שבילי טהרה: איך הלכות טהרה מתאימות לגוף האישה

התורה קובעת כי מהרגע שבו מתחיל הווסת – הפרשה דמית – קיים איסור בקיום מצוות הבית (חיי אישות). האיסור נמשך לאורך כל התקופה שבה מופרש הדם, ובתקופה נוספת בת שבעה ימים הנקראים שבעה נקיים, שבהם סופרת האישה את הימים ובודקת את עצמה בדיקה פנימית בעד, כדי לראות אם נקייה היא מן הדם אם לא. רק לאחר שבעה ימים נקיים שבהם בדקה האישה ומצאה כי היא נקייה לחלוטין, היא טובלת במקווה טהרה ואז היא מותרת לבעלה עד הווסת הבא.

זוהי תמצית מצוות טהרת המשפחה. מצווה בת יותר משלושת אלפים שנה, אשר הבורא יתברך, שאין חקר וסוף לתבונתו, נתן על הר סיני בקולות וברקים.

אלפי שנים בטרם נולדו המכשור המשוכלל והרפואה המתקדמת...

ההתאמהביןהימיםהאסוריםלשלביהמחזוריותהחודשית

קיים קשר ישיר, מתמטי וכרונולוגי, בין השלבים שהתורה הנצחית הורתה לנו, לבין כל 'תגליות' הרפואה בזמן האחרון.

התורה אוסרת קיום מצוות הבית (חיי אישות) בתקופת הווסת, וכאמור למעלה, הציפוי הפנימי של הרחם אינו קיים בימים אלו. האיבר המרכזי פצוע, הוא גלוי וחשוף לחיידקים היות שהחומציות, האמורה להגן על הרחם, איננה. הדם המופרש ביטל אותה.

לאחר שהפסיק הדימום הפצע אינו קיים יותר אך החומציות עדיין איננה מספקת, עד שהרחם יתרפא. זהו תהליך שמתרחש במשך שבעה ימים.

באותם ימים, שלב השגשוג, הרחם מצוי בתהליך בניית הקרום הרירי וצמיחת תאים חדשים. הוא עדיין לא הבריא לחלוטין אלא דומה לפצע שהפסיק לדמם אך לא הגליד לחלוטין. לכן הביצית ממתינה. היא איננה פורצת לרחם, מאחר שהוא בתהליך של ריפוי עצמי. טרם נוצרה חומציות מספקת להגנה מפני זיהומים, ולכן קשר האישות בשלב זה עדיין מסוכן.

מתי הדבר מותר הלכתית ומתאים בריאותית?

כאן אנו מגיעים להתאמה המושלמת!

לאחר שעברה האישה את שלב הווסת והמתינה שבעה ימים, היא טובלת בקדושה ובטהרה. בדיוק אז מתרחש הביוץ. הרחם כבר הבריא ומוכן להכניס את האורחת – הביצית שכבר טיילה והגיעה אליו. זהו הזמן שבו יכולה האישה להרות, כעין 'עת רצון' גם מבחינה רפואית – ציפוי הרחם מושלם, החומצה חזרה לתפקידה ומגנה במסירות מפני זיהום וחדירת חיידקים, והאישה בריאה מבחינה גופנית ונפשית לקשר מחודש עם בעלה.

ליל הטבילה יוצא לרוב הנשים בזמן הביוץ, ואם כן זהו הזמן שהיא מסוגלת ביותר להרות.

אמנם יש נשים – על פי הרופאים מדובר בכשלושים אחוז – שהביוץ שלהן מתרחש דווקא בסופו של החודש.

כבר במקורות מובא כך:

"ואמר רבי יצחק אמר רבי אמי: אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה (קרוב לזמן – קצת לפני המועד שאמורה להתחיל את המחזור החודשי)... ורבי יוחנן אמר: סמוך לטבילה (סמוך לזמן שבו היא טובלת - ולענייננו לאחר הטבילה)" (נדה לא ע"ב).

ואמרו לי רבנים, שליל הטבילה הוא עניין סגולי להריון, ועם ישראל הוא מעל המזל.

הרי לנו התאמה מושלמת בין ההלכה לרפואה – הזמנים השונים לאיסור ולהיתר, שנקבעו לגבי קיום מצוות הבית (חיי אישות), מתאימים להפליא לשלבים שגילתה הרפואה.

השלב של הווסת – הדימום, מתאים לזמן הנקרא בהלכה 'וסת' ובו האישה אסורה.

שבעת הימים של 'תקופת השגשוג', שבהם הרחם בונה את הקרום מחדש ועדיין לא הבריא, מתאימים בדיוק לימי שבעה נקיים שבהם האישה עדיין אסורה על פי ההלכה.

ומועד הביוץ, המתרחש באמצעו של החודש, ואשר אז מסוגלת האישה להרות, מתאים בדיוק מושלם לזמן שבו האישה טובלת ונטהרת ומותרת לבעלה.

התקופה ממועד הביוץ ועד לווסת הבא, הנקראת 'תקופת ההפרשה', מקבילה לתקופה שמתחילה אחרי הטבילה ונמשכת עד לתחילת המחזור הבא.

כך שמרה עלינו התורה כאשר אסרה את קיום מצוות הבית (חיי אישות) בזמן שבו הרחם מפריש דם ופתוח לזיהומים, וכן בימי השגשוג שבהם מתרבים התאים והרחם מרפא את עצמו.

רק לאחר שהרחם מוכן, החומצה המגנה חזרה לשיאה והביצית יצאה לדרך, רק אז הורתה התורה לאישה לטבול ולהיטהר לבעלה.

יצירת חיים נפלאה

הקשר בין איש ואישה הוא יצירה מחודשת של חיים, אך הדבר יכול להתקיים רק כאשר גוף האישה מוכן לקלוט וליצור חיים. בזמן שבו האישה במצב של אטימות ומניעה, במצב של התנגדות לכוח החיים, גורם הקשר לנזק רוחני עצום לבני הזוג – כרת. (על פירוש המושג כרת נרחיב בהמשך).

מאכלים מסוימים כמו חלב, חיטה, ירקות וכדומה הם חיוביים ותורמים לבריאות, אך כאשר האדם אלרגי להם, ואין בגופו החומר המתאים לפירוקם ולקליטתם במערכת העיכול, יגרמו לו המאכלים נזק רב. כך הוא בקשר בין איש לאישה. כאשר הוא נעשה בעת שאיברי ההולדה של האישה אטומים מפני קבלת שפע החיים, גורם הדבר לנזק עצום לבני הזוג.

לאחר שהאישה טובלת במקווה מתחדשים בה כוחות יצירת החיות, או אז חוזר הקשר עם בן זוגה להיות יצירת חיים נפלאה המשפיעה על שניהם קדושה וברכה.

מתוך ספרה של הרבנית אסתר טולדנו, "שבילי טהרה". לרכישה הקליקו כאן

מח' מתחברות – טהרת המשפחה לפניות, הכוונה וייעוץ: 02-6301516, או במייל mit@htv.co.il