על מחסומי זהות, ומה שהופך אותנו למוצלחים

הם ישבו בכיתה, באמצע שיעור. כמו בכל כיתה, גם שם היו טובים יותר ופחות. אך שלא כמו בכל כיתה, כאן, זה הולך להשתנות. אלו שהיו פחות טובים, ואפילו גרועים, עתידים להצליח, בלא לתכנן זאת.

קודם לכן, נאמר למורים, שתלמיד פלוני ואלמוני, הם מוכשרים, ומוצלחים, ויש לשים לב לכך. אך האמת, היתה קצת שונה, לא כל התלמידים הללו היו מוכשרים. יחד עם זאת, הנבואה הגשימה את עצמה!

אני מדבר על אפקט "פיגמליון". התיאור הנ"ל, הוא בעצם ניסוי שנעשה בכיתה. מה שמדהים הוא שמעקב אחר תלמידים אלו הראה, שרובם המוחלט "הפכו" למוצלחים! המסקנה שאנו יכולים ללמוד מכך, היא עצומה:

מה שאני היום, הוא מה שהאמנתי בעבר שאהיה, ומה שאהיה, הוא מה שאני מדמיין כיום, שאהיה בעתיד. ובמילים אחרות, הזהות שלנו – איך שאנו רואים את מי שאנחנו, תפיסותינו את מי שאנחנו, הם אלו שמעצבים את התנהגותנו ואת מבטנו על מה שאנו יכולים להיות ולעשות.

כך למשל, אדם הרואה את עצמו כבעל אופי חלש, "אני כזה וזהו", כנראה לא ישתנה, מכיוון שאינו מאמין ביכולתו לשנות את חייו. הוא לא יעשה מעשים המקדמים אותו להיות בעל אופי חזק, ולכן ה"נבואה" שלו פשוט תגשים את עצמה. אך אותו אדם בדיוק, לו רק היה מאמין ביכולתו להיות בעל אופי חזק, ככל שהיה רואה את עצמו ככזה, היה מתנהג ככזה, ופשוט היה אדם חזק.

לדניאלה יש בת בגיל שידוכים, ש"תקועה" כבר לא מעט זמן. כאשר נשאלת דניאלה מדוע לא תתקשר לשדכניות, לשמוע מה יש להציע לביתה המוצלחת, היא עונה, "אני לא מסוגלת. זה לא מכובד, אנחנו לא כאלה".

(צילום: shutterstock)

אבל רגע, מה רע בפניה לשדכנית? מה הפירוש "אנחנו לא כאלה"? ומדוע "אני לא מסוגלת"? התשובה לכל השאלות הללו, נעוצה בהגדרת הזהות ש"אנחנו לא כאלה". אם אנחנו לא כאלה, הרי שאיננו מסוגלים! אם אני כן כזאת, אני מסוגלת בלא כל קושי!

הזהות שלנו מורכבת מאמונות שלנו על עצמינו ועל סביבתנו, וזה נוצר במהלך חיינו, ומושפע מהורינו, אחינו, חברנו, וכו'. זהות, אינה נוצרת ברגע. עברנו תהליך שעיצב את תפיסותינו על העולם ועל עצמנו. באותה מידה, אם ברצוננו לשנות את זהותנו, יש צורך בתהליך מדורג. זה לא שברגע אחד, האדם שרואה עצמו חלש אופי, יהפוך לחזק כאשר ישנה את תפיסתו, או הרואה עצמו כחששן, יהפוך ברגע לאמיץ. יש צורך בפעולות הדרגתיות, ש'ישכנעו' את האדם שהוא אחר.

וישנה חשיבות גדולה לכך שאנו לא יכולים לשנות את זהותנו ברגע. תארו לעצמכם, שכן היינו יכולים להחליף זהות ברגע, הרי שאדם ראה עצמו כעדין אתמול, והיום מישהו שכנע אותו שצריך להיות גס, והנה הוא פתאום אדם גס. אתמול הוא האמין שאדם צריך להתאמץ בחייו, ופתאום שכנעו אותו ש"רגל על רגל", זו הגישה הנכונה, וכן הלאה. האם אפשר לחיות כך חיי משפחה תקינים? האם היה אפשר להיות חבר קרוב? והאדם לעצמו, איזה בלבול היה בחייו, לו יכול היה להחליף זהות בכזו קלילות!

תראו כמה הערכה יש בחברה לאדם עקבי. מדוע? אפשר לסמוך על אדם כזה, וגם הוא יכול לסמוך על עצמו. זה נוסך תחושת ביטחון. בין בני זוג למשל, הרבה פעמים אנו נתקלים בחוסר אמון הדדי. כדי להחזיר אמון, הדבר הכי חשוב הוא, פשוט שיגרה, שאין הפתעות. כך בן הזוג יכול לבטוח בבן זוגו. זה חשוב מאוד שנהיה עקביים. שלא נשנה את זהותנו בקלילות גדולה.

מה אני חושב על עצמי

בניסוי הפיגמליון, שאתו פתחנו את דברנו, מה שראו במעקב אחר התנהלות העניינים הוא, שהמורים, שהאמינו שתלמיד מסוים הוא מוצלח, פשוט השקיעו בו יותר. הם הביטו יותר לכיוונו, וכן הלאה, כי היו בטוחים שהוא מוצלח. הם בעצם שידרו לו שהוא מוצלח! אמנם כמו שאמרנו, אדם לא משתנה ברגע. ולכן התלמיד החלש, אם וכאשר הוא נכשל, המורה חשב שכנאה האחריות עליו, לא על התלמיד, כי התלמיד הרי מוצלח... וכך המשיך להשקיע בתלמידים ה"מסומנים", והם פשוט הגשימו את ה"תווית" שהודבקה להם – תווית התלמיד המוכשר. רובם הגדול האמין בתווית התלמיד המוכשר, שהודבקה להם, והחלו להתנהג על פי הזהות החדשה שלהם. זה לא קרה ברגע, אך ככל שהמורים שידרו להם שוב ושוב אמונה כנה בהיותם מוכשרים, הם פשוט החלו להאמין בכך. הם הפכו באמת להיות כאלה!

אני מניח, שרובנו כרגע מקישים מניסוי זה על התנהגותנו מול ילדינו, ובצדק. מה אנו משדרים להם? האם אנו משדרים להם שהם חכמים, מוצלחים וטובים, או שמא להיפך? ואז, אנו מגיעים לשאלת השאלות: כמה אחריות יש לנו על מה ומי שהילדים שלנו היום, ועל מה ומי שהם יהיו?!

אני יודע, חלקינו אומרים כעת: "לא אצל הילד שלי. אצלו, זה אמתי! הוא באמת לא רגוע", או, "הילד שלי? הוא באמת, מה לעשות, לא ניחן בכישרון רב, בלשון המעטה".

כאן אני רוצה לבשר לכם, שהניסיון מלמד, וכמו שרואים גם בניסוי שהזכרנו, שגם אם אתם בטוחים שהילד לא רגוע, לא מוצלח, וכן הלאה, ככל שתימנעו מלחלק לו 'שבחים' ותוויות של 'ילד רע', 'מופרע', 'כישלון', וכדומה, ובמקביל תעשו את ההיפך - אף שכרגע אינכם מאמינים בו -  שזה פשוט לומר לו כמה הוא חכם, וילד טוב. ותעשו זאת בעקביות, לתמיד, – אתם ללא ספק תראו את הילד משתנה מול עיניכם!!!

עתה, בואו נחזור אלינו. אותם הדברים בדיוק, נכונים גם כלפי עצמנו. עצרו רגע וחשבו: כמה פעמים נמנעתם מלהתקדם בחיים, מלעשות משהו חשוב, משהו שאתם חפצים בו, רק כי, "אני לא מסוגל. אני לא כזה"? זהו מחסום הזהות שלכם.

ישנו ניסוי מעניין שנעשה עם פרעושים. שמו אותם בכלי סגור עם מכסה. תחילה, הם ניסו לקפוץ לגובה, כדי לצאת, אך המכסה מנע זאת מהם. לאחר זמן הסירו את המכסה, 'וראה זה פלא', הם לא ניסו לקפוץ יותר ממה שידעו שהם יכולים עם המכסה!

זו כל האמת על "אני לא כזה, אני לא יכול"...!

חשיבה חיובית – איך עושים את זה?

אם נחליף את החשיבה שלנו, את התפיסות שלנו על מה אנו יכולים, אנו ננהג בהתאם בקלות.

ועתה, בואו נוריד את הדברים לשטח. איך עושים זאת?

קודם כל, החליטו מי ומה אתם רוצים להיות. רשמו על דף בפירוט מהם תכונותיו של אדם זה. כיצד הוא חושב, איך הוא הולך, מה הוא לובש. אמצו זאת בהדרגה, תוך הפנמה שאתם נוהגים כך, כי אתם ממש כאלה.

שימו לב, תכונה המייחדת את האדם שתרצו להיות, שחסרה לכם כיום, שהיא הגורמת לו להיות כמו שאתם רוצים להיות. נסו לאמץ תכונה זו בהדרגה, תוך שימת לב רגשית לכך, שזה הופך אתכם, בהדרגה, להיות אותו אדם.

הפנימו את ה"אני" החדש, ככל האפשר. התרגשו ממה שאתם הולכים להיות. זכרו, אתם תהיו כאלה.

(צילום: shutterstock)

עתה, בנו תכנית ברורה, מה אתם צריכים לעשות כדי להיות כאלה. ישמו בהדרגה. אל תנסו לקפוץ גבוה מדי.

היו עקביים. הכינו תזכורות בדמות מודעות קטנות על המקרר, או דף קטן בארנק, שאותו תראו כל פעם שאתם פותחים אותו. אל תתנו להחלטה להשתנות, להתמוסס. ככל שתהיו ממוקדים במטרה, כך תשיגו אותה. ככל שחייכם מלאים מטרות, כך יקשה עליכם להתמיד בעקביות עם המטרה החדשה. אתם צריכים להיות החלטיים.

וכאן, אני כבר מבשרכם, שאתם גם תיפלו. אל תיבהלו! תמיד תזכירו לעצמיכם, את מספר האחוזים או אפילו הפרומילים, שהתקדמתם, אתמול ושלשום. הזכירו לעצמיכם, שאתם בדרך הנכונה!

מעתה, אתם ה'יחצנים' של תכונה זו. אתם מדברים עליה עם הסובבים אתכם, מצדיקים אותה, ומתכוונים לא 'לזייף', וממש לנהוג כך בחייכם. נכון, לא תמיד תצליחו, אך כאשר תעשו זאת, תרגישו יותר מחויבות לזהות החדשה.

דבר ברור: מי שבוער בו הרצון לזהות החדשה, ומתמיד בדרך הנ"ל, מול כל האתגרים, בסוף, בע"ה, יצליח!