הטור המאויר לפרשת חיי שרה: הכלב ש(לא) נבח

בדרכי הביתה נתקלתי בדבר מוזר. ראיתי כלב שהסתבך עם הרצועה שלו בגדר ולא יכול לזוז. רציתי להתקרב ולעזור לו, אך פחדתי שמא יישך אותי מרוב פחד וחוסר אונים. עשיתי צעד אחד לכיוונו, והכלב לא ניסה אפילו לנבוח עלי.

"משהו מוזר", אמרתי לעצמי, "כלב שאינו נובח עלי?!?" מאז שחזרתי בתשובה וגידלתי זקן, כל כלב שאני נתקל בו נובח עלי. בתחילה נעלבתי נורא, ואז שמתי לב שכל מי שיש לו זקן, כל כלב שרואה אותם נכנס מיד ל"אטרף" של נביחות. כנראה שהוא לא מסוגל להתמודד עם "הקדושה" שלנו.

לענייננו, התקרבתי לכלב שלא רצה לנבוח עלי, ולפתע ראיתי שיש לו על הצוואר מכשיר מוזר. באותו רגע עבר אחד השכנים באזור, ושאלתי אותו לפשר המכשיר הזה. "אה, זה מכשיר נגד נביחות. כל פעם שהוא מנסה לנבוח - הוא מקבל זרם חשמלי".

"ה' ירחם", חשבתי לעצמי, "ממש צער בעלי חיים!"

אחרי כמה שניות של התאוששות מהרעיון ההזוי הזה, הבנתי משהו מהפכני!

נתאר לעצמנו שלכל אחד היה כזה מכשיר על הצוואר, וכל פעם שהינו מדברים דברים בטלים, או לשון הרע - היינו מקבלים "זץ". איזה רעיון אדיר!  איך לא חשבו על זה קודם?!

רצתי מיד לספר לאשתי על הרעיון המופלא שעלה לי.

"אכן רעיון מעולה", התלהבה אשתי. מיד ישבנו לתכנן איך אפשר להקים דבר כזה, ואיך זה יפתור את כל הבעיות של לשון הרע בעולם!

אחרי שעה של דיונים, שמענו בחוץ נביחות חזקות. אשתי הביטה מהחלון, ואמרה לי: "תגיד, מה קרה בסוף לכלב שסיפרתי לי שנתקע בגדר, שחררת אותו?"

 "אוי", נבהלתי, מרוב התלהבות שכחתי לשחרר אותו...

"אבל זה לא יכול להיות הכלב הזה, הרי יש לו מכשיר, הוא לא אמור לנבוח - זה מכאיב לו!"

אשתי נאנחה... "איי, מה אפשר ללמוד מזה? הכלב, זה הטבע שלו! ולצערי יש כאלה מאתנו שלשון הרע נהיה גם להם טבע שני... ואפילו אם נשים עלינו אלף מכשירים, ונקבל אלפי "זצים", לצערנו זה יהיה קשה למנוע מאתנו לדבר דברי הבל ולשון הרע".

רק ע"י לימוד יום יומי של מוסר והלכות לשון הרע נוכל לקיים, לשמור ולעשות.

השורה התחתונה

"לא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ, רַע אוֹ-טוֹב"

למה במפגשים חברתיים, אנחנו מספרים לפעמים כל מיני סיפורים, ותמיד נוטים להגזים? מעגלים פינות במקרה הטוב, ומשלימים פרטים שלא היו ולא נבראו במקרה הפחות טוב. מה זה? לחץ חברתי? אנחנו לא חייבים שהסיפור שלנו יהיה תמיד הכי מוצלח...

אי דיוק במה שאנחנו מוציאים מהפה מעיד על רמת האמונה שלנו. "פה" ר"ת פתח ה' - זו מחויבות רבה, צריך לשקול טוב לפני שמוציאים מילה מהפה! שלא נדבר על לשון הרע!

ברוב המקרים, שינוי הפרטים בסיפור קורה מבלי שנשים לב, ובאופן טבעי. המח עורך את הסיפור, מעבד ובודק עד כמה אפשר להגזים מבלי לעבור את הגבול, בכדי לעורר התפעלות. 

אהוביי, זה נחשב שקר!

אנחנו כל כך חוששים שדיבורינו לא יתקבלו אצל החבר'ה, שכמעט ללא שליטה אנחנו "מעגלים" אותם בכדי שיתקבלו טוב יותר.

אין צורך להרשים את חברינו בהגזמות מיותרות, יש לשים ביטחוננו בבורא עולם ולדבר אמת, ובלשון נקייה ומדויקת, וכך נהיה אהובים ע"י ה'... וגם על הבריות.