שבילי טהרה: התאפקות ממעשה עבירה – שווה כמצווה

הרמב"ם מבאר את דברי הכתוב בפרקי אבות: "הוי מחשב שכר עברה כנגד הפסדה", ככל שהעונש על עברה מסוימת גדול יותר, כך השכר על הימנעות ממנה גדול ועצום!

וכן אמרו רבותינו: מידה טובה מרובה ממידת פורענות פי חמש מאות (על פי ילקוט תהילים רמז תרסה), השכר על קיום מצווה גדול פי חמש מאות מן העונש על עברה עליה. ככל שהעונש גדול הרי שהשכר הוא כפול ומכופל. איזו עָצמה של טוב!

התאפקותמעברההיאכקיוםמצווה

כל התאפקות מצדנו מלעבור על מצווה כלשהי, מזכה אותנו בשכר כאילו קיימנו את המצווה עצמה, כמו שכותב החפץ חיים:

"ידוע מה שאמרה הגמרא, ישב אדם ולא עבר עברה, נותנין לו שכר כעושה מצווה, והוא שבא דבר עברה לידו וכובש את יצרו ואינו עובר עליה. ואף כאן בענייננו, מי שמתחזק על נפשו ומתגבר על יצרו שלא לעבור על האיסור הזה, שחייבה עליו התורה כרת, חושבין לו כאילו מקיים מצווה בפועל. ואם היה זהיר כל ימי חייו אין לשער ולהעריך כמה אלפים מצוות יתרבו לו על ידי זה" (חפץ חיים, טהרת ישראל).

כמה טוב שהשם משלם לנו שכר אף על התאפקות. נתאר לנו בוס שמשלם לעובדותיו על כל התאפקות מלהיכנס למריבה או לענות ברוגז לאחד מהקליינטים... נקודות הזיכוי מצטברות לתוספת נכבדה בשכר...

כמה מרגש לראות כי על כל מאמץ, הרגשה, כוונה או מחשבה של איפוק מלעבור על המצוות – הקדוש ברוך הוא מפצה אותנו.

אדםשלועגיםעליושכרוגדולמאוד

החפץ חיים ממשיך ומפליג בשכר השומרים על מצווה זו, על אף שהם חיים בסביבה שאינה שומרת על כך ואפילו לועגת: "וביותר מזה, כשהוא גר באיזה מדינה שאנשיה פרוצים, ואצלם הופקר איסור זה לגמרי, ומלעיגים ממנו ומאשתו שמחזיקים במצות הטבילה כדת התורה, והם סובלים עלבון עבור מצות ה' יתברך – כמה גדל שכרם עבור זה לעתיד לבוא, וכמה יגדל שם כבודם לנצח. כמאמר הכתוב: 'כי מכבדי אכבד' (שמואל א ב ל), ודע שאף הלעג ההוא אינו אלא בתחילתו, אבל בהמשך הזמן יופסק הלעג, ואדרבה יתפרסם בעיניהם לתפארת, שהוא שומר דתו באמונה. ובוודאי יימצאו כמה אנשים שיתנהגו גם כן כמותו, ואז לבד ממה שיקבל שכר עבור עצמו, עוד יקבל שכר עבור כל אחד מהם" (טהרת ישראל יב).

רובו הגדול של עם ישראל מקיים אמנם את המצוות מתוך שמחה, אך רבים הניסיונות וקיום חלקים מהם מלווה בקושי גדול (מפני הדרכה לא נכונה או מכל סיבה אחרת).

על כן, הבה נזכיר לעצמנו: כגודל הקושי כן גודל השכר.

כמה גדול ועצום הוא השכר של המקיימים מצווה יקרה זו מתוך קושי. ואמרו על כך חז"ל:

"טוב אחד בצער, ממאה שלא בצער" (אבות דרבי נתן ה ו). יש עדיפות למצווה אחת שקוימה מתוך צער מאשר מאה מצוות אשר באות בקלות. וכן אמרו חז"ל: "לפום צערא אגרא", כגודל הקושי כן גודל השכר.

נוכל להמחיש זאת בדוגמא: אם אנו חפצים ליהנות את בני ביתנו בעוגת שמרים טעימה ואיכותית, עלינו להשקיע ולעמול קשה. ללוש בצק, להתפיחו, לרדדו, להכין מילוי טעים ומשובח בתוספת חומרים שימנעו זליגה של המילוי החוצה. ככל שנשקיע יותר עמל ויגיעה בעוגה, כך היא תצא טעימה ואיכותית יותר.

כך להבדיל אלף אלפי הבדלות במצוות היקרות שלנו, ככל שנשקיע עמל ויגיעה במצווה, ככל שנקיימה מתוך קושי גדול יותר, הדרגה של המצווה ושכרה יהיו גדולים עד מאוד.

מחומש בראשית אנו למדים שקיום מצוות מתוך מאמץ מזכה אותנו בשכר השמור לנצח, לנו ולילדינו. וכך כתוב שם: "ויקח שם ויפת את השמלה" (בראשית ט כג) מסביר רש"י: "ויקח שם ויפת - אין כתיב כאן ויקחו אלא ויקח, לימד על שם שנתאמץ במצוה יותר מיפת, לכך זכו בניו לטלית של ציצית, ויפת זכה לקבורה לבניו, שנאמר (יחזקאל לט יא) אתן לגוג מקום שם קבר". שם זכה לשכר גדול יותר על מצוותו מאחר שנעשתה מתוך מאמץ גדול יותר, והשכר ניתן לו ולבניו אחריו.

כאשר נתאמץ בקיום מצוות נזכה אנו ונזכה את ילדינו לדורי דורות – הם יאכלו את פרות השקעתנו.

מתוך ספרה של הרבנית אסתר טולדנו, "שבילי טהרה". לרכישה הקליקו כאן

מח' מתחברות – טהרת המשפחה לפניות, הכוונה וייעוץ: 02-6301516, או במייל mit@htv.co.il