יובל דיין ממשיכה להתחזק: קברי צדיקים וסטטוסים מחזקים

לפני חמש שנים החלה הזמרת יובל דיין לשמור שבת, ולפקוד את בית הכנסת לתפילות ערב שישי. בראיון שנעשה עמה אשתקד ל'ידיעות אחרונות', אמרה דיין כי "שבת זו ההזדמנות היחידה שלי להסתכל על השבוע, להוריד הילוך, לא לנגן, לא לשיר, לאוורר הכל".

אז גם הדגישה את האהבה שלה לדת, ואת העניין והחיבור שלה למסורת. "אני היחידה בבית ששומרת שבת", אמרה, "אבל קיבלו את זה באהבה". בהמשך התייחסה הזמרת לשאלה האם יש סיכוי שתלך עם הדת רחוק יותר, אך היא העדיפה שלא לנקוט עמדה ברורה והשיבה: "כרגע טוב לי איפה שאני נמצאת, אבל כן ארצה ללמוד יהדות".

לאחרונה השתתפה הזמרת בכנס 'אחדות' עם סיוון רהב מאיר, ואף פרסמה מספר פוסטים מעניינים בעמוד הפייסבוק שלה. אחד מהם היה מביקורה בציונו של ר' נחמן מברסלב באומן, בסוף השבוע האחרון. "זו זכות ענקית להיות בציון של רבי נחמן מברסלב", כתבה דיין לצד תמונה שבה היא נראית רוכנת על הציון, והזמינה את מעריציה לשלוח אליה שמות ובקשות לתפילה.

לפני יום כיפור, מצאה לנכון לעשות חשבון נפש נוקב עם עצמה ופרסמה את הפוסט הבא: "הפחד האמיתי שלי מכיפור, אפילו יותר מהצום עצמו, הוא היום שאחרי. כל תקופת ה'חגי תשרי' הזאת, עוטפת אותנו באיזו קדושה סלחנית כזו. מן בנק הזדמנויות ללא הגבלה שנפתח לכל אחד, מוחק חובות ובחיוכו האדיב מזמין אותנו לקחת על עצמנו השתדלויות חדשות – ללא שום ריבית.

"תמיד הייתה לתקופה הזו בשנה, איזו משמעות קצת אחרת בשבילי. הייתי מכינה רשימות בנמרצות, מתחייבת ביני לבין עצמי למקצה שיפורים שכלל תכנית פעולה יומיומית ואינטנסיבית, שלא הייתה מביישת ספורטאים בדרך לאולימפיאדה. אבל כמו תמיד, מגיעה בסוף אותה שנה לאותה התחנה האחרונה והמוכרת, וחוזרת לנקודת המוצא שלי".

בשלב זה לוקחת דיין 'נשימה' עמוקה ומאחלת לעצמה ש"בשנה הבאה, אעמוד באותה הנקודה, עם אותו הדף המקומט שעייף כבר מהבטחותיי הלא מכוסות בעליל. רק עם משימה אחת – לפחות".

ולא רק ליום כיפור מתייחסת דיין בעמוד שלה, כי אם גם לימים אחרים בשנה – שחשובים לא פחות מבחינת המשקל הערכי שלהם, לעם היהודי. כך למשל, בצום תשעה באב, פרסמה דיין את הפוסט המהורהר הבא: "ימי בין המיצרים ותשעה באב, נתפסו בעיניי כלא יותר מימים שמומלץ לא להיכנס בהם לים, כי יש הרבה שטובעים, ואמא שמכינה הרבה דג כי אסור בשר. אבל לאחרונה התחלתי להתעמק קצת יותר, מתוך רצון להבין על מה בעצם עם ישראל מתאבל, ומה משמעות הצום. והבנתי שיש בין ימינו אנו לבין ימי אבותינו הרבה במשותף: מספרים כי שנאת חינם היא זו שפלגה אותנו אז והובילה לחורבן, ועל כך אנו מתאבלים.

"כשקראתי את המילים האלו ושמעתי הרצאות מעניינות בנושא, התחלתי לזוז באי נוחות בכיסא. הציפה אותי מן תחושה כזאת של 'לא בסדר'. אינספור פלאשבקים של פוסטים, טוקבקים עוינים, כתבות והתבטאויות נוקבות מהתקופה שלנו, שטפו את עיניי. ואז הגיעו תהיות של 'מה עושים'. איך מונעים מהדורות הבאים לכעוס עלינו על שלא אהבנו מספיק אחד את השני, רק מעצם היותנו אחד-ושני?

"אז החלטתי לקחת על עצמי קודם כל, לקבל את האחר דווקא מתוקף היותו אחר. הבנתי שעם ישראל, ואני בתוכו, אמנם מכירים ומתאבלים עליהן – אך בו זמנית חוזרים במדויק על טעויות העבר. ברגע שנבין שהכוח טמון בידינו, ונדע להכיל, להבין ואף לאהוב את השונה – לא נצטרך מלחמות שיזכירו לנו כמה מאוחדים אנחנו יכולים להיות. נרגיש זאת ונתעטף באהבת חינם במקום שנאה – בכל שנייה".