תוכיח לי שגם התורה שבע"פ ניתנה מאלוקים: 5 נקודות למחשבה

טביעות אצבע

מדוע יש לנו טביעות אצבע?

יש כאן פלא ותכנון אדיר: על שאר חלקי גופנו אין טביעות אצבע - לא על פנינו, לא על בטננו, לא על גבנו ולא על צווארנו או כתפינו, ובכל זאת כפות ידינו עטורות ברכסים דקים. מדוע?

דרך מיקרוסקופ, או אפילו באמצעות עין בוחנת, יתגלו טביעות האצבע כבקעים בתוך העור, רכסים ועמקים מסותתים, קוים עמוקים המקבילים אלה לאלה. הן גורמות לכך שהידיים שלנו מחוספסות קמעה. הסיבה לכך היא גאונית.

החספוס בידיים גורם לנו לחוש גם בדברים הזעירים והעדינים ביותר. הרכסים הזעירים באצבעות ידינו מחדדים את חוש המישוש פלאים.

כל חפץ מחוספס עובר על פני כל אחד מעשרות הרכסים, ומעצים את התחושה עד לנקודות והפרטים הדקים ביותר של החפץ או המשטח. העצבים בקצות אצבעותינו מתפרסים על פני כל אחד מהרכסים, ומקבלים דרכם תחושה מוגברת. אם תעטפו את אצבעותיכם בניילון נצמד, תוכלו להבחין שחוש המישוש שלכם נחלש.

בנוסף לכך, בימינו טביעות האצבע משמשות גם כאמצעי זיהוי משטרתי, כי הן אף פעם לא זהות. מיליארדי בני אדם - ואין טביעות אצבע זהות זו לזו. פלא אדיר.

הוראות סתומות

טענה רווחת היא: אני מאמין בתורה שנמסרה מאת אלוקים, אבל מאמין רק בתורה שבכתב (התנ"ך). מניין לי לדעת שהתורה שבעל-פה (המשנה והתלמוד) אכן נמסרה מאלוקים? איך אני יכול להסתמך על משהו שניתן בעל-פה?

איך באמת ניתן להוכיח זאת? אפשר להוכיח באופן לוגי - מתוך התורה עצמה - שתורה שבכתב ושבעל-פה ניתנו יחד:

כל בר דעת יודע, שלא ניתן לכתוב בספר החוקים הוראות בלתי ברורות. וקל וחומר שלא ניתן להצמיד עונשים לעובר עליהם. והנה, בהתבוננות בתורה שבכתב נמצא מצוות ואיסורים רבים, אשר בהעדר פירושם בתורה שבעל פה, לא ייתכן בשום פנים ואופן להבינם. יתירה מכך, בצד כתובים אלו נכתבו עונשים כבדים ביותר, כעונשי מיתה וכדומה.

נשמע לכם הגיוני, שנותן התורה יצווה אותנו על מצווה מסוימת, מבלי שיסביר לנו כיצד יש לקיים מצווה זו? הייתכן שיעניש אותנו על אי קיומה? הרי עם כל הרצון הטוב שלנו לקיים את המצווה, התורה שבכתב לא כותבת לנו כיצד עלינו לקיימה!

לדוגמא, מצוות תפילין: נאמר בתורה: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (דברים ו, ח). הרי מקריאה בלבד של הפסוקים לא מובן כלל: מה בדיוק יש לקשור? באיזו יד – ימין או שמאל? מה זה טוטפות? ועוד שאלות. 

אף מנהל מפעל לא ייתן הוראות סתומות, יצפה שמישהו יבין את כוונתו, וגם יבטיח שכר למקיים את רצונו ועונש לעובר על דבריו. לכן, גם מההיבט ההגיוני ברור שמוכרח היה להינתן הסבר בעל פה למצוות שבתורה שבכתב.

למרבה הפלא, במשך אלפי שנים, יהודים מכל קצוות תבל, כ-ו-ל-ם יחד הגיעו למסקנה, שהכוונה היא לקופסאות מרובעות ושחורות עם רצועות, אשר בתוכן מונחות ארבע פרשיות מסוימות שהועתקו מן התורה! כיצד הם הגיעו למסקנה זו, שאין לה אפילו רמז קלוש בכתוב?!

תורה שבעל-פה - האמנם?

ישנה דרך נוספת להוכיח את קיומה ואמיתותה של התורה שבעל פה:  בתורה שבכתב נכתב במפורש שישנה תורה שבעל-פה!

כשנתבונן בתורה שבכתב, נראה שהיא מודיעה לנו במפורש במספר מקומות על קיומה של תורה שבעל-פה:

• "וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ, אֲשֶׁר נָתַן ה' לְךָ, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ" (דברים יב, כא). אנו גוללים את ספר התורה מראשו לסופו, ואין אפילו פסוק אחד שמדבר כיצד שוחטים. אז איפה "כאשר צויתיך"? בתורה שבעל פה...
• "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד משֶׁה" (ויקרא כ"ו, מ"ו). מכאן לומדים ששתי תורות ניתנו להם לישראל, אחד בכתב ואחד בעל-פה ע"י משה מסיני.

אלו הוכחות, שיחד עם התורה שבכתב – ניתנה למשה רבנו התורה שבעל-פה, המפרטת ומבארת בדיוק נמרץ את המצוות והאיסורים. 

תורה שבעל-פה – לְשם מָה?

יש אנשים שאומרים כך: "אמנם הבנתי שיחד עם התורה שבכתב ניתנה למשה רבנו התורה שבעל-פה, המפרטת ומבארת בדיוק נמרץ את המצוות והאיסורים. אבל מדוע אלוקים לא כתב גם אותה? למה בחר לומר אותה על-פה? לא היה עדיף להעלות אותה על הכתב ובכך לשמרה?! אלא ישנם מספר הסברים:

1. הסבר בעל פה מאפשר העברת המידע בצורה פרטנית ומדוקדקת יותר: מי שלומד משפטים, יודע שניתן ללמוד את קודקס החוקים של מדינת ישראל. אבל ללא הסבר מותאם לסטודנט מצד המרצה, לא ניתן להבין לחלוטין את הנאמר, כפי שהתכוון המחוקק. כך גם פה: הסבר בעל-פה למצווה שכתובה בכתב, מאפשר הסבר מותאם למצבו של השומע, פירוט בהתאם לנסיבות ובצורה פרטנית ומותאמת לגיל ולרמת השומעים.

החוק אמנם כתוב בתורה שבכתב (כמו שבת, תפילין, ברית מילה, ארבעת המינים ועוד), אבל יש אנשים המבארים את כוונת הדברים כך, ואחרים המבינים אחרת, בעוד שחבריהם רואים את הכתוב באור שונה לחלוטין. לעומת זאת, כאשר המחוקק מעביר את הכתוב בתוספת הסבר וביאור בעל-פה לשם הבהרת כוונת המילים הכתובות, ניתן בבטחה להבין את דבריו לאשורם ולעמוד על כוונתו האמתית, שהרי הוא מסביר את הכתוב ומרחיב את דבריו בהתאם לגיל ולרמת השומעים, עד שברור לו כי ציבור המאזינים אכן ירד לסוף דעתו. רק בדרך זו הוא יכול להיות סמוך ובטוח כי דבריו אמנם הובנו כראוי, ולא תיפול מחלוקת או טעות בביאור כוונתו.

2. להבדיל בין הגויים לעם ישראל: כדי שהגויים לא יעתיקו מאתנו ויגלו את כל סודות התורה, אלוקים נתן תורה שבכתב ותורה שבעל פה. כך רק עם ישראל יוכל לבצע את המצוות, ובכך לשמר את ייחודו כעם סגולה ולקבל שכר בהתאם.

אז מדוע בסופו של דבר כן "נכתבה" התורה שבעל פה? רבי יהודה הנשיא והסנהדרין העלו על הכתב את התורה שבעל פה (המשנה) וחתימתה כקודקס אחד, שלם וסופי. הוא ראה שאם לא יכתבו את המשנה אלא ימשיכו לשנן אותה בעל-פה, כמו שהיה עד אז, היא עתידה להשתכח מעם ישראל, ועל כן החליט לכותבה.

"תשעה מי יודע? תשעה אני יודע! תשעה ירחי לידה..."

למילים בלשון הקודש יש קשר מהותי למשמעותן. לדוגמה:

האם חשבתם פעם מה מסתתר מאחורי המילה 'הריון'? ומה הקשר בין המילה 'הריון' לתשעה חודשים?

ובכן נעשה תרגיל קצר בגימטרייה: ה = 5; ר = 200 ; י = 10; ו = 6; נ = 50; סה"כ = 271.

המילה 'הריון' בגימטרייה: 271. כידוע, הריון של אישה נמשך 9 חודשים שהם 270 יום וביום ה-271 האישה יולדת.

ממצא מעניין זה מופיע במסכת נידה (דף לח): "ויתן ה' לה הריון בגימט' רע''א וט' חדשים של ל' יום הוו ר''ע ימים וביום רע''א כתב קרא דיולדת".

אמנם על פי המדע, הריון נמשך 40 שבועות, שהם 280 ימים, אבל לא לשכוח שמשך ההריון נמדד לא מיום העיבור, אלא מיום הווסת האחרון של האישה. לכן, אם נפחית כשבועיים ונספור החל ממועד הביוץ (הביוץ - הזמן האופטימאלי להרות, והוא מתרחש כשבועיים לפני מועד הווסת), נמצא שהריון נמשך כ 270 ימים.

כמו כן, מחקרים רפואיים מראים שמשך הריון ממוצע הוא 271.5 יום (על פי פרופ' חיים שור במחקרו על הקשר בין שמות של עצמים בעברית לבין התכונות הפיזיקליות שלהם).

אנו רואים שהמילים בלשון הקודש וערכן המספרי מבטאים רובד עמוק ומשמעותי. האין זה פלא כי ישנו קשר בן המילה 'הריון' לבין המשמעות הפיזיולוגית שלה?