העשירי למניין נפדה ממוות, בזכות התפילה במניין

"והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך וכו' ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך: יתן ה' את אֹיְבֶיךָ הקמים עליך נִגָּפִים לפניך" (דברים כ"ח, א', ו'-ז')

מעשה נורא שמענו בכתלי בית המדרש ברמת אלחנן בדרשת שבת הגדול של הרב מרא דאתרא. סיפור זה ילמדנו פרק נוסף בהלכות אמונה, ועד כמה צריכים להתאמץ בעשיית המצוות אף ברגעי קושי, כדי שנכשיר את עצמנו לישועת ד' כהרף עין.

מעשה שהיה כך היה:

יום אחד עבר הרב ליד השטיבלאך בזכרון משה. עמד שם זקן אחד וצעק "צענטער" "צענטער" לתפילת מנחה. דפק אותו זקן על הקיר, וזעק בקול: "האספו, האספו נא יהודים רחימאים, ואספר באזניכם מעשה שראיתי במו עיני לפני ארבעים שנה במוסקבה, ותווכחו כמה חשובה היא מצווה זו".

"היה זה לפני עליית הקומוניסטים לשלטון", החל בספורו. "יהודי נכבד, חבר בורסה מפורסם, יצא מביתו לסדרה של פגישות דחופות. והנה לפתע קוראים לו בקול מבית הכנסת הסמוך ומבקשים ממנו להשלים "צענטער" לתפילת מנחה.

לא היתה דעתו של אותו עשיר נוחה להיכנס לתפילה דווקא בעת לחץ שכזו, והוא אף התרגז על הגבאים שמצאו להם זמן עכשיו לתפסו ל"צענטער". אבל כיוון שיהודי הוא בכל זאת יהודי, שאל איש הבורסה את הגבאי האם יש כבר באמת תשעה יהודים, והוא ישלים למניין, או שחסרים עוד כמה יהודים טובים...

"היכנס נא לבית הכנסת ובדוק בעצמך את המצב", השיב הגבאי הפיקח.

חששות כבדים לביטול הפגישות

והנה אך דרכו רגליו על מפתן בית הכנסת ראה הגביר שלא מיניה ולא מקצתיה. במקום נכחו רק ארבעה או חמישה אנשים. כיוון שדם יהודי זרם בעורקיו, לא נתנו לבו לעזוב את בית מקדש המעט לאחר שכבר בא בשעריו.

במשך שעה ארוכה המתין והמתין, והמניין עדיין לא נראה באופק. בזוכרו את סדרת הפגישות שעליו לקיים, קצרה עליו רוחו. לבסוף נתקבץ מנין יהודים והתפילה החלה, אך אבוי; הש"ץ שעבר לפני התיבה מתפלל באיטיות מרובה ותפילתו ארכה זמן רב.

והיהודי שלנו "עומד על קוצים", ורגליו בוערות. מצפה הוא בכליון עיניים לסיום התפילה, ומשנסתיימה רץ בחיפזון רב לבית הבורסה, ובליבו חששות כבדים על ביטול הפגישות.

והנה, בהיותו סמוך ונראה לבניין הבורסה, הבחין לפתע בהמון רב של אנשים הנמלט בדהרה על נפשו, כמפני חרב המתהפכת. "ברח מהר", צעקו עליו. "המלט על נפשך פן תספה".

מה התברר?

בדיוק באותה שעה בה התקיימה התפילה בבית הכנסת, השתלטו הקומוניסטים על בנייני השלטון, וכתובת הרצח הראשונה שלהם היתה בבית הבורסה. בידם היתה 'רשימה שחורה' של אנשים שעליהם להרוג, והוא נימנה עליהם...

רק על ידי שהמתין לגמר התפילה, על אף שזה עלה לו במאמצים, ניתנה לו נפשו לשלל.

כך סיפר היהודי הזקן בזכרון משה, תוך שהוא מציין שהסיפור התרחש ממש לנגד עיניו והוא עֵד ממקור ראשון.

ללמדנו, שלפעמים נגזר על האדם גזר הדין החמור ביותר, עונש מוות, אך הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו כי לא תמו, נותן לאדם הזדמנות אחרונה, הטומנת בחובה נסיון קשה, כדי להצילו, שכן גם כאשר אדם 'עומד על קוצים' יש בכך משהו מן המוות...

והיה, אם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין, תינתן לו נפשו לשלל, ומזלו יעלה מבירא עמיקתא לאיגרא רמא.

מתוך סדרת הספרים "טובך יביעו", מאת משה מיכאל צורן