שבילי טהרה: איך זכה בן הקיבוץ לבנים אברכים צדיקים?

מצוות הטהרה הייתה תמיד בראש מעייניהן של בנות ישראל.

וכך מסופר על אם בזמן ה'הסתר פנים' – מלחמת העולם השנייה. סיפור מרגש ומזיל דמעה:

יהודי חרדי נפל למשכב, ובעת ששכב בבית חולים במרכז הארץ שכב לצדו יהודי נוסף. חזותו החיצונית לימדה עליו כי הוא אינו שומר תורה ומצוות. הוא נראה כבן קיבוץ.

'שכן' זה זכה לביקורים רבים, ורוב מבקריו היו אברכים צעירים, אשר פניהם העדינות העידו כי בני תורה הם. היהודי ראה את היחס הנפלא, אשר היהודי המבוגר זוכה לו מן האברכים העדינים הללו, והתפעל. שאלות ניקרו במוחו: מי הם? כיצד הם קשורים לבן הקיבוץ? מהו הכבוד והיקר שהם נותנים לו? קשר חם עומד ביניהם. מעניין מה סודו...

יום אחד לא יכול היהודי להתגבר עוד על סקרנותו הבוערת, והשאלה קפצה מפיו בלי לשאול את רשותו: "מיהם האברכים העדינים הללו?" שאל את שכנו לחדר, ביותר משמץ של מבוכה. תשובתו של האיש הפתיעה אותו עד לשורשי שערותיו, פני החולה קרנו מנחת כאשר הוא ענה: "האברכים האלה? אלו הם... בניי!"

היהודי השתומם לשמע התשובה ושאל: "איך... איך הגיעו אליך בנים כאלה, בנים של צורה?"

בן הקיבוץ השיב בפנים צופנות סוד: "הסוד הוא של אשתי, או נכון יותר, של אמה..."

והוא פתח בסיפורו המרתק:

כשהסתיימה המלחמה העקובה מדם הייתי נער בן שתים עשרה. עליתי בעליית הנוער והגעתי לקיבוץ צפוני. חיי הקיבוץ מחקו ממוחי את כל העבר היהודי שלי. גם אשתי לעתיד עלתה באותה עלייה. חיינו באותו קיבוץ, שנינו מנותקים מעברנו היהודי העשיר.

כך גדלנו ובגרנו. ביום שבו הבנתי שהגיע הזמן להתחתן, הבטיחה העתידה להיות אשתי כי תחשוב על כך ותענה לי בהקדם. כעבור זמן מה היא חזרה אליי, ואמרה שלפני שתענה לי ברצונה לספר לי דבר מה מעברה.

היא סיפרה לי על הפעם האחרונה שבה ראתה את אמה.

הן נסעו יחד ברכבת בקר אל הלא נודע... הנסיעה ברכבת הייתה צפופה ובלתי נסבלת. הרעב, הצמא והעצב מילאו את האוויר עד מחנק. אמה הבינה בחושיה הדקים כי הן נוסעות למקום שאין ממנו דרך חזרה, והיא החליטה כי את הילדה הקטנה והאהובה שלה היא תציל, ובכל מחיר! היא החליטה כי בתחנה הבאה היא תדחוף את ילדתה החוצה, אל אוויר העולם, וכך היא תיתן לה סיכוי להינצל. לפני שהגיעו אל התחנה פנתה אליה אמה, דמעות עמדו בעיניה: 'ילדה יקרה שלי', היא אמרה בקול חנוק 'אני מרגישה שתינצלי, לבי אומר לי כי תישארי בחיים. לכן אני מוצאת לנכון לומר לך את מה שאומר'. והיא המשיכה: 'דעי לך יקירתי, כי גם כשכבר לא אהיה כאן בעולם, עדיין אהיה אמא שלך. עדיין תהיי הבת שלי. ובעזרת השם עוד ניפגש... אני מבקשת ממך, ילדה שלי, מבקשת... מתחננת... שתשמרי על קשר רוחני בינינו, וזאת בעזרת שתי מילים שאותן אלמד אותך עכשיו. כי רק כך נוכל שוב להיפגש. את לא תביני את המילים הללו, יקרה, אבל יום יבוא ותרצי להינשא, וכשהיום הזה יבוא, תרוצי לרב ותבקשי ממנו הסבר על המילים: 'טהרת המשפחה'. תסכימי לנישואין רק אם החתן המיועד יסכים למילים הללו, ולמה שהן אומרות!

'ילדה שלי', סיימה האם, 'תבטיחי לי שתקיימי את רצוני, ובכך נשמור על הקשר הרוחני בינינו. רק בזכות קיום הדבר לאחר נישואייך לא ניפרד לעולם'.

האם נפרדה מבתה, זמן רב לבכות לא היה להן... נותרו הדמעות בפנים, והמילים המתחננות של אמא.

הילדה ניצלה, בדרך לא דרך היא המשיכה את דרכה בארץ החיים. היא גדלה בינתיים, וביום ההוא היא עמדה מולי ואמרה: 'צמד המילים הוא: טהרת המשפחה'.

שתקתי.

והיא אמרה: 'אם אתה מוכן לשמור, הרי תשובתי חיובית בהחלט, ואם לא – תשובתי תהיה שלילית'.

התפלאתי מאוד, הרי כאן בקיבוץ אנו אוכלים דבר אחר, מחללים שבת בפרהסיה ועוברים על כל דבר אסור, כיצד נוכל לשמור על טהרת המשפחה?

אך היא עמדה על שלה.

לבסוף הסכמתי.

ואכן שמרנו על טהרת המשפחה. הדבר לא היה קל! לאדם שאינו שומר תורה ומצוות, בסביבה אפיקורסית שכזאת... בכל אותן שנים הייתי שוכר רכב פעם בחודש, נוסע מן הקיבוץ ומביא אותה למקווה טהרה, וכך נולדו ילדינו בקדושה ובטהרה.

וזה הסוד. בזכות מצוות הטהרה זכיתי לילדים שיש בהם כוח איפוק, בני תורה, רודפי מצוות, אנשי מעלה שמחוברים לכל דבר שברוחניות.

הרי הם ילדים שנולדו בקדושה!

מתוך ספרה של הרבנית אסתר טולדנו, "שבילי טהרה". לרכישה הקליקו כאן

מח' מתחברות – טהרת המשפחה לפניות, הכוונה וייעוץ: 02-6301516, או במייל mit@htv.co.il