אמא, די עם העצבות! אני רוצה אמא שמחייכת

אבא יקר, ריבונו של עולם,

אני מפליגה רגע אחורה במנהרת הזמן, לפני 30 שנה... אתה ודאי זוכר... הייתי אז בת 5. זו הייתה התקופה בה התחלנו לגור בבית חדש, עשינו בת מצווה מפוארת לרינת, היינו מטיילים עם המשפחה... אח... אלו היו ימים יפים, ימים שאני כה מתגעגעת אליהם...

ולא, לא בגלל שכביכול לא היה חסר לנו שום דבר אז, אני פשוט מתגעגעת אל אותם הימים בהם יש לי זיכרונות טובים של אמא מחייכת, אמא שמחה, אמא שטוב לה, אמא מלבלבת. מאז, לצערי, אין לי כל כך זיכרונות כאלה.  נכון, עברנו הרבה מאז. קשיים בפרנסה, סבא וסבתא כבר אינם בין החיים, המשפחה התפרקה. אבל היו גם פרחים יפים שצמחו לאורך הדרך... הצלחנו להשתקם כלכלית, אמא זכתה לחתן ילדים, יש לה, ברוך ה' נכדים.

אז למה? למה אמא מתעקשת להסתכל על חצי הכוס הריקה? הרי כל החיים אדם עובר קשיים, ולכל אחד החבילה שלו. לא, אני לא שופטת חס ושלום, אני יודעת שלא פשוט לה. אני פשוט מתגעגעת לראות אותה שמחה, שמחה אמיתית של שלווה נפשית ולא שמחה רגעית שטומנת בחובה מרירות קשה. לצערי הילדות שלי הייתה ילדות שחסר בה אמא מחייכת, ילדות שבה המשענת שאתה כה זקוק לה - זקוקה לך, ילדות שאתה בעל כורחך בעצם כבר לא ילד אלא ממש אדם בוגר בנפשו.

לפעמים אני כבר רוצה לצעוק לעברה "אמא די! די עם הדיכאונות הזו! די עם העצבות הזו! די כל הזמן לבכות! זה לא נותן לך כלום אלא רק מצער נורא את אלו שסובבים אותך". אך לצערי הדיבורים לא עזרו, ושפתי כבר חתומות, מייחלת לרגע שאולי תקרא אותן לבד. אינני רוצה כלום, רק דבר אחד- אמא שטוב לה, אמא מחייכת.

איי, איי, זה מזכיר לי לפעמים כמה חשוב להיות בשמחה, כמה שאתה, אבא, מרעיף עלינו ואוהב אותנו ואנחנו כפויי טובה מתלוננים ולא מספיק שמחים במה שיש. כמה שאתה רוצה לראות אותנו מחייכים ואנו לא פעם זעופי פנים. סליחה אבא, סליחה.

ממני, מתגעגעת, הבת שלך.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור החדש של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.