ב"הארץ" מודאגים ובודקים מה עומד מאחורי גל הכשרות, שסוחף את מסעדות תל אביב

בשנים האחרונות חשים אנשים רבים את הכיוון החיובי אליו הולך עם ישראל מבחינה רוחנית ותורנית. מספר בעלי התשובה הולך וגדל, ישיבות חדשות צצות בכל ישוב ועיר כפטריות אחרי הגשם, ובעיקר מורגש חיפוש וצימאון גדול לדרישת ה' ולהתחברות אמיתית עם הכוח העליון שמניע את הכל. עם זאת, לגורמים מסוימים מגמה זו צורמת, ובמיוחד מפריעה להם אחת מהשלכותיה - ההקפדה ההולכת וגוברת בקרב רבים על שמירת המצוות.

ברוח זו פורסמה בעיתון 'הארץ' כתבה מאת רותם מימון, העוסקת במגמת הפיכתן של מסעדות רבות שאינן כשרות לכאלה המתגאות בתעודת כשרות רבנית, בסגירתן של מסעדות לא כשרות, וכמו כן בפתיחתן המסיבית של מסעדות כשרות חדשות. הסיפור הראשון המופיע בכתבה הוא של מסעדת "באגסי", שאף הכה גלים ברשתות החברתיות: "כשהשפית חיה קלור הודיעה לבתה אסתר שהיא מתכוונת לסגור בסופי שבוע את המסעדה שלהן 'באגסי' ברחוב פלורנטין בתל אביב, זו האחרונה חשבה שמשהו השתבש בדעתה של אמה. איך אפשר יהיה לסגור את החודש כשיותר ממחצית מההכנסות של המקום הן בסופי שבוע, תהתה הבת.

"

יומיים של הלם ובכי חלפו על אסתר", כותב מימון, "עד שנעתרה להפצרותיה של אמה. מיד לאחר תשעה באב הגיעו משגיחי הכשרות והכשירו את המטבח בתוך כמה שעות. אחרי תהליך ארוך של מחשבה, והחלפת הסכו"ם והתפריט, במחי לילה נהפכה המסעדה בת ה-15 ממקום חילוני, המערבב בשר וחלב לארוחת בוקר, למקום כשר.

"חודש אחר כך", כך לפי 'הארץ', "צוות 'הבאגסי' מתהלך בתחושה שבפלורנטין, מעוז החילוניות הצעירה של תל אביב, "מחרימים אותנו". אסתר ישבה מתוסכלת על המקלדת וכתבה: "לקוחותינו החילוניים לא ידעו איך לבלוע את השינוי. במקביל, קיבלנו תגובות קשות ומתאבלות בפייסבוק של באגסי, והיו גם כתבות לא מפרגנות בעיתונות לצעד הזה שלנו. אפילו הופצו קונספירציות הזויות בניסיון להסביר את המעבר לכשרות. זה טיפה מאכזב, כי מדובר במי שהיו אמורים לכבד את בחירתנו. אלו שטוענים שיש לקבל את האחר והשונה, הפנו אלינו עורף.

להפתעתם הרבה של בעלי 'באגסי', דווקא הקהל הדתי נעדר מהמקום, למרות השינוי שהתחולל בו: "מי שלא הגיעו עדיין הם שומרי הכשרות, שבשבילם עשינו את כל המהפך הזה, כדי להיות המסעדה הראשונה שיודעת לתת מענה גם לשומרי הכשרות, לדתיים שאוהבים לבלות, לכיפות הסרוגות וגם לשחורות, לכל אלו שלא מחפשים רק מסעדה אלא מקום שכיף לשבת בו. מאותו הרגע", מוסיף מימון, "ועד כתיבת שורות אלה, הועתק הפוסט ונהפך ליקיר קבוצות הוואטסאפ בקרב דתיים רבים, זכה באלפי לייקים וביותר מ-1,400 שיתופים, ובמאות תגובות וסטטוסים משלימים. מאז אותו הפוסט קרה ל'באגסי' משהו משונה, דבר שלא קרה לו שנים – קשה היה למצוא בו מקום בסתם יום ראשון בשבוע".

מהתחקיר שערכו ב"הארץ", עולה כי הבאגסי היא רק סנונית ראשונה בתוך תהליך גדול הרבה יותר: "השינוי הגדול בבאגסי העלה אל פני השטח את השאלה שמרחפת לאחרונה במוחם של לא מעט שפים: האם העתיד מצוי בכשרות? קצת לפני ההכרזה של באגסי, היה זה השף מאיר אדוני שהפתיע בתחילת הקיץ כשסיפר בראיונות לתקשורת כי הוציא את החזיר ממסעדותיו, אחרי שחלם על סבתו המנוחה שביקשה זאת ממנו. אדוני טלטל סופית את עולם הקולינריה, כשהחליט בהמשך לסגור את שתי מסעדותיו הלא כשרות – כתית ומזללה, ולהתמקד בעולם הכשרות. אדוני הכריז כי מסעדתו הלא כשרה היחידה תפעל הרחק מחוץ לישראל – בניו יורק.

"הכרזה זו של אדוני", כך ממשיכה הכתבה, "הגיעה זמן קצר לאחר שקבוצת עדי'ס לייף סטייל הודיעה כי היא סוגרת את מסעדת הדגל שלה – הרברט סמואל בתל אביב, כדי להתרכז במסעדות כשרות. אם זה לא מספיק, השף ניר צוק, שסגר בשנה האחרונה את שלל מסעדותיו, הפציע מחדש כשף של מסעדה כשרה ששמה 'מאפו'. על אותו הרקע ובאותם ימים, סגרה מסעדת שיין אנד שארפ את שעריה, ונהפכה למסעדת בשרים כשרה ושמה מיט קיטצ'ן. ובין אלו לאלו, שפים החלו להוציא מהתפריט שלהם שרצים למיניהם, בגלל דרישת הקהל. אז מה קורה כאן בעצם?"

לאור אותם שינויים משמעותיים, מובאים בהמשך הכתבה דבריו של שי ברמן, יו"ר איגוד המסעדות בארץ: "במשך הרבה מאוד שנים היה ואקום בתחום המסעדות הכשרות. הן היו מסעדות נחותות ולא מתוחכמות. הייתה תחושה שבישול עילי לא יכול להיות כשר, ומה שקרה זה שבשנים האחרונות נוצר ביקוש אדיר. במקביל, הגיעה תיירות כשרה מצרפת ומארצות הברית - ויצרה ביקוש".

סיבה נוספת לעלייה החדה במספר המסעדות הכשרות בתל אביב מוצגת בכתבה על ידי אלדד מזרחי, יו"ר המועצה הדתית בתל אביב: "ההליך של קבלת תעודת כשרות הינו קל וידידותי היום יותר מבעבר. ייעלנו את התהליך וקיצרנו משמעותית את משך הזמן מהבקשה ועד הקבלה, וכמובן שגם המחיר ירד. באופן כללי אוכל לומר, שאנשים חושבים שזה טרנד, אבל זה כנראה טרנד עתיק יומין שמקבל עכשיו תאוצה ומגיע למקומות שלא שיערנו".

לשם השוואה בין מסעדות כשרות ללא כשרות, מציג מזרחי את העלייה במספרים: "מדובר על כ-850 בתי עסק — מסעדות, דוכנים, חנויות מזון ובתי קפה — כשרים בתל אביב בשנת 2010, ויותר מ-1,000 בשנת 2016. הסיבה לכך, לפי המועצה הדתית, היא קודם כל בעלייה בביקושים מצד הקהל המגיע לתל אביב. סיבה נוספת, לדבריהם, נעוצה דווקא בחומרי הגלם: "לרוב חומרי הגלם במסעדות היום יש כשרות, ולכן להעביר מטבח ממצב לא כשר לכשר נהפך להיות דבר קל שאינו כרוך במהפכה או במעמסה".

* * *

ניתן לומר שהעיסוק בסיבות החיצוניות לתהליך העצום והמבורך הזה הוא שגוי וחסר, שלא לומר מביך. לכל תהליך בעולם ניתן למצוא הסברים חיצוניים, כאלה שנוגעים במעטפת, ברבדים הרחוקים יותר מגרעין האמת, ולהיתלות בהם. מצד שני, אפשר ואף כדאי להתבונן פנימה באומץ, ולנסות לגעת בשורש, במרכז העצבים שמחולל את הכל.

בקשר לעניין זה, עניין המסעדות הכשרות הפורחות ברחבי תל אביב, בנקל אפשר לראות שמעבר לסיבות כגון רצונם של אנשים מסוימים להרוויח כסף רב יותר, לקלות היתרה בקבלת תעודה, לעלייה של יהודים מארה"ב וצרפת לישראל, בהפיכה הקלה יחסית של מטבח לא כשר לכשר, יש סיבה אחת שמניעה את כל התהליך החשוב הזה - יותר ויותר אנשים בישראל, כנראה יותר מאי פעם, מחפשים קשר אמיץ ואיתן לקב"ה, שמתבטא, בין היתר, בהליכה בדרכם של אבותינו, בכל הקשור לשמירת ההלכה והמצוות. כמה קל ונעים להכיר באמת הפשוטה, כמות שהיא.

מעניין לראות שעיתון "הארץ" מכנה עצמו: "עיתון לאנשים חושבים". אפשר לצפות ממי שמכוון את עצמו לאנשים חושבים, לישרות, לכנות, להעמקה בסיבות האמיתיות, ולא להימלטות למניעים חיצוניים, גם כאשר עצם המחשבה הבהירה והפשוטה לא נוחה לו.