החייט פרם את החליפה המלכותית, לעיני המלך

"הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט א-ל אמונה ואין עוול" וכו' (דברים ל"ב, ד')

מובא במדרש שכאשר הוציאו את רבי עקיבא להריגה, שאלו המלאכים את הקב"ה "זו תורה וזו שכרה", והשיב להם הקב"ה ש"אם אשמע קול אחר, אהפוך את העולם לתוהו ובוהו". וקשה, איזה מענה יש בכך לשאלתם של המלאכים? הרי לכאורה נשארה שאלתם ללא תשובה?

וראיתי באחד הספרים הקדושים המסביר את הדין-ודברים בצורה נפלאה, על דרך משל.

מלך גדול ביקש לתפור לעצמו חליפה יפה, ולאחר שקנה חמשה מטרים בד, הטיל את המלאכה על חייט יהודי שזכה במכרז המלכותי. בתום כמה שבועות של עבודה הגיש החייט את החליפה המהודרת למלך ששמח בה מאד ושיבח את עבודתו המקצועית של החייט.

וכמו בכל הדורות, רכש לו בשל כך החייט היהודי שנאה אצל עמיתיו הגויים. אלה באו למלך והלשינו שהחייט גנב מטר אחד מהבד המלכותי כדי לתופרו בבגדיו הפרטיים. הם אפילו מצאו אסמכתא לדבריהם, שהרי המלך נתן לו חמישה מטרים של בד, ואילו אורכה של החליפה אינו עולה אלא על ארבעה מטרים בלבד...

קרא המלך לחייט והציג בפניו את החשדות הנ"ל, וזה כמובן הכחיש את העלילה הזדונית מכל וכל. על השאלה היכן המטר הנוסף, השיב החייט שמלאכת הגזירה והתפירה מצריכה תמיד מטר שלם של בד, בנוסף לכמות הבד הדרושה לחליפה עצמה, "ופליאני עליך אדוני המלך שאינך מבין את הדבר הזה בעצמך", התפלא החייט.

כאשר ראה החייט שחמת המלך עדיין לא שככה, ביקש ממנו להחזיר לו את החליפה, ואמר: בוא ואוכיח לך, אדוני המלך, את צדקת דבריי.

החל החייט לפרום את החליפה כדי להראות למלך את כל התפירות והגזִירות ש'גזלו' את המטר הנוסף,  והמלך – לא די שלא נירגע, אלא כעסו התעצם בכפליים: לא רק שאינך משיב לי את הבד הגזול, אלא שהנך עוד פורם את חליפתי...

כאן איבד גם היהודי את קור רוחו: "אדוני המלך, כדי להוכיח את צדקת דבריי, ולהראות לך שחור על גבי לבן היכן טמון המטר הנוסף של הבד, אני נאלץ להחזיר את החליפה למצבה הגולמי שלפני התפירה"...

וזו היתה גם תשובתו של הקב"ה למלאכים. אם תדברו עוד מילה ותמשיכו להתלונן על הריגת רבי עקיבא, אחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו, למצבו הראשוני שלפני הבריאה, ואז אפרוס בפניכם את כל החשבונות, ותיראו שיש סיבה לכל דבר, וגם עשרת הרוגי מלכות יצאו להורג במחשבה תחילה.

מתוך סדרת הספרים "טובך יביעו", מאת משה מיכאל צורן