על בעיות השינה בקרב ילדים: "אמא, קשה לי לישון!"

"אמא, אני לא נרדם", מגיח אביתר למטבח. "אני לא מצליח לישון". אמא מתבוננת בחמלה על אביתר הקטן. צעיר ורך לימים וכבר סובל מנדודי שינה? כבר לפני שעה הוא נכנס למיטה, ועדיין הוא ער. מה יהיה? הילד צריך את השינה הזו, והוא לא מצליח להירדם. איך תוכל לעזור לו? היא מציעה לו את מה שאמרה לה בשעתו אמא שלה. "תעצום עיניים ותנסה לדמיין כבשים. תדמיין שהכבשים עוברות ליד נחל ושותות, ותספור אותן. כשהייתי ילדה הייתי סופרת כבשים ואמא שלי אמרה שזה מאוד עוזר".

אביתר חוזר למיטה ומנסה. הוא עוצם עיניים ומנסה לדמיין את הכבשים בזו אחר זו. אבל הוא לא מצליח. במקום כבשים הוא רואה מול עיניו את החברים, את מה שהיה היום בחזור מהתלמוד תורה. איך הילדים לגלגו לו וצחקו על הכיפה המצוירת שלו. הם אמרו שהוא תינוק ונראה כמו ילד קטן. בעזרת ה' הוא לא ילבש יותר את הכיפה הזו, אבל אז הוא לא ידע מה לעשות. הוא פשוט היה במבוכה עצומה ולא ידע מה לעשות. הוא רצה לברוח הכי מהר שאפשר. הוא כמעט בכה, אבל רק מצמץ בעיניים. הוא השתדל כל כך והתאמץ בכל הכוח שלא יראו כלום. ובאמת לא ראו עליו שום דבר. הילדים לא ראו את הבכי שלו, זה היה רק אחר כך. בבית. אפילו אבא ואמא ויונתן לא ראו, כי הם באו אחריו, מתי שכבר לא ראו על הפנים שלו שום דבר.

איזה חברים רעים! בא לו להרביץ להם, בעיקר לאיציק הזה. מה הוא מרגיש את עצמו? חושב שהוא מלך! נשימתו של אביתר קצרה, הוא כועס כל כך על איציק, וכל כך פגוע ממנו וגם פוחד.

תגידו אתם, אפשר כך להירדם?

אמא של אביתר רוצה לצאת לחתונה, רק לומר מזל טוב לידידה מהעבר. אבל אביתר לא נרדם. היא רוצה לקרוא לבת השכנים שתיכנס לשמור פה, אבל עדיף שזה יהיה אחרי שכולם ישנים.

אבל אביתר לא ישן. מה עושים? היא באה להבטיח לו פרס. "אביתר, אם אתה נרדם לפני עשר, אני קונה לך מחר פרס".

אבל הפרס לא עוזר, רק לרגע הוא משמח ומעודד, אבל בעצם הכאב ששוכן בלב לא מסתלק, וככה באמת קשה מדי להירדם.

אביתר רוצה להירדם, לא רק בגלל הפרס. משעמם לו כאן, ולא נעים ככה עם המחשבות העגומות, אבל הוא עצוב כל כך שהשינה ממנו והלאה.

בשעה עשר נפרדת אמא שלו מן הרעיון של החתונה, ומציעה לאביתר לשבת לידו. "אני אשב פה עד שתירדם", היא אומרת לו בחמלה, ואביתר פתאום מתיישב ומתחיל לספר. "את יודעת מה היה היום עם איציק?" הוא שואל, ומיד משיב. והתשובה אורכת בסך הכול חמש דקות, ולאחריהן פתאום הוא נאנח, ושותק. אמא לא עונה עדיין שום דבר, רק מלטפת אותו לאט לאט, כמו שעשתה לו בהיותו תינוק קטן. היא מעבירה את היד על הלחי שוב ושוב בקצב רגוע וחושבת על מה ששמעה. באמת קשה להיות מטרה לחיצים כאלו של חברים. היא מלטפת אותו, ופתאום היא רואה שהוא נרדם.

לא הכבשים הרדימו, ולא הפרס, רק ההקשבה, ההכלה והליטוף.

ילדים רבים סובלים מנדודי שינה, ולא בכדי. עולמם של ילדים רגיש ופגיע. ילדים חוזרים לא פעם עם מועקה בלב מאירוע חברתי, לימודי או אחר. הילדים נושאים בלבם רגשות הומים, ולפעמים הם אלו שטורדים את מנוחתם. ילדים שחוזרים פגועים או דואגים, חרדים או עצובים - זקוקים לפורקן. כאשר הם משיחים את מה שיש בלבם, הם יוכלו לעבד טוב יותר את החוויה ולמצוא מזור והקלה. סיפורו של אביתר מהווה דוגמא קלאסית לילד שלא הספיק לספר לאמא מה עבר עליו. הוא אפילו לא מודע לכך שזה מה שחסר לו, אבל הבדידות שאופפת אותו בלילה, יחד עם הכר הפתוח למחשבות – יוצרים אצלו מצב לוחץ ומעיק, שאותו הוא לא מסוגל לפזר בכוחות עצמו. אביתר לא נזקק לעצה או להכוונה מילולית. אמא שלו אפילו לא הספיקה לייעץ לו מה לעשות. הוא מסוגל להתמודד מחר עם החברים. אין פה הצקה סדרתית, ואביתר גם לא ילד חלש כל כך. הוא ימצא את הדרך להתמודד נכונה בחברה, אבל עכשיו – הוא היה צריך את ההקשבה, את התחושה שמישהו נמצא אתו והוא לא לבד.

גם מבוגרים זקוקים לשלווה כדי להירדם. לילה הוא זמן של חשבון נפש, זמן לאסוף את כל המחשבות ולסכם את היום. ילדים שנכנסים למיטה אינם מודעים לכך שהם משחזרים את חוויות היום. גם כאב שהודחק במהלך שעות הערות והפעילות – צף פתאום. גם מחשבות מעיקות שנזנחו ונדחפו לירכתיים – קמות מחדש ומאיימות להפיל. הילד, שהשתדל במשך היום לשים בצד את כל מה שהפריע לו – אינו מצליח לעשות זאת בשעת הלילה, ואז מטריפות המחשבות את דעתו ומוחצות את לבו הרך.

מבצע שינה

אפרת הכריזה בבית על מבצע גדול, מבצע השינה הטובה. המבצע היה חגיגי והתנוסס על גבי כרזה ענקית וססגונית. מדבקות זרחניות הובטחו לכל מצטיין, ואפרת קיוותה שזה יהיה הפתרון לבעיות השינה בבית.

מבצעים, יש בהם באמת כוח נהדר והם יכולים להקנות הרגלים. אפרת כבר ראתה בעבר בעצמה את כוחם של המבצעים. אבל הפעם נחלה אכזבה קשה. המבצע לא השפיע כלל! היא היתה המומה. האם לא מתעניינים הילדים בפרס שהבטיחה? אולי הכרזה לא מספיק נוכחת ומדברת ללבם? זה לא היה הגיוני. אבל העובדות בשטח הוכיחו שהמבצע אינו גורם לילדים לישון בזמן.

שנת הלילה של ילדים, ממש כמו אצל מבוגרים, אינה יכולה להגיע כתוצאה מלחץ ומגירוי חזק. אפילו גירוי חיובי אינו גורם לשינה, אלא לערות. הילד יכול להיות מאותגר על ההתארגנות לשינה ולקבל מרץ ומוטיבציה על ידי מבצע. המבצע מדרבן אותו לפעולות, אבל לא הוא זה שיגרום לו להירדם. שנת הלילה היא ידידה טובה של שלווה ושל רוגע, היא בת ברית נאמנה של סבלנות ושל אמונה. היא לא מחוברת עם התלהבות ועם התרגשות יתרה, אפילו חיובית ורצויה. לפיכך כדאי להתבונן מה מעיק על ילד שמתקשה להירדם, ומה מפריע לו. לא תמיד הידיעה תפתור את הבעיה, אבל היא כן תעזור לנו להתייחס אליה בהתאם.

אפרים התקשה להירדם. הוא היה סהרורי במיוחד, ובכל לילה מחדש היה משוטט בבית חסר מנוחה. "לא מצליח להירדם", הוא היה מתלונן, והוריו כבר לא ידעו כיצד לעזור לו. "אני לא נרדם", הוא היה מתקשר אליהם לכל מקום שבו היו, והם באמת לא ידעו איך להציל אותו מן המצוקה. סיבת קשיי ההרדמות היתה ברורה. בחייו של אפרים עמד להתחולל שינוי גדול ומשמעותי. לא ניתן להתעלם משינוי כזה: בקרוב עומד המחנך שלו לעזוב את התפקיד. הוא מהגר לחו"ל, ומעביר את משרת החינוך לסבא של אפרים. אפרים מחבב מאוד את סבא, ויש להם קשר מצוין. האמת היא שסבא שאל את אפרים לדעתו לפני שנטל את המשרה. אבל אפרים הוא זה שדרבן וצידד ועודד, וחשב שאין בזה שום בעיה. אבל עכשיו, כאשר מתקרב המועד והדברים נעשים כה מוחשיים, אפרים נתון במתח גדול, וזה לא פלא. הוריו של אפרים מבינים אותו, אבל עם כל ההבנה – אין להם דרך לעזור לו.

ערב אחד התקשר סבא, ואפרים הרים לו את הטלפון. "מה, אתה עדיין ער?" סבא של אפרים היה המום. זו שעה מאוחרת לילד צעיר כמו אפרים, מה פתאום הוא לא ישן? "אני לא מצליח להירדם". אמר אפרים, ולבו של סבא יצא אליו מרוב חמלה. הוא חש אחריות למה שקורה, והמעורבות שלו גרמה לו לגל של רחמים ואפילו מצפון. "מסכן הילד, כל כך לחוץ", הסבא השתדל לגייס את השליטה השכלית שלו והסתיר את רגשותיו הסוערים. "אני יודע שילדים לפעמים מתקשים להירדם", אמר הסבא. "אבל כדאי לך לדעת משהו: זה לא נורא בכלל אם ילדים לא נרדמים, העיקר שהם נחים. אפילו אם שוכבים במיטה כל הלילה בנחת, זה נותן כוח".

אפרים שמע וכבר נרגע. אם זה טוב גם לשכב במיטה – אז כבר חצי בעיה נפתרה. הוא לא חייב להירדם, זה בסדר שהוא ככה נח לו במיטה. הוא חזר למיטתו וחשב על מה שסבא אמר. פתאום הוא מצא את עצמו מתנער מקורי השינה, כי אמא אמרה שצריך כבר לקום.

סבא של אפרים השתמש בטקטיקה מוצלחת, שהרבה פעמים מתגלה כיעילה ביותר. הוא פשוט הוריד את מפלס המתח, ואפשר לאפרים לרדת מהלחץ הטורדני להירדם. במקום להילחץ מעצם הבעיה ולהגביר אותה, לנסוך שלווה ולאפשר לשינה לבוא. לא תמיד העצה הזו פותרת את הבעיה, אבל היפוכה תמיד מחמיר אותה. לא תמיד יצליח הילד להירדם לאחר שירגיעו אותו, אבל מה שבטוח, ילד שיילחץ מהצורך להירדם – לעולם יתקשה עוד יותר למצוא מנוח. כאשר אומרים לילד: "זה נורא", "אתה באמת חייב לישון", "איך יהיה לך כוח", הילד מפנים שיש כאן בעיה קשה והוא נלחץ. הלחץ הזה רק מחמיר את הבעיה, וחבל. מסיבה זו חשוב מאוד להקטין את ממדי הבעיה במידת האפשר ולא להגדיל אותה. להתייחס בסלחנות ובמתינות ולא להחריף את התופעה.

אקט של מבצע הוא מצוין לביסוס ההרגלים שלפני השינה. הרגלי ההתארגנות לשינה משפיעים במיוחד על תפיסת החוויה של סדר היום בבית, והם גם אלו שיקבעו את מידת הצייתנות והקביעות של הטקס הזה. הרגלי התארגנות נכונים יגרמו לילד לחוש רגשות חיוביים כלפי עניין השינה, ושעת ההתארגנות לא תיתפס כשעה שרוצים לחמוק ממנה. שעת הערב יכולה להיות שעה נעימה, ביתית, משפחתית, זמן שבו כולם מתכנסים הביתה ונגמרים העניינים הסואנים שבחוץ, לקראת הלילה. אם הליכה לשינה נתפסת אצל הילד כ'גירוש' מענייני המבוגרים – הוא יחווה זאת כעונש וירגיש דחוי. לעומת זאת, כאשר הילד יחוש שההליכה לשינה היא טקס חיובי שנערך באווירה נעימה, יחוש בכל שלב גיבוי ולווי – אז יהיה שמח בטקס הזה באווירה טובה וחיובית.

חומר מופלא שנקרא מלטונין

הקדוש ברוך הוא ברא את עולמו הפלאי באופן ששנת הלילה מספקת לכולנו אנרגיה ונותנת לנו להחליף כוח. זה הזמן להבין, כי המערכת כולה פועלת בהתאם למטרה זו ומכוונת בצורה אלוקית. בגוף יש חומר מופלא שנקרא מלטונין, והוא אחראי לחלק של ההירדמות. כאשר יש שיבוש כל שהוא והמערכת זקוקה לתגבור, ניתן בבני האדם שכל, והנה יש לנו את האפשרות לקבל מלטונין בצורה חיצונית. בשורות הבאות יובא מידע בנושא כהעשרה בלבד. אין לראות במידע רפואי זה תחליף לייעוץ. בכל מקרה של נדודי שינה חוזרים על עצמם ראוי להיוועץ ברופא. אין לסמוך על המידע בשום אופן, ולא למהר בעקבותיו לצרוך אף תוסף תזונה, אלא להתייעץ ברופא מוסמך.

ש. אייכלר, מנהלת בית הטבע 'גזונטר – בריא יותר', פגשה בהורים רבים המתוסכלים מנדודי שינה אצל ילדיהם. "יש פתרונות גם מעולם הטבע", היא מספרת, ומוכנה להסביר על התופעה ומה שמעבר לה. מה פתאום משפיעה ההתארגנות המשפחתית על ההירדמות של הילד, וכיצד אפשר לשפר אותה? מה נכון לעשות כדי ליצור בבית אווירה שמקדמת את הילד לקראת שנת לילה איכותית, ולמה זה קשור למה שקורה בגופו המופלא של האדם?

מלטונין, המכונה גם "הורמון החושך/השינה", מהווה חלק מהמערכת המווסתת מחזור העירות-שינה תוך גרימת תחושת נמנום והורדת טמפרטורת הגוף.

רמות המלטונין בקרב פעוטות מתייצבות בערך בגיל 3 חודשים. כאשר ילדים הופכים לבני נוער, זמן שחרור המלטונין מתעכב, וגורם לכך שזמן השינה והעירות מתאחרים.

המלטונין מיוצר בגוף בכל ערב בעת החשיכה. ייצור המלטונין מעוכב כאשר אור נקלט ברשתית העין.

בורא העולם ברא את הגוף שידע לישון כשנהיה חושך ולהתעורר כשנהיה אור – בוקר.

הבעיה היא, שמאז המצאת החשמל אין הרבה הבדל בין יום ללילה.

אם אתם רוצים שהילדים יירדמו, מומלץ להשכיב אותם לישון כשמתחיל להחשיך, או לפחות להתחיל אז את התהליך של הכנה לשינה. נסו לכבות אורות עד כמה שאפשר, שהמח יתחיל להבין שזה לילה וישחרר מלטונין.

על אותו רעיון, השאירו וילון פתוח בחלון, כדי שהאור יכנס לחדר בשעת הזריחה, וכך הגוף יקבל שדר שהנה מגיע הבוקר.

אם הילד לא נרדם, אפשר לתת לו תה או טיפות הרגעה.

אפשר להשתמש בתכשירים מרגיעים, תמצית או תה פסיפלורה וכו'.

יש הורים שנעזרים במלטונין שניתן ככדור תרופתי, אבל זה כמו לשפוך דלי מים על ילד לפני שקוראים לו בשמו שיתעורר.

למה ללכת על כדורים דרסטיים כשאפשר לנסות את האופציות הפשוטות? מלטונין רווח באנשים מבוגרים, אבל ילדים יכולים למצוא פתרונות זמינים יותר.

אם יש בעיה בוויסות היום ולילה, כמו 'גט לג' (יעפת) שקיים כשטסים מאמריקה לארץ בגלל הבדלי השעות, אפשר להבין נתינת מלטונין לכמה ימים, אבל בכללי, מומלץ קודם לנסות את הדברים הפשוטים הנ"ל.

ריטלין או מלטונין

ילדים רבים במערכת החינוך מגלים תופעות של הפרעות קשב וריכוז רק בגלל נדודי שינה. מכיוון שחסרה להם שינה, הם מתנהלים בעייפות, ומתגלים באבחון נוירולוגי כבעלי הפרעות קשב וריכוז. חשוב מאוד לבדוק, קודם האבחון הנוירולוגי, האם לילד יש שעות שינה מספקות ואם הוא אוכל כראוי. אלו נתונים שלפעמים מתרגמים את עצמם בספונטניות לקשיי תפקוד לימודי, בשעה שמקורם הוא לא פעם דווקא התנהלותי.

פתרון פשוט ומצוי הוא סיפור לפני השינה. נראה לכם מיותר? נאיבי? נוסטלגי? קשור לחיים של פעם, כשלא היו דאגות וטרדות כה רבות? אז זהו, שגם פעם היו טרדות, אולי לא פחות מאלו של היום, וההורים הנפלאים שהשכילו לספר בכל ערב סיפור לפני השינה לא הפסידו זמן, אלא דווקא הרוויחו. הורים מנוסים, שהחלו להקפיד על סיפור לפני השינה משתפים בחוויות מצוינות. לא רק שהילד לא מתעכב לקראת השינה, אלא הוא שמח ומרוצה. הוא מעוניין ללכת לישון, מכיוון שהוא מצפה לחוויה האהובה הזו. הוא מאושר לקראת הזמן המשותף שלו ושל ההורה, בדרך כלל האמא. זה הזמן לספר מה שמעיק על הלב, וללכת לישון מתוך עידוד ותחושת חמימות משפחתית עוטפת. מניסיון, כך מעידים הורים רבים, זו התרופה הטובה ביותר לנדודי שינה ולשלל בעיות רגשיות אחרות.