הגביר התרברב בממונו, עד ש...

"וכל יגיעך יאכל עם אשר לא ידעת" (דברים כ"ח, ל"ג)

במסיבת סיום ספר 'חפץ חיים' שנערכה ברמת אלחנן, סיפר הגאון רבי חיים יצחק חייקין זצ"ל, ראש ישיבת א-קסלבען בצרפת, שהיה תלמידו של החפץ חיים, כמה סיפורים על הכהן הגדול מראדין.

הגאון ר' אליהו לידר זצ"ל הגיע פעם לעיר אחת והתארח אצל גביר פלוני שהיה עשיר מופלג. בעת שהותו בבית שמע האורח את בעל-הבית מתבטא ביהירות שכיוון שהוא שולט על נכסי צאן ברזל רבים, אין לו ממה לפחד בעולם, שהרי אף אם חלק מהם יאבדו או יוחרמו על ידי הממשלה, יהיו לו תמיד תחליפים וממון רב.

הגאון האורח נחרד מעצם הדיבורים, וביקש ממארחו לחדול מכך, אך הגביר המשיך להתרברב בממונו.

עשרות מטובי מפקדיו של הצאר איבדו את חייהם

שנים מספר לאחר מכן, עבר הצאר ניקולאי בעיר מגוריו של הגביר, ובדרכו חצה את גשרי המקום שניבנו על ידי הגביר היהודי שזכה בזמנו במכרז של הממשלה, וקיבל את הזכות הבלעדית לפרוייקט.

הגשרים הללו נועדו למשאות קלים, ולא לגדודי פרשיו של הצאר שהגיעו כמובן על כרכרות גדולות שהיו עמוסות בציוד רב. לאחר שכמה חיילים חצו את הגשרים קרסו אלה תחתיהם, ועשרות לוחמים מטובי מפקדיו של צבא הצאר נהרגו.

בימים ההם, היה נחשב דבר זה כבגידה בצאר עצמו, ובמיוחד כשהאחראי לפרויקט זה הינו יהודי... ברור היה שאחת דינו למות.

כל עוד רוחו בו רץ העשיר לביתו, שלף מהארון מלוא חפניו שטרות כסף וזהב, ונמלט מן העיר, תוך שהוא שם את בטחונו על ה...כסף. בטוח היה שכאשר יראו האנשים את הכסף הרב שבאמתחתו, יקבלוהו בכבוד בכל מקום אליו יגיע.

בהיותו בדרך מישמש כל העת בכיסו כדי לוודא שהשטרות לא נפלו לו, אלא שלתדהמתו לא היה גבול כאשר באחת התחנות הוא מגלה שמרוב המהירות והבהילות טעה טעות חמורה ובמקום לקחת את שטרי הכסף והזהב, נטל עמו שטרות אחרים לגמרי, שאין לו בהם עתה כל תועלת, והם אינם שווים גם את הקלף עליהם נכתבו...

נוכח האיש לדעת שהוא עני ואביון... בלא מליצות.

השגחה פרטית ומדוקדקת

בלית ברירה החל לחזר אחר הפתחים וביקש מיהודים רחמנים שיתנו לו נדבות. יהודי זה כיתת רגליו ביערות וסבל ייסורים רבים. בשבת אחת, התארח באכסניה המיוחדת לעניים, כמנהג הימים ההם, ובאותו בית שהה גם הגאון ר' אליהו לידר. כשנפגשו השניים, פרץ הגביר-לשעבר בבכי מר, ואמר:

"עוד מצלצלות באוזניי מילותיך שאמרת לי שלא אתרברב יותר מדי, שגלגל חוזר הוא בעולם".

החפץ חיים היה חוזר על סיפור זה פעמים רבות, כדי להוכיח לתלמידיו ולשומעי-לקחו שהכל נתון בידי הקב"ה, המשגיח בהשגחה פרטית ומדוקדקת על כל אחד ואחד.

מתוך סדרת הספרים "טובך יביעו", מאת משה מיכאל צורן