מכתב לאחות, שמעולם לא הרגישה אחותי

ליעל, האחות הגדולה שלי,

מצחיק שגם כשאני רושמת את המילים האלה, שקרוב לוודאי לא יגיעו אליך לעולם, אני עדיין חושבת מה היית אומרת עליהם, ומתכווצת.

אחותי הגדולה, הלוואי שהיית פה כדי להבין עד כמה את משמעותית עבורי. הלוואי שהיית פה לומר את המילים שאני מייחלת כל כך לשמוע כבר שנים - עד כמה שאת מעריכה אותי, ושגדלתי המון, וכמה שאת באמת מאמינה בי, ושאת אוהבת אותי כל כך.

זה הרבה מדי לבקש, נכון? כי בינתיים אני פה, רגשנית כזאת, אחות מוזרה במקצת, שהיא די פדיחה בשבילך. זאת שאת מתביישת בה וחושבת שהיא מגזימנית, האחת שהיא חמה מידי, וסופר רגשנית.

אף פעם לא קיבלת אותי כמו שאני, חיפשת מה אפשר לשנות, ואחרי כל כך הרבה מאמץ להתאים את עצמי לציפיות שלך - נשבר לי. פשוט החלטתי שאני טובה כמו שאני. זה לא היה קל, אבל היום אני יודעת שזה היה שווה את זה.                  

אחותי, אני רק רוצה לומר לך מעל הבמה הזאת שאני יודעת שאת מלאת טינה כלפיי, לפעמים על דברים שאני עושה, לפעמים על דברים שאני לא עושה, ציפיות שאני מסרבת להגשים, רגש עוצמתי שאת מפרשת כאימפולסיביות, לב רגיש מדי.

את יודעת מה אני חושבת? שכשעזבת את הארץ ויצאת לשליחות אי שם בדרום אמריקה, השארת פה אחות בת 10 שהיו בה המון חסרונות שזכרת להדגיש.

את יודעת על מה אני כועסת? על כך שאף על פי שאת מגיעה לביקור פעמיים בשנה, את עדיין מביטה בי כמו שהבטת על בת העשר, שנדמתה לך אז כילדותית וכאימפולסיבית.

אני רק רוצה לגלות לך סוד קטן: עברו מאז 10 שנים. לך נוספו שלושה ילדים, ולי אינספור חוויות, שחלקן כללו אושר, וחלקן כאבי לב שחישלו והפכו אותי למה שאני היום.

אני לא כועסת עלייך, שתדעי. אני פשוט מלאת געגוע וכאב שקשה לי להסביר. אני מתגעגעת לאחות שמעולם לא הרגישה אחותי, מתגעגעת לתחושה שהיא, אולי, רצתה לתת.

מרחק של שנים מפריד בינינו, וגם האוקיינוס, אבל שום דבר לא התרחק כמו הלב, שעבר מרחק גדול מזה ששתינו ציפינו שיעבור. הבעיה היא לא לבנות גשר - הבעיה היא שאין מי שיבנה אותו.

את יודעת, יעל, כשהדס שלך נולדה ומצאתי בה כל כך הרבה דמיון אליי, ראיתי אותך מתכחשת, כועסת שדווקא לך יצאה ילדה כזאת, שדומה כל כך באופי לאחות שסירבת להיקשר אליה. מסתבר, שהכל חוזר אלינו בסוף. האם את חושבת שגם אנחנו נחזור, אחות יקרה?       

אני לא יודעת אם אני מחכה שתחזרי לארץ, אם אני מחכה שתתקרבי יותר, כי לאחרונה, אחרי כמה משברים, סגרתי את הלב, ואני לא יודעת עד כמה אצליח לפתוח אותו שוב.

כרגע, אני רק מתפללת עלייך, שיהיה לך טוב, ושיום אחד, לא משנה כמה רחוק הוא יהיה, תפתחי את העיניים, ובעיקר את הלב,

ותראי עד כמה אני אוהבת אותך.

שלך,

נעמי,

אחות קטנה.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.