"אבא, סלח לי שלא שמרתי על העיניים שלי"

אלוקים,

הספקתי בחיי לכתוב מכתבים לאינספור אנשים, בעיקר במצבים מורכבים, כשכבר לא יכולתי לדבר ונתתי למילים הכתובות לעשות את העבודה. עם הזמן למדתי על עצמי, תוך כדי פרגון מהסביבה, שהתברכתי ביכולת כתיבה. תחילה רוצה אני לומר לך תודה על המתנה הנפלאה הזאת, ומכאן להמשיך במכתב סליחה. מקווה שלא לחטוא בחטא היוהרה, מקווה למצוא את המילים המתאימות למען יראו וייראו, ובעיקר לשם שמיים. לכבודך, בוראי.

אנא סלח לי על כפיות טובה לאורך שנים. אני מנסה בכל מאודי לתפור מדי יום ביומו את הקרעים האלו באמונה. כשהָרגָשָתי דועכת - האמונה שלי קטנה, ולא תמיד אני שרוי בשמחה. אבל בסוף אני רואה שהכל מסתדר לטובה. אנא, עזור לי לראות במשקפיים הנכונים את כל הטוב בעולמך - גם בהתחלה, גם באמצע וגם בסוף.

אנא סלח לי על כך שאני חושב שאינני ראוי מספיק לחבוש כיפה, לא משנה כעת מהי גודלה. זאת משום שאני מוצא את עצמי פעמים רבות במקומות שבהם עצם הימצאותי עם כיפה עלולה להוביל, לפחות למראית עין, לחילול ה'.

אנא סלח לי על כל הפעמים שלא השכמתי בבקרים לתפילת שחרית במניין בבית הכנסת. זאת משום שרציתי להרוויח שעת שינה נוספת על חשבון עבודת הבורא, ומצאתי את עצמי ימים רבים מניח תפילין לבדי. אם בעניין התפילות עסקינן, סלח לי על ששיקרתי אותך, כאשר הרגשתי אנוס לכאורה ופספסתי תפילת מנחה במניין או תפילת ערבית, בעבור תאוות בצע של עבודה או נסיעות מיותרות מחוץ לעיר.

סלח לי, ריבונו של עולם, שאני לא גונב מספיק דקות של תורה, אם זה בדרכים, או כשאני מוצא שעות מתות ביום ולא מנצל אותן כדי להרביץ תורה. ואם כבר, סלח לי על כל הפעמים שלא פקדתי את שיעורי התורה בבאר מים חיים, בגלל עייפות או אילוצים כאלה ואחרים.

הקב"ה, על חטא שמירת העיניים סלח לי. אני יודע שבכל רגע שאני סוטה מהתפקיד, ועיניי פוזלות אחרי שקר החן והבל היופי - אני חווה נפילה כואבת, אך מנסה לקום ממנה חזק יותר. ואלוקיי, בחיי שאני לא מוותר; בחיי שאני לא מוותר!

מקבלה אחת שקיבלתי על עצמי אני מרוצה - לא לפקוד בתי כנסת עם מכשירי הסלולארי, אותו אני משאיר מחוץ לתחום!

לסיום - סלח לי, אלוקיי, בעיקר על עודף של דיבורים ומעט מאוד מעשים.

שלך,

אברהם.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור החדש של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.