דבר תורה לפרשת חיי-שרה: קונים את החיים בכסף מלא

"יש לך מושג כמה יעלה לך לתקן לי את הנזק ברכב?" זעק בעל רכב יוקרתי על בעל רכב פשוט שפגע בו בשוגג.

הנהג הפוגע לא התאפק מלגחך: "אתה דואג לרכב בזמן שהיד שלך חטפה מכה רצינית ונפצעה קשה?!"

הנהג הנפגע העיף מבט על ידו ונחרד: "איפה נעלם שעון הרולקס שלי?"...

שרה אמנו איננה. אברהם אבינו קם מעל פני מתו, כדי לטפל בקבורתה של שרה. הוא פונה לבני חת שידברו עם עפרון על חלקת הקרקע שלו למכירה, ועפרון מציע לתת אותה בחינם. אברהם מסרב לקחת בחינם: "בכסף מלא יתננה לי בתוככם לאחוזת קבר".

שמעתי על "קמח מלא", "עץ מלא" ואפילו "עולם מלא". אבל מה זה "כסף מלא"? את הדיוק הזה מדייק הרה"ק יצחק יעקב מביאלה, בעל ה"דברי בינה".

דוד הגביר התקשה להחשות. למול עיניו יושב זלמן האביון על שפת הנהר, בצהרי היום, לידו דלי עם מעט מים ובידו חכה, והוא מנסה לדוג דג או שניים לארוחת הצהריים למשפחתו. "זלמן", ניגש דוד מאחור בטפיחה ידידותית לסביבה, "אני לא מבין אותך. אתה יושב עם החכה מדי יום בשביל דג או שניים, אחר כך אתה קצת נח, וקצת קורא תהלים, ושומע שיעור בין מנחה למעריב".

זלמן הנהן בראשו, כמנסה להבין מה רוצה הגביר, ואיך זה קשור לניסיון הדיג היומי שלו. "אני חושב לעצמי", המשיך דוד, "מדוע שלא תִּלווה מעות, תעסיק לך שניים-שלושה נערים שיעזרו לך בדיג, תמכור את התוצרת לתושבים ותתפרנס ברווח".

זלמן הניח את החכה, ניגב את ידיו ושאל: "ומה אעשה אחרי שאתפרנס ברווח?"

הגביר שפשף את אוזניו, שמא לא שמע בהן כיאות, אך הסביר בסבלנות: "תתרחב. תשכור לך סירה קטנה, תפרוש רשתות, תעלה במצודתך דגים שאינם מצויים בסמוך לחוף וכך תגדיל את הכנסתך".

"טוב ויפה", הסכים זלמן, "אבל מה אחר כך?"

הגביר הבין עם מי יש לו עסק, והחליט להסביר לו לזלמן מעתה ועד עולם כיצד מתנהל מסחר ומה הם השלבים: "בשלב הבא יהיה בידך די כסף לקנות את הסירה, לא תצטרך להוציא הוצאות שכירות. כאשר תרוויח עוד יותר, תוכל כבר לשכור דוכן של קבע בשוק למכירת הדגים. תרוויח סכום הגון מדי חודש ואפילו תחסוך".

זלמן הנהן בראשו לאות שהוא מבין, אך סימן לגביר להמשיך את התיאור.

"אתה תגיע לאחר מספר שנים של חריצות ועבודה נכונה למצב שכזה בו תוכל לקנות מפעל, בו יְעַבְּדוּ את הדגים הרבים שידוגו עבורך צי של שוליות דייגים. אפילו לא תצטרך לגעת בדג, תשב עם מקטורן ועניבה בבית החרושת לעיבוד הדגים ושיווקם, ותוכל ליהנות ממפעל חייך".

זלמן חיכך את ידיו בהנאה, ושאל מעשה-תם: "ואחרי שאהיה כל כך עשיר, מה אעשה?"

הגביר השיב בפיזור נפש: "תוכל ליהנות בזמנך הפנוי, לדוגמה, לצאת לדוג להנאתך עם חכה בצהרי היום". זלמן הריע בתרועת מנצחים, ושאל: "למה לי כל הבלגן, אם כבר כעת אני יכול ליהנות ולדוג בשלווה?!"...

"נבהל לְהוֹן איש רע עין ולא ידע כי חֶסֶר יבואנו", דורש המדרש את הפסוק על עפרון, שהציע שדה בחינם, ולבסוף - "חסר יבואנו", שנחסרה אות ו' משמו ונכתב עפרֹן. במבט מעמיק יותר, החיסרון היה גם מוחשי: עפרון היה להוט כל ימיו אחר כסף ועוד כסף ועוד כסף. תמיד הרגיש שאין לו מספיק, תמיד הרגיש שחסר לו.

לעומתו, אברהם אבינו נתברך בכך שגם כאשר לא היה לו מאומה, הרגיש שלא חסר לו כלום. וזהו שאומר אברהם לבני חת, אני משלם על המערה ב"כסף מלא", כסף כזה שלא רודפים אחריו כדי להשיג ממנו עוד ועוד, רק כדי להגיע בסופו של דבר למה שיכולנו להשיג גם קודם לכן ובלי כל הבהלה לזהב.

* * *

יסוד זה של ה"דברי בינה" יעזור לנו לשים לב לסדרי העדיפויות בחיים. מה העיקר ומה הטפל. זה מצוי בענייני כספים, אבל לא פחות מכך בענייני הרוחניות, הבריאות, המשפחה ועוד.

מי שיודע לדאוג לצרכיו השונים בלי לרדוף בבהלה אחרי מותרות, ויודע מה קודם למה, יש לו חיים מלאים, יש לו עולם מלא. מי שמחפש את השעון במקום לדאוג ליד הפצועה, גם הישגיו וכספו הם ההיפך מ"כסף מלא". ייתכן שיאבד את שלוות הנפש ברצותו להשיג מעט שקט ורוגע...