדרך. אין מי שמעז לצאת החוצה בחמסין שכזה.

היחיד שנמצא בחוץ הוא אברהם אבינו, רוחו סוערת עד כדי כך שעל אף חולשתו אינו מסוגל להמשיך לשכב במיטה. מה קרה? מתברר שהוא מחפש נואשות אחר אורחים, אינו יכול להרשות לעצמו לעבור יום אחד ללא עשיית חסד בגופו ובממונו.

אברהם אבינו הינו סמל האהבה לבורא עולם. האוהב באמת, מטבעו יחפש תמיד עוד ועוד דרכים להיטיב ולגרום לו נחת רוח, גם בדברים שכלל אינו מחויב בהם. הנה דבריו המלהיבים של הרה"ק רבי  חיים טירר זי"ע, בספרו "באר מים חיים": "אם לבו של האדם נכון בעבודת ה', הוא שש ושמח לקיים המצוות מאהבת לבו בכל לב, מצפה הוא ומשתוקק לקיים את רצון ה' ורודף  אחר קיום מצוותיו יתברך יותר מהרודף אחר מזונו וטרפו".

כאשר סוף סוף הוא מבחין מרחוק בשלושה עוברי אורח, אין גבול לשמחתו של אברהם. הוא רץ לקראתם, ממש מפציר בהם להיכנס אליו הביתה. על אף חולשתו, הוא בעצמו טורח להביא להם מים ולשחוט להם בקר, כדי לתת להם את החלק המובחר ביותר, לשון רכה. החסרים עבדים ומשרתים בביתו של אברהם? האם אין מי שיתנדב לעזור לו?

אלא שהאוהב את הבורא, אם יזדמן לו לקיים מצוה שהוא יכול לעשותה בעצמו, לא יסמוך בזה על שלוחו, על אף ששליח נאמן הוא, מכל מקום לרוב חביבתו ותשוקתו חוטף לעשותה בעצמו בלבב שלם, בנפש חפצה, בכל כוחו ומאמצי גופו. זה לעומת זה הקב"ה מודד לו במידה כנגד מידה, אינו שולח מלאכים להשגיח עליו ולשמור את צעדיו להצליח בכל דרכיו, אלא הוא יתברך בכבודו ובעצמו שומר אותו ומשגיח עליו, כמו אב ששומר את בנו אהובו. 

אך אדם המתעצל במצוות הבורא, מחוסר אהבת ה', יבקש לעצמו הנחות ותירוצים בקיום המצוות. בענייניו ועסקיו הפרטיים לא יסמוך על אנשים אחרים, אלא הוא בעצמו  יעמוד בחנותו  גם בימי הקור והחום, לא יעשה לעצמו הנחות כאשר הוא צריך לסגור עסקה, כי מי יודע אם אדם אחר יעשה זאת באופן מוצלח כמוהו. ואילו מצוה שהוא יכול  לקיים על ידי אנשים אחרים – הוא ישתמט ממנה, וישלח שליח כדי לעשותה. זה לעומת זה, גם הקב"ה אינו רוצה לשמור עליו בעצמו, אלא ישלח את שלוחיו לשומרו, שמירה שכמובן אינה דומה כלל לשמירת הבורא בעצמו. הרבה נזק צער היו יכולים להימנע ממנו אילו היה הקב"ה בעצמו שומר עליו.

כאשר הבורא רואה את דרגתו הגבוהה של אברהם אבינו באהבת ה', הוא מחליט להעלות אותו בדרגה כדי להרבות את שכרו, וזאת על ידי נסיון ומבחן קשה ביותר; אחרי עשרות שנים של המתנה, כאשר סוף סוף נולד לו בנו יחידו, נאמר לו הנסיון העשירי: "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת". אומר לו הבורא אמנם אני רואה את אהבתך הגדולה אלי, אך הבה נראה את מי אתה אוהב יותר, את בנך היחיד או אותי. אין ספק, נסיון קשה עד מאד. אך אברהם, בכוחות נפש אדירים, עומד בכך בגבורה.

סיפור מפעים על אהבת הבורא של אם יהודייה, התרחש בספרד בתקופת האינקוויזיציה. שליחי הכנסייה הנוצרית תפסו משפחה יהודית ששמרה בסתר על יהדותה. עונשם של בני המשפחה היה אכזרי ביותר, צמאי הדם שחטו לעיני האם הצדקנית את שני ילדיה...

אך אשת החיל נשאה את עיניה למרום, ובלב מחושל לחשה תפילה: "רבש"ע, אמנם מאז ומעולם אהבתי אותך, אך כל עוד היו לי ילדי היקרים והחביבים, היה לבי חלוק לשנים, עוד נתבצר שם מקום לאהוב גם אותם. ואילו עתה, לאחר שילדי כבר אינם, הפך לבי כולו קן לאהבתי הלוהטת אליך. עתה יכול אוכל לקיים באופן נעלה יותר מצווה זו של 'ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך"...

סיפור זה סיפר החפץ חיים זצ"ל כאשר נפטר בנו הצעיר ר' אברהם ז"ל. וסיים באומרו: "רבש"ע, את האהבה שאהבתי עד עתה את בני, הריני מוסר לך מעתה".

הכותב הוא מנהל רוחני בהידברות וראש כולל "אהבת תורה"