סיפור לשבת: תדרוך פוליטי מראש הישיבה

"לכבוד מיסטר משה שרר, הנך מוזמן לבית הלבן בשעה עשר בבוקר, לפגישה סודית עם הפרזידנט, ג'ון קנדי". התאריך המצוין במכתב, היה לא אחר מיום תשעה באב...

ר' משה שרר היה נשיא אגודת ישראל באמריקה. הוא זומן, יחד עם שורת מנהיגים יהודיים מרחבי ארה"ב, לאסיפה חשאית בלשכתו של ג'ון קנדי בבית הלבן. ר' משה הרים מיד טלפון לגאון רבי אהרן קוטלר (יום פטירתו ב' כסלו), ראש ישיבת לייקווד, שעל פיו נשקו כל הפעולות של אגודת ישראל.

הגר"א קוטלר נודע בגדלותו בתורה ובפרישותו מכל ענייני העולם הזה. לדוגמה נציין את שמספר אחד מתלמידי החכמים, שפעם נזדמן להם לטוס ביחד. טרם העלייה למטוס הציע אותו תלמיד חכם לרב קוטלר תפוז, ורבי אהרן החל לפלפל בגדרי התרומות והמעשרות של פירות ארץ ישראל לפי שיטת הרמב"ם. שעתיים שלמות ארך הדיון, כשבמהלכן כבר עלו למטוס ואף המריאו, ורבי אהרן שקוע בפלפולו.

לפתע שם רבי אהרן לב שהם מעל העננים, וכיון שבטבעו סבל מפחד גבהים, הוא נתקף בבהלה: "אוי, אנחנו כבר טסים". החל מרגע זה כבש את פניו בספר התהילים ועד תום הטיסה לא הפסיק לקרוא מזמורים ברגש רב. זאת כאשר בזמן ההמראה היה מנותק לחלוטין מהמציאות...

כעת ציפה הרב שרר שהגר"א קוטלר יעניק לו ברכת הדרך, ואף הציג בפניו שאלות מסוימות בהלכה, בשל התאריך בו נקבעה הפגישה – תשעה באב. רבי אהרן השיב שבהקשר לשאלות ההלכתיות יפנה אל הגאון רבי משה פיינשטיין, בעל "אגרות משה" ויקבל ממנו הוראות מפורטות כיצד לנהוג.

למרבה ההפתעה – כאן עבר רבי אהרן להרצאה פוליטית ומקיפה, שנמשכה יותר משעה(!), בענייני התקופה והפוליטיקה, כשהוא מתייחס למורכבות היחסים בין מדינת ישראל וארה"ב. הוא אף הדריך את הרב שרר מה לענות לטענותיו האפשריות של הנשיא קנדי, ועמד על צרכי הביטחון של מדינת ישראל בנקודות החוזק והתורפה שלהן. הוא הדגיש בפני ר' משה מה לומר, כיצד לומר ועל מה חשוב בעיקר לעמוד.

השיחה הסתיימה, והרב שרר השתאה לדעת מדוע חרג רבי אהרן מגדרו והתערב בעניינים פוליטיים כה מסובכים. כאשר הגיע לפגישה ונתבקש להרצות את דבריו, ציטט את דברי רבי אהרן מילה במילה. הנשיא ג'ון קנדי שאל אותן שאלות שרבי אהרן העריך שישאל, והרב שרר ענה את דבריו של הגר"א קוטלר בבהירות ובשטף.

הדברים שלו – יותר מדבריהם של חברי האסיפה כולה – הם אלו שתפסו את תשומת לבו של קנדי, שדן בהם וירד לעומקם, וקיבל את רוב ככל הדברים מבלי שינוי כלשהו.

"יצאתי מן הפגישה כשכולי נסער ונרגש", סיפר לימים ר' משה שרר. "הבנתי שראש הישיבה – למרות שמעולם לא קרא את ה"ניו יורק טיימס" - הרי הוא בקי ומבין יותר מכל הפוליטיקאים והעסקנים, שחושבים שהם מבינים טוב יותר מגדולי ישראל. לא זו בלבד שהוא התווה דרך ברורה ובהירה, הוא אף היטיב לצפות את השאלות של קנדי, והעניק להן תשובות מראש.

"אך דומני שסיבה נוספת ישנה בבקיאותם של גדולי ישראל מלבד דעת התורה העמוקה שלהם", הוסיף הרב שרר נקודה אישית מזווית הראייה שלו, "הם חדורים ברגש אחריות עז לכלל ישראל, ומנסים לראות כיצד יוכלו להיטיב עם כלל ישראל בכל הכלים שלרשותם. נקודה זו, למרבה הצער, נעדרת מרוב הפוליטיקאים והעסקנים"...