מכתב סליחה לשידוך שלי, שנגמר

אבא,

לפני כמה ימים קיבלתי תזכורת מכאיבה לכמה אני צריכה להודות לך.

כמה שום דבר בחיים שלי הוא לא מובן מאליו, במיוחד לא מציאות של משפחה. של אמא ואבא ואחים אוהבים.

הכל התחיל כשנפגשתי עם בחור מסוים בשידוך. בפגישה הראשונה הוא הקסים אותי עם הכריזמה והשריון החזק, ובפגישה השנייה המסכה כבר התחילה לרדת.

אני כותבת את זה, ואני עם דמעות בעיניים. חושבת איך עם ישראל עובר כל כך הרבה...

הרבה קרירות לא מוסברת היתה שם במפגש בינינו. משהו שלא הצלחתי להבין. שאלתי את עצמי לא מעט פעמים אחרי אותה פגישה, וגם במהלכה, למה הוא לא מתייחס אליי? מה יש לו? האם אין בו רגש להראות, או שהוא סתם מראה קשיחות?

רק אחר כך גיליתי שהוא התייתם בגיל 11... סיפור של בן, שאמא הלכה לו לעולמה, ועולמו שלו חרב עליו. וכאב לי כל כך. כעסתי על עצמי שחלילה חשבתי עליו איזה דבר לא טוב, וששפטתי אותו לכף חובה.

חושבת על החוויה הזאת. על מה הוא עבר. על מה זה להיות יתום מאמא, שהיא מקור האהבה בעולם הזה, שאין כמו אהבה של אמא. ואני, שציפיתי שהוא יראה כלפי קצת אכפתיות והתעניינות... מאיפה בדיוק?

אדם שאיבד את הדבר הכי יקר לו, את מקור האהבה האישי שלו, איך הוא יכול להראות אהבה?

ומעל דפי המדור הזה, אני מרגישה שאני חייבת מחילה. מחילה קודם מהבחור, שהרהרתי אחר מעשיו ומידותיו, וכמובן מחילה ממך אבא, בורא עולם. איך יכולתי לחשוב כאלו דברים על הבן שלך, אבא? שהוא ודאי בשמיים נחשב חשוב מאוד, קרוב אליך במיוחד דווקא בגלל הכאב שלו, דווקא בגלל שהוא יתום מגיל צעיר, ועוד מאמא.

אבא השם, אני מקווה שתשמור עליו חזק. שתשמור את אבא שלו בריא, שלא יתייתם שוב לעולם. מתפללת שתזכה אותו, אבא, למצוא אישה שתאהב אותו ללא גבולות, שתשלים בו את האמא שחסרה שם כבר לא מעט שנים... זאת שאף אחד עדיין לא הצליח למלא את המקום שלה, שנשאר ריק וקר, מחוספס ומר כמו צלקת.

תרחם עליו, אבא, שיזכה שאשתו תדאג לו, ותמלא את כל מחסורו. אחת כזאת שתיתן לה כוחות לתת ולהעניק בלי גבול, כד שיהיו גם לו הכוחות לתת לה בחזרה, כדי שיהיה לשניהם טוב.

אני ניסיתי... באמת שניסיתי... אבל מרגישה שאין לי מקום להכיל את זה... שאני לא שם.

בבקשה, אבא, תעשה שהוא יקבל את כל זה בהבנה. שלא תיפול רוחו. שלא יתייאש.

שיבין שזה שסירבתי, זה רק בגלל שאני מרגישה שאין לי בפנים מספיק מקום להכיל את מה שהוא עבר, שאין לי את הכלים לעזור לו ולתת לו את מה שהוא באמת צריך. אבל שיש מישהי בעולם הזה שכן.

את הטוב שבו רואים לו עמוק בעיניים. איך שמאחורי כל המסכות, מאחורי השריון הכבד שהוא עוטה על עצמו, יש נשמה גדולה ומאירה, שמחפשת מקום ונשמה תאומה לעבור איתה את השיטפונות הסוערים של העולם הזה.

אבא, יהי רצון שתאיר לו, וגם לי, את מה ששייך לנו באמת משורש הנשמה בקרוב,

אמן ואמן.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור החדש של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.