יוסף ארנפלד: "המוזיקה היהודית נופלת בין הכיסאות"

יוסף ארנפלד היה בחור צעיר בן 18 בלבד, תלמיד בישיבת 'עוד יוסף חי' שבקבר יוסף, כשהחליט לשלב את לימוד התורה שלו יחד עם צרכי פרנסה. כחובב מושבע של מוזיקה, הקים ארנפלד את אתר חדשות המוזיקה הראשון, שנקרא 'חסידיניוז' (וקיים, אגב, עד היום).

קצת אחר כך, וכמו בסיפור סינדרלה - חיים חזין, בעליה של חברת 'הינדיק הפקות' המיתולוגית (אחת מחברות התקליטים החלוצות והמובילות שהתעסקו במוזיקה יהודית), חיפש עובד שיפתח את מחלקת יחסי הציבור של החברה. הוא קיבל את ארנפלד לעבודה. כך זכה הצעיר השאפתן להתוודע לראשונה לתחום יחסי הציבור מקרוב.

מאז עברו כבר למעלה מ-14 שנה. בשנים האלה ארנפלד (32) עבר לא מעט שינויים, אבל דבר אחד תמיד נשאר שם ברקע: האהבה הגדולה לתקשורת ולמוזיקה. "מגיל אפס אני נושם תקשורת ומוסיקה. אני מאזין שרוף לערוץ 7 ולכל התחנות הפיראטיות. אני מסוג המאזינים שעולים לשידור בכל הזדמנות שאפשר, וגםזוכים בפרסים", הוא צוחק.

לפני כחמש שנים החליט ארנפלד לראשונה לפתוח משרד יחסי ציבור עצמאי משלו, שמייצג בעיקר אמנים מהמוזיקה היהודית. במרוצת הזמן הפך לאחד היחצ"נים המובילים בתחום. "למדתי, ואני עדיין לומד תוך כדי תנועה. במקצוע הזה צריך כל הזמן להתחדש ולהיות עם היד על הדופק: מה מעניין את השדרנים, ‫להתאים חומרים מוסיקליים לאקטואליה, וכמובן לעקוב אחרי תזוזות בענף".

בין השמות המוכרים ששוכרים את שירותיו של ארנפלד תמצאו את אודי דוידי, ארז לב ארי, אריאל זילבר, חיליק פרנק, יצחק מאיר, שלמה כץ וגם אלבום 'צמאה 2' המצליח, שכלל ביצועים של גדולי המוזיקה היהודית, לניגוני בעל התניא.

"בלי יחסי ציבור – קשה מאוד לזכות היום להכרה ציבורית"

לכאורה, למה אומן צריך בכלל יח"צ? מה הבעיה לפנות עצמאית לכתבים, למשל, כדי לפרסם שיר חדש?

"אומן צריך להיות אומן. ברגע שהוא נהיה גם יחצ"ן - הוא מוותר על חלק מהאמנות שלו. זה נכון, מצד האמת, שהוא יכול לעשות את זה בעצמו, אם רק יקדיש לזה מספיק זמן. אבל לרוב המוחלט של האמנים אין זמן. צריך גם להבין, שהיח"צן מכיר היטב את הכתבים ואת ההעדפות המוזיקליות שלהם, ועומד מולם בקשר שוטף. לכן, גם לאנשי התקשורת הרבה יותר נוח לעמוד בקשר מול מספר מצומצם יותר של אנשי יח"צ - מאשר מול אינספור אמנים שצריך להתחיל להסביר להם מאפס איך העניינים עובדים. זה לא זול, אבל זה הכרחי בשביל האמן, כדי שיוכל לקבל מקסימום של הכרה ציבורית".

אם נודה על האמת, נראה שהעיסוק בתחום הזה קשור המון באינטרסים. אתה צריך להכיר ולהתחבר לאנשים הנכונים, להיות נחמד כל הזמן וקצת מזויף. זה לא קשה לאדם שומר מצוות, שכל הזמן מנסה להתקרב דווקא לאמת שבו?

‫"מצד האמת, צריך תמיד להאיר פנים לכל אדם ולהיות נחמד. למזלי, במוסיקה היהודית לא ממש קיים המושג של 'ברנז'ה', כך שעולם השקר קיים בו פחות. אני אישית משתדל להתרחק מזה מאוד, ללכת בין הטיפות, לשמור על איזון ועל החיים אישיים שלי, שנקיים מזה".

ולמקרה שתהיתם - ארנפלד אגב, אינו היחיד. עם התפתחות המוזיקה היהודית בארץ, צצים חדשים לבקרים לא מעט משרדי יח"צ, שמנסים להביא אומנים מסוג זה ללב לבה של ההכרה הציבורית. זאת לבד מהמשרדים הגדולים והמוכרים, שמלווים בעיקר אמנים מהציבור הכללי. ההבדלים, לדידו של ארנפלד, הם כמעט שמיים וארץ. "שיטות העבודה שונות לגמרי, כפי שקהל היעד שונה לגמרי", הוא מסביר." גם מערכות התקשורת מתנהלות באופן שונה לחלוטין. העולם הכללי, למשל, מתנהל סביב סינגלים, אין כמעט התייחסות לאלבומים מלאים. אפשר להוציא סינגל מתוך אלבום שיצא לפני שנה. לעומת זאת, בעולם הדתי-חרדי, סינגל הוא פרומו לאלבום מלא שעתיד לצאת ותו לא, החגיגה היא סביב אלבום בלבד, ואין מה להוציא סינגלים מתוכו אחרי שיצא".

כשהשוק מוצף ביח"צנים ושרלטנים למיניהם, איך יודעים למי ללכת?

‫"מבררים אצל קולגות בתחום, או כאלה שרואים שקיבלו יח"צ טוב. הרוב המוחלט של הלקוחות שלי, למשל, מגיעים דרך לקוחות אחרים, שהיו מרוצים והמליצו".

מה עם שירים שהם 'גם וגם', שיכולים להתאים לשני העולמות? כאלה שמצד אחד יכולים להישמע בגלגל"צ, ומצד שני יכולים לתפוס מקום של כבוד גם ברשימת ההשמעות של רדיו חרדי?

"בדרך כלל כשיש שיר כזה, האומן שוכר מראש שני משרדי יח"צ, אחד לקהל הדתי-חרדי שלו ואחד לקהל החילוני. כך עשו למשל אודי דוידי, ישי ריבו, אריאל זילבר, אהרון רזאל ועוד".

"גלגל"צ? לא באמת מכירים שם במוזיקה יהודית"

כאיש של מוזיקה, שחי ונושם אותה תדיר, אי אפשר שלא לשאול אותו על התופעה שצוברת תאוצה בשנים האחרונות, של גל שלם של מוזיקאים ואמנים שמתקרבים  ליהדות. ‫"בעקבתא דמשיחא הכל נתפס לאיזו קיצוניות, גם הקדושה וגם להפך. וככה רבים מהם גם נתפסים על עולם היהדות", הוא מתאר. "רובם, אגב, לא רואה את עצמו כחלק מהציבור הדתי או החרדי, הם בדרך כלל חסרי הגדרה.

"באשר למוזיקה עצמה, אני חושב שגם היא עברה שינוי גדול, שהבסיס שלו הוא הגל הגדול של החזרה בתשובה שכולנו עדים לו בשנים האחרונות. התהליך הזה גרם לפתיחות מסוימת בציבור הדתי והחרדי, כך שלא כל שיר חייב להיות על פסוקים, ולא כל מנגינה צריכה להישמע באותו השטאנץ. היום אפשר לכתוב מילים בנימה אישית יותר, וכך הסיכוי שתיגע באנשים גדולה הרבה יותר. כמו למשל שולי רנד. גם הלחנים הם הרבה יותר אישיים ונוגעים. אפילו במוסיקה החסידית הקלאסית, שיתופי הפעולה בין זמרי המוסיקה היהודית מתגבר יותר ויותר".

ולמרות זאת, מפתיע לגלות שדווקא בתקופה שבה תוכלו לשמוע יותר מאי פעם מוזיקה יהודית, אפילו בגלגל"צ – ארנפלד דווקא לא ממהר לשמוח. "בעיני זו לא באמת הכרה רשמית במוסיקה היהודית", הוא אומר בצער. "מצד החילונים לא השתנה הרבה, לדעתי. האמנים הדתיים פשוט שכרו משרד חילוני בעל קשרים ענפים בגלגל"צ. אם אותו אמן היה לוקח משרד חזק פחות, שיש לו פחות קשרים לצורך העניין - זה לא היה הולך".

למה לא? כשגלגל"צ שמים את "אבא" של אביתר בנאי, זו לא הכרה במוזיקה יהודית?

‫"לא, כי אביתר בנאי 'שלהם' עוד מלפני שחזר בתשובה, אז אין להם בעיה להמשיך לחבק אותו".

זה לא סוד שמצד אחד, בעידן של יוטיוב, הכי פחות משתלם היום ליצור ולהיות מוזיקאי, ומצד שני יש פריחה יותר מאי פעם. איך אתה מסביר את זה?

‫"זה כי האמנים מרגישים יותר צורך ליצור, לא כי זה נהיה כלכלי. אומן אמיתי לא יוצר מתוך מניע כלכלי, אלא מתוך צורך פנימי עמוק ליצור. יש אמנים בודדים ב'שפיץ' שהולך להם מאוד, כמו חנן בן ארי וישי ריבו. כל השאר חיים בדמיון ובתקווה שגם להם יש סיכוי. אחד האמנים אמר לי פעם: 'אתה מביא ילדים לעולם כי זה כלכלי?'. כלומר, זה משקף בדיוק את התחושה, שמשהו קורה להם בפנים והם חייבים להוציא אותו החוצה לעולם. לא כל דבר בחיים נמדד בכדאיות הכלכלית שלו".

ואפרופו אמנים שפחות מצליחים, בדומה למשל לבוגרים של כוכב נולד ודומיו, האם גם אתה פוגש מקום של דיכאונות אצל אמנים

"יש ויש. פגשתי לא מעט סיפורים, גם של אמנים מיואשים. אין ספק שיש רגעים מתסכלים בתחום הזה. כיחצ"ן, באופן אישי, עם כל אמן שאני מתחיל לעבוד, אני תמיד יושב ומסביר את המצב בשוק, כדי שידע בדיוק לאן הוא נכנס, ולא יתלה בזה תקוות כלכליות. ולמרות זאת, עדיין לא מעט אמנים מתוסכלים, למה המוני בית ישראל לא מתנפלים על הדיסקים שלהם. בדרך כלל, בסופו של דבר, מי שדיכאוני נתקע ולא מצליח להתקדם - ומי ששמח, בסופו של דבר מתקדם ומצליח".

"אני אומר גם לאמנים: תפסיקו לחלטר"

ואגב, למרות שארנפלד הוא כבר שם דבר של ממש בעולם היח"צ, בוודאי תתפלאו לגלות, אבל האמת היא שמאחורי הקלעים, מדובר במשרד של אדם אחד, שמנהל באופן עצמאי ובלי שום עובדים נוספים, את העסק שלו. ולא, אפילו מזכירה אין לו. "אני סוג של משרד מהלך", הוא צוחק. "תכל'ס, הכל בראש. אני לא לבד. ה' איתי, ואשתי תומכת לא מעט. אני מתייעץ איתה הרבה ומקבל ממנה הרבה פידבקים לרעיונות ולהתנהלות שלי מול לקוחות". ‫

אילו שינויים, לדעתך, צריכים להתרחש כדי לסייע במינוף של המוזיקה היהודית בארץ?

‫"אני חושב שקודם כל זה תלוי בקהל עצמו -  צריך לתמוך יותר באמנים, כדי שהם יוכלו להמשיך להוציא מוסיקה איכותית, הרי 'אם אין קמח - אין תורה'. חשוב שאנשים ייקנו דיסקים, ילכו להופעות וימשיכו לעודד יצירה של מוזיקה יהודית מקורית. פעם היו פסטיבלים, הופעות ומכירות יפות של דיסקים. היום לא נשאר מזה כמעט כלום, והמוסיקה היהודית נופלת בין הכיסאות.

"יש כמה אמנים שנמצאים בראש הפירמידה, ואנשים מוכנים לשלם מאות שקלים להופעה שלהם, ולעומת זאת, לא מוכנים לשים רבע מזה על הופעה של זמר במוסיקה היהודית. באותה נשימה, אני אומר גם לאמנים: תוציאו דברים איכותיים. אל תחלטרו. כי אם כן - בסופו של דבר זה יפגע בכם כמו בומרנג".