איה קרמרמן עם 5 הערות לוועדת הסוכר של משרד הבריאות

לפני כמה שבועות התפרסמה ידיעה באחד מאתרי החדשות על מסקנות קיצוניות שעתידה "ועדת הסוכר" להגיש למשרד הבריאות.

כמובן שהסתקרנתי, אבל כשקראתי את הכתבה התאכזבתי קשות: המסקנות נראו כמו פרווה על בסיס מרגרינה.

בפעם האחרונה שכתבתי על השר ליצמן זה היה כדי לשבח אותו על קמפיין הסוכר שמשרדו העלה וגנז, לאחר תגובה חריפה מתעשיית המזון. בגלל ציפיותיי הגבוהות מהשר, ולכן גם מהוועדה, התאכזבתי מהידיעה. אבל מכיוון שאין ייאוש בעולם כלל, שוטטתי באתר משרד הבריאות, וצפיתי בפרוטוקולים המצולמים של הוועדה. היא עשתה עבודת שטח מקיפה מאוד: נפגשה אחת לשלושה שבועות במשך שמונת החודשים האחרונים, ערכה סקר רחב כדי להבין את צורכי הציבור, זימנה את טובי המומחים בנוגע למחלות ומגפות תלויות תזונה, והקשיבה גם ללוביסטים חדשניים בנושא, מה"בר קיימא" ועד ל"מיטלס-מונדיי". בקיצור, סוף סוף מישהו עושה עבודה יסודית.

המסקנות היו ברורות: העם שלנו רוצה להיות בריא, אבל לא יודע איך. העם מבקש ממשרד הבריאות לקחת תחת אחריותו את בריאותנו, ולהתערב לטובתנו כנגד הענקים שפוזלים לכיס שלנו ולחיך המכור של ילדינו. אנחנו לא יודעים להבדיל בין מה שבאמת בריא ומה לא, ולא יודעים איך להתנגד לכל שפע המזון התעשייתי ההרסני. להורים נמאס מחטיפים, שמכניסים בהם קצת ויטמינים כדי להגדיר אותם כחטיף בריאות. נמאס ממבצעי הכסאח על ממתקים, בעוד מחירי הירקות עולים. ונמאס ממדפי הממתקים המפתים בתורי הקופות בסופרים. הוועדה שמעה גם נתונים מפחידים מפי אנשי איגוד הסוכרת, שאמרו שיש כחצי מיליון ישראלים עם סוכרת ועוד חצי מיליון בסיכון. אז הוועדה הקשיבה והחליטה לחתוך בבשר החי של תעשיית המזון. הבעיה היא שמסקנות זה דבר אחד, ויישומן הוא דבר שונה לחלוטין.

באותה פגישת ועדה ישב נציג מטעם איגוד תעשייני המזון. הרמתי גבה. זה הרי כמו להביא שור עצבני לחדר צבוע אדום. מבחינתי, הוא והקליינטים שלו היו צריכים לקבל דף הוראות ברור. המסקנות היו צריכות להינתן מבלי להתחשב כלל בתעשייה, ששנים מנפחת את כיסיה והופכת אותנו למכורים, ובכך תורמת לפגיעה בבריאות הציבור. היה מדהים לראות איך בכל פעם שהוסברו הדרישות החדשות שייכתבו על אריזות המוצרים, כגון תו אדום המתריע על אוכל מזיק לבריאות או הדגשת כמויות סוכר, שומן ומלח באמצעות ציור הכמות בכפיות, האיש החל להתנועע בחוסר נוחות בכיסאו. זה לא בא לו טוב. הוא כבר יודע שהוא יחטוף על הראש מחמשת קודקודי תעשיית המזון והחטיפים.

מסקנות בלי טעם

ומדוע מסקנות הוועדה הן פרווה?

ראשית, כי הקריטריונים התזונתיים שמשרד הבריאות קבע כבריאים הם לא מספיק מחמירים, ואין התייחסות מספקת לקלוריות. ארבע כפיות סוכר ל-100 גרם, כמעט לכל סוג מזון, זו כמות גדולה מאוד. ומה יהיה אם ישימו 3.8 כפיות? האם אז המזון יהפוך פתאום לבריא? זה הרי מופרך. שמתם פעם לב כמה זמן ילד שאכל טופי אחד יכול לרוץ?

שנית, ההתייחסות לשומן טראנס הייתה לא מידתית ביחס לנזקים שלו. כל כמות של שומן טראנס היא הרסנית. וגוף של ילד ששוקל 16 קילוגרמים אינו כגוף אדם בוגר. ומה היכולת של הזאטוט להכיל את הכמות שצורך מבוגר, שהמשרד קבע כהגיונית?

שלישית, מה קורה עם חומרים משמרים וצבעי מאכל, שנקבע חד משמעית במחקרים שהם מסרטנים וגורמים להפרעות קשב אצל ילדים? למה לא הייתה התייחסות בוועדה לכך?

רביעית, אותה חבילת במבה המיוצרת בישראל ומשווקת באנגליה, על פי החוק האנגלי, מחויבת שיהיה כתוב עליה שהתירס מהונדס גנטית. מדוע שם מוצגת האינפורמציה וכאן היא מוסתרת? כי כך קבע המחוקק האנגלי לטובת ציבורו. ידע זה כוח.

חמישית, אם ליצמן רוצה לחסל את תעשיית הממתקים הענפה ביותר במגזרנו, כל מה שהוא צריך זה ללכת לרבנים שיסירו את הכשרות למהדרין, וברגע אחד הוא מסייע לבריאותו של ציבור שלם.

אל תאמינו לשקרים: קראו לפני שתאכלו

לפני כחצי שנה קיבלתי חבילת חלווה מחברה. "חלווה בריאותית משומשום מלא ופתיתי קקאו גולמי", נכתב על האריזה באותיות קידוש לבנה. בהתבוננות ברכיבים מאחור, מצאתי שהרכיב הראשון היה סוכר. באותיות קטנות גם נכתב שרק 5% מתוך השומשום הוא מלא. והקקאו הגולמי, שידוע כסופר-פוד, נמצא שם אם מתבוננים בזכוכית מגדלת. אלו, כמובן, בניגוד מוחלט לשפע המצולם על האריזה. ישבתי והראיתי לילדים את השקר שבפרסום. עד שהשר ליצמן, שנלחם כנגד תעשיית המזון המשומנת, יצליח לסגור לגמרי את ברז השקרים, אני מציעה שתעשו זאת גם אתם.

במקום ממתק: ברוקולי

ברוקולי הוא אחד הירקות האיכותיים ביותר. לצערי הוא יקר. איני קונה ממתקים, חטיפים או מעדנים, אבל על ברוקולי אני שמחה להוציא ממון.

אחרי שהתוודעתי לאיסור חרקים הפסקתי, במשך שנים, לאכול אותו. אבל יש דרך לאכול ברוקולי גם אם הוא לא גידול מהדרין.

טוב להשתמש בסכין טורנה שהיא קטנה ויעילה לקילוף.

הברוקולי בנוי כמו עץ. אני מפרידה בחתך אלכסוני פנימי את הענפים מהגזע. מפנה את העלווה לכיווני, ושוב בחיתוך אלכסוני, מסירה בעדינות את העלווה, בניסיון לשמור כמה שיותר ענפים. אם הגזע עבה או שיש חשש לנגיעות, ניתן לקלף את הקליפה בקלות. יש לחתוך גזעים חלולים לשניים ולבדוק לחרקים. למעשה אני מפשיטה את העץ מעליו וכך רואה נגיעות. מי שמתבונן בתמונה, רואה למעשה את פעולת הקילוף.

אופן ההכנה:

באידוי: אפשר פשוט לאדות את הברוקולי עד שהוא מקבל צבע ירוק עז, ולשטוף במים קרים. הילדים טורפים כל כך מהר שאין לי זמן לרוטב.

בתנור: מניחים את הברוקולי על נייר אפייה, מזלפים מעט שמן זית ומעט מלח. חותכים לימון לחצי ובוזקים עליו רבע כפית סוכר חום. אופים ב‑180 מעלות עד שמשתנה הצבע. סוחטים לימון על הברוקולי. אפשר להוסיף בצל ירוק קצוץ, שמן זית ושומשום לקישוט.

ayakremerman@gmail.com

פורסם בעיתון "בשבע".