מרגש עד דמעות: הגיורת שנרצחה החזירה טובה ליהודי שאמר עליה קדיש

סיפור מרגש הובא אתמול ביומון 'יתד נאמן', המלמד את הכרת הטובה של הנפטרים עבור אלו שפועלים בארץ למען עילוי נשמתם: ימימה בת אברהם אבינו – נראה כי אין יהודי שלא שמע את שמעה של הגיורת הקדושה שנרצחה בפיגוע שאירע לפני שנתיים, במוצאי חג הסוכות. בפיגוע נרצחה תינוקת בת שלושה חודשים – חיה זיסל בראון הי"ד, והגיורת ימימה בת אברהם אבינו הי"ד, שנפצעה אנוש ונפטרה מפצעיה זמן קצר לאחר מכן.

ימימה הי"ד עברה גיור כדין בבית דינו של הרב ניסים קרליץ שליט"א רק שמונה חודשים לפני שנרצחה. אחד הדיינים שגייר אותה, כתב ופרסם את סיפורה המרגש של הצעירה הדרום-אמריקנית שדבקה בעם היהודי. "בשעת הפיגוע היתה ימימה בדרכה לשיעור תורה בסמינר 'איילת השחר' שברמת אשכול, הסמוכה למקום הפיגוע. הדיין הפליג בספרו על אצילות מידותיה, על יראת השמים המופלגת שלה, כיצד הצטיינה בזהירות מלשון הרע והיתה בעלת חסד גדולה. בכתבה הוסיף הדיין וסיפר כיצד הקפידה על קלה כבחמורה, והתמסרה לטיפול בזקנים, מהם למדה יהדות".

הכתבה פורסמה ביומון 'יתד נאמן' וזכתה להדים רבים. אחד מקוראי העיתון התרגש מסיפורה של הגיורת הצעירה, והחליט "לאמץ את נשמתה". כיצד? לומר קדיש לעילוי נשמתה, ולהדליק נר עבורה מדי יום טוב.

"במשך שנה תמימה מאז הסתלקותה, אמרתי עליה קדיש שלוש תפילות ביום, למרות תהיית האנשים בבית הכנסת, שידעו כי אמי נפטרה לפני מספר שנים, ואבי חי עד מאה ועשרים, ומדוע אני אומר קדיש יתום?! השבתי, כי אני אומר על גיורת. כשהתאפשר לי, אף ניגשתי להתפלל כשליח ציבור, ובכל פעם כיוונתי לעילוי נשמת הקדושה ימימה בת אברהם אבינו עליה השלום", מספר בעל המעשה במכתב ל'יתד נאמן'.

"תאריך פטירתה, ב' חשוון, שמור אצלינו בבית. אני מדליק נר לעילוי נשמתה, ואף עולה לעליית 'מפטיר", ממשיך ומספר.

"לפני חג הפסח האחרון זכיתי בחסדי ה' לארס בת, לאחר חתונה של בן באותה שנה. השמחה היתה גדולה, אך לא שלמה. ביתה של אחותי הגדולה היתה בגיל השידוכים, ולא יכולתי לשאת את המחשבה שהנה, כעת אני זוכה בס"ד, להכניס ילד נוסף תחת החופה, ובת אחותי עדיין יושבת ומצפה לשידוך... תחושת כאב מילאה את ליבי והחלטתי לעשות מעשה.

"בערב שביעי של פסח, בעת שהדלקתי נר נשמה עבור הגיורת הקדושה, כהרגלי מדי חג, פניתי לבורא עולם בדמעות רותחות, ומצאתי את עצמי מספר לגרת הצדק על כאבי הגדול: "אני לא מכיר אותך כלל", אמרתי, "אבל אין לי כל ספק שאת מכירה אותי בגלל חבילות הזכויות שאני שולח לך מכאן לכיסא הכבוד. אני מבקש ומתחנן", בכיתי כמו ילד, "אנא, מהכרת הטוב, שהקב"ה ימציא את זיווגה של בת אחותי בקרוב, שתבוא השמחה בביתם עוד לפני תאריך החתונה של ביתי וכך תהיה שמחתי שלמה בס"ד". כך המשכתי להתפלל מעומק הלב דקות ארוכות. את אותה תפילה נרגשת התפללתי גם בערב חג השבועות.

מספר ימים לאחר חג השבועות צלצל הטלפון בביתו של בעל המעשה. על הקו היתה אחותו הגדולה. "מזל טוב!", היא אמרה בשמחה לתוך השפופרת. "הערב סוגרים ווארט". קשה לתאר את האושר שהציף את לבו של בעל המעשה. רק בורא עולם יודע את השמחה העצומה שאחזה בו, ואת הדמעות ששפך לפניו כדי להגיע לרגעים אלו.

הסיפור עדיין לא נגמר. בעל המעשה מספר כי שמחת החתונה של בתו הרקיעה שחקים, כאשר בני המשפחה יודעים כי באופק הקרוב ישנה חתונה נוספת בחיק המשפחה.

בשמחת שבת שבע הברכות של האחיינית, נערכה סעודת ליל שבת משפחתית. במהלך השיחה בין המשפחות, התברר לבעל המעשה כי אבי החתן הוא דיין חשוב העוסק בבית דין לגיורים, ובביתו כמה גרים שגייר, אותם אימץ כילדיו. בעל המעשה ניגש אל הדיין ושאלו בדריכות: "אתה מכיר אולי את הגיורת ימימה שנרצחה בפיגוע?, "בוודאי", השיב, "זו אחת מבנותיי שאימצתי לאחר שהתגיירה!".

תשובתו של הדיין הדהדה בראשו של השומע: זהו הדיין שגייר את הגיורת, ואשר בעקבות הכתבה שכתב על ימימה, קיבל הוא על עצמו לאמץ את נשמתה.

"מורי ורבותי", נטלתי בלא שהות את רשות הדיבור. דממה אחזה בקרב המשפחות. "אמנם יש כאן שדכן, שקיבל תמורה למאמציו, אבל דעו לכם כי השדכנית האמיתית הינה הגיורת הקדושה ימימה בת אברהם אבינו ע"ה, שמאז הסתלקותה אני פועל לעילוי נשמתה, והיא שידכה את 'אחיה' (בן הדיין שגייר אותה ואימץ אותה כבת משפחה) לאחייניתי".

אף אחד מהשומעים לא הבין את הכוונה, ובעל המעשה סיפר באריכות את סיפורו, שלא הותיר עין יבשה: הגיורת הקדושה פעלה ממקומה העליון והמליצה בעד 'מאמצי נשמתה', כאשר שידכה את אחייניתו של היהודי שפעל לעילוי נשמתה עם בנו של הדיין שהכניס אותה לכנפי היהדות.

אמה של הגיורת ימימה בת אברהם אבינו מבקשת מעם ישראל: "אנא קבלו על עצמכם ללמוד תורה"