הפרשה החסידית לפרשת תולדות: תזכורת משמים

מסופר על הרופא המפורסם ד"ר גארדיא, שברבות ימיו חזר בתשובה ונודע שמו כ'הרה"ק ר' אהרן מאוסטרהא' - מתלמידי המגיד ממזריטש זי"ע. פעם נכנסה אליו בת ישראל, והפצירה בו שיגיע בדחיפות לאביה השוכב על ערש דווי. מצבו קשה מאד, ממש קרוב לגסיסה.

כששמע את הדברים התכונן לצאת אל בית החולה. אך לפני כן התחיל לנקות את הכובע שלו, צחצח את נעליו, והלך לחפש מאי שם את החליפה המיוחדת. הנערה כמובן לחוצה כולה, מנסה לזרז אותו. אך הדוקטור המכובד בשלו, ממשיך לסדר את עצמו, כאילו יש לו את כל הזמן שבעולם.

כאשר ראתה את התייחסותו למצב החירום, פרשה כפה לשמים וזעקה מכל הלב: 'ריבונו של עולם, אפילו הרופא כבר לא יספיק לעזור כאן. אין, אין שום דרך אחרת, רק ממך לבד תבוא הישועה'...

כששמע הרופא תפילה אמיתית שכזו יוצאת מהנקודה הפנימית של אותה נערה יהודית, פנה אליה ואמר: הינך יכולה לשוב הביתה, אין צורך שאגיע, כי כבר הוטב מצבו של אביך.

אכן, למרבה הפלא, כדבריו כן היה, מצב החולה השתפר מאד.

לשאלת הסובבים לפשר הנס הגלוי שחולל, הגיב רבי אהרן ואמר 'אין כאן נס ולא מופת. אסביר לכם מה היה כאן בדיוק. כשהנערה תיארה בפניי את מצבו של אביה, הבנתי שבדרך הטבע אין רפואה למחלתו, שעותיו ספורים. חיכיתי והתעכבתי, כי רציתי שהיא תגיע להכרה שמבני אדם לא תבוא הישועה, רק בורא עולם יכול לעזור לה. ברגע שהגיעה להכרה פנימית זו, והתפללה מעומק לבה אל הקב"ה, שלחו לו משמים תרופה ורפואה למחלתו. תפילה זו היא שהחישה את הרפואה מעל דרך הטבע'.

התפילה אינה האמצעי

רגילים אנחנו, יהודים מאמינים בני מאמינים, שכאשר מתרחשת ובאה, חלילה, צרה ומצוקה על האדם, הוא נושא עיניו לשמים ומתפלל. בטוחים אנחנו בכוחה של תפילה. דהיינו כל מטרת התפילה אצלנו היא להינצל מהצרה והמצוקה.

אך רבותינו מלמדים אותנו דבר מפתיע: התפילה אינה אמצעי להשגת הישועה והמשכת החסד. להפך, החסרון והמצוקה הם אמצעים שהאדם יתפלל לבורא עולם. לפעמים בורא עולם לוקח לנו משהו, גורם לנו לחסר ומכניס אותנו למצוקה, אך ורק בכדי שנרים עיניים לשמים ונישא תפילה מעומק הלב. או אז כאשר נתפלל ישלח לנו עזרתו משמים וימלא חסרוננו. בדיוק כפי שעשה הד"ר לנערה.

בפרט כאשר הקב"ה רואה שהאדם קצת התרחק ושכח ממנו, הוא שולח לו כמה בעיות כדי שיצטרך להתפלל. כך ייזכר ממנו, ויחזור להתקרב ולהתחבר אליו. כי רצון הבורא הוא שבניו האהובים יתקרבו אליו, לכן נתן לנו מצוה מיוחדת – התפילה. כאשר אנו עומדים להתפלל כראוי, אפשר לזכות על ידי זה להתחבר אליו.

חז"ל מלמדים אותנו בגמרא: "אמר רבי יצחק, מפני מה היו אבותינו עקרים? מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים". הקב"ה מנע מהם פרי בטן כי הוא רצה לשמוע את תפילתם. כך הם יתחברו אליו עוד ועוד. כי מטרת התפילה היא חיבור לבורא עולם. להבין שאנו תלויים רק בו, רק בידיו לעזור לנו ולא שום כוח אחר. לא קשרים, לא כסף, ולא כוח, רק הוא בלבדו.

בכך מסביר רבינו בחיי את הפסוק בפרשת השבוע "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא". לשון המקרא נראה לכאורה הפוך, שהרי סיבת התפילה של יצחק היא כי רבקה היתה עקרה. היה מתאים יותר לכתוב 'ותהי רבקה עקרה, ויעתר יצחק לה' כי עקרה היא'.

התורה מקדימה את עתירתו ותפילתו של יצחק לעובדת היות רבקה עקרה, כדי ללמד אותנו שלא העקרות היא סיבה התפילה, להיפך התפילה היא סיבת העקרות. שמה שנזכר ראשון הוא העיקר והשני טפל.

כעת נבין היטב את עונשו של הנחש שהקב"ה קילל אותו "ועפר תאכל כל ימי חייך". לכאורה אין כאן שום קללה, להיפך מעכשיו אין לו שום בעיות, לעולם אין הנחש רעב, תמיד האוכל מוכן ומזומן לו, כי הרי עפר יש בכל מקום.

הסביר הרה"ק רבי יצחק מוורקי זי"ע, על פי ההסבר הקודם. שכל הנבראים מחוברים לקב"ה, כאשר יחסר להם אוכל הם נושאים עיניים לשמים ומבקשים טרף לפיהם. אך בכעסו על הנחש אומר לו בורא עולם 'איני רוצה שום קשר איתך', קח לך ותסתדר לבד, אף פעם אל תפנה אלי יותר!

כאשר הדברים לא זורמים לנו בקלות אנו צריכים לשאול את עצמנו: מה קורה כאן? אולי מנסים לתפוס את תשומת הלב שלי?

סבא, שכחת את הכסף

מספרים על סבא שהיה כותב מכתבים כל שבוע לנכד שלו שגר בחו"ל. חודשים ארוכים ומספר רב של מכתבים, והנכד אפילו לא מגיב ולא מתייחס, כלום.

החליט הסבא לכתוב עוד מכתב רגיל, אבל בשולי המכתב הוא הוסיף 'צירפתי לך 100 דולר כמתנה'. והוא שולח את המכתב, כמובן בלי הכסף...

הנכד קיבל את המכתב ולא מצא את הכסף...

כצפוי, תוך כמה ימים הסבא קיבל מכתב חוזר בדואר מהיר: 'ממש טוב לי כאן. החברים טובים ונחמדים, גם העבודה שהתחלתי מצוינת. בקיצור הכל טוב... דרך אגב, שכחת לצרף את הכסף למכתב. אוהב אותך מאוד, נכדך היקר'...

כשאנחנו שוכחים מבורא עולם - הוא שולח לנו תזכורות בכדי שנגיב לו.

ברור שהקב"ה אינו זקוק לקשר שלנו איתו. אנחנו אלה שזקוקים לקשר הזה. זו הסיבה שבגללה הוא מארגן אירועים כאן ושם, כדי לתפוש את תשומת הלב שלנו. הכול לטובתנו האישית.

הכותב הינו מנהל רוחני ב'הידברות' וראש כולל אהבת תורה