סיפור לשבת: השולחן הטהור

המולה ופחד שררו בגליציה היהודית, לפני מעט יותר ממאה שנה, השנה הייתה תרע"ה, פרוץ מלחמת העולם הראשונה, וכל יהודי גליציה עקרו משם להונגריה וסביבותיה, שם לא הייתה חזית המלחמה ובאופן יחסי שררה הרווחה.

גם חצר הקודש בעלזא, בראשות כ"ק מרן אדמו"ר רבי יששכר דב זי"ע (-המהרי"ד, יום פטירתו כ"ב חשוון) עקרה ממקומה וגלתה להונגריה לתקופה של למעלה מעשר שנים עד שוך הקרבות ושיקום הריסות העיירה בעלזא, לאחר שהפכה מחנה צבאי לחיילי החזית שהשתקעו בה.

בשלוש תחנות עיקריות חנה מרן מהרי"ד באותן השנים: ראצפערט, מונקאטש והולושיץ. חסידים היו נותנים בכך רמז בלשון הפסוק: "ובני ישראל יוצאים ביד רמ"ה" (רמ"ה הינן ראשי התיבות של שלוש ערים אלו).

בצאתו של הרבי מבעלזא מהעיר ראצפערט, לעבר מונקאטש, רצה להודות לעסקני המקום שטרחו והתאמצו בשבילו במשך כל התקופה שהייתה שם. לאות הוקרה נטל את השולחן שהיה בחדרו, שולחן שעליו עסק בתורה ואכל משך שהותו שם, וחילקו את הטבלה שעל גביו לשלושה חלקים (היה זה שולחן כבד מעץ מלא, כפי טיב הרהיטים שייצרו אז. אורכו שני מטר ויותר, ורחבו כ-50 ס"מ והיה עבה מאוד).

חלק אחד מן הטבלה קיבל יהודי בשם ר' שלמה שלומוביץ. שני חלקים אחרים ניתנו לשני עסקנים נוספים, רגלי השולחן, ארבע במספר, נקבעו בבית הכנסת המרכזי שבעיר מארבעת צידי בימת בית הכנסת, לאות יקר וחשיבות לתקופה בה שהה אצלם הרבי.

עברו שנים רבות ור' שלמה שלומוביץ נסתלק לבית עולמו. מכיוון שלא היו לו בנים, אלא בנות בלבד, הוריש את חתיכת השולחן הקדוש שקיבל מן הרבי לחתנו הבכור, ר' מרדכי פרידמן. זה האחרון כמובן שמח מאוד בירושה הקדושה ושמר על השולחן מכל משמר ולא ההין להשתמש בו לצרכיו הפרטיים.

שנים חלפו שוב, ובשנות הזעם של שואת אירופה, הגיעה מלחמת העולם השנייה גם לאזור הונגריה. גם שם החלו הנאצים לרכז את היהודים, להציק להם בכל דרך אפשרית, לקחת את ממונם ולבסוף לשלחם למחנות העבודה.

כל היהודים סבלו מנחת זרועם, למעט בית אחד. ביתו של ר' מרדכי פרידמן...

באמונת חכמים שבערה בו, מכר ר' מרדכי את כל עסקיו והרכוש שאינו מטלטל, מכר את התכשיטים וחפצי הערך, הותיר לעצמו כמות רבה של מזומנים וחפצים מינימאליים. את ביתו צייד בעשרות ק"ג של מוצרי יסוד לטווח ארוך, סתם את החלונות בדירתו ואת קרש השולחן הקדוש קיבע במסמרים אל דלת הבית הראשית, באופן כזה שלא תוכל להיפתח.

וראה זה פלא: משך כל השנתיים שהיו הנאצים בהונגריה, עברו בית אחר בית, סרקו דירה אחר דירה. כולם היו רשומים אצלם. אולם ביתו של ר' מרדכי פרידמן כלל לא הופיע ברשומות. משל הפך הבית לאינו נראה.

שנות המלחמה חלפו כשגויים טובים מקבלים מזומנים בחשכת-ליל דרך חלון אחורי מר' מרדכי, ובתמורה מגניבים לו מוצרים שונים שרכשו עבורו, כשמשפחת פרידמן אינה יוצאת מביתה כלל וכמובן שאינה פותחת את דלת הדירה הראשית.

השולחן הוא זה שהציל אותם מייסורים ותופת וממוות.

לאחר פטירתו של ר' מרדכי, עבר השולחן גלגולים רבים ומפליאים שמחמת קוצר היריעה לא נוכל לפרטם. בסופו של תהליך הגיע השולחן הקדוש אל נכדו של המהרי"ד מבעלזא, הלא הוא כ"ק מרן האדמו"ר מבעלזא שליט"א המתגורר בירושלים.