"ה', מה אתה רוצה ממני?"

גדלתי בבית דתי שמרני, ובגיל 17 התנתקתי בהדרגה מהדת בעקבות השפעת החברה. עברתי מהכפר לעיר הגדולה שבה עבדתי ולמדתי. בפעם הראשונה שנסעתי בשבת, התפללתי לה' לפני שנכנסתי למכונית במצפון נוקף, בבקשה שיסלח לי. כך קרה עם כל דבר שעשיתי לטובת החילוניות - המצפון נוקף, אבל מתרגלים, ואח"כ הופך לחלק ממך. אני זוכרת את תחושת הריחוק בהדרגה מה', שאני וה' כבר לא ביחד. כביכול עזבנו אחד את השני.

בגיל 25 התחתנתי וילדתי שלושה ילדים. נישואיי היו טובים מאוד - הייתה אהבה וחברות ונהגנו בכבוד הדדי, אך הגיעו משברים מעיקים. מה ששבר את גב הגמל הייתה הסתבכות כלכלית שהביאה אותנו לגירושין בהתאם לעצת עו"ד. לא חשבנו על פרידה, אך ההסתבכות לא נתנה לנו מנוח ונאלצנו לגור בנפרד. לקחתי את בתי הקטנה והוא לקח את שני הילדים הגדולים, וגרנו כל אחד בדירתו.

בביקורי אצל אחותי החרדית, היא ניסתה להחזיר אותי קצת בתשובה, אך לא רציתי לשמוע. היא נשואה עם 8 ילדים, והתנהלות חייה נראתה בעיני כאסון. כל צעד שעשתה היה באישור של רב. לא יכולתי להבין מדוע אינה משתמשת בשכל שה' נתן לה, וכל הזמן שואלת רב. לא יכולתי לקבל את הביטול העצמי הזה. היא אמרה לי: "את לא פוחדת מה' בגלל חוסר צניעות וחילול שבת?!" לא הבנתי ממה יש לפחד, הרי מה כבר עשיתי?!

מרוב נדנודים החלטתי לחקור מה ה' רוצה ממני.

כדי לדעת מה ה' רוצה ממני (ולא הרבנים) התחלתי לקרוא תנ"ך לפני השינה ואז נפל לי האסימון. הבנתי שלהיות יהודי זה לקיים את הברית שכרתנו עם ה', וכעם קדוש אנחנו צריכים לקיים את ציוויו. אך בתוך מערבולת חיי והמעבר לדירה אחרת ה' נשכח קצת. כשהייתי בהודו שמתי לב שכאשר ההודים שמעו שאני מישראל הם מאוד התפעלו. אחד הגדיל לעשות והסביר לי שאני מהעם הנבחר. לא הבנתי: בסך הכל אני יהודיה, למה זה העם הנבחר?!

לא הייתה לי שלווה וחיפשתי משהו שאני לא יודעת. הגעתי לספריה לחפש משהו לנפש שלי. הספרנית הציעה לי את ספרי אושו והדלאי-לאמה. זה נתן לי קצת רוגע, אבל הייסורים בחיי רק התגברו. התבודדתי בחוף הים, התפללתי, צעקתי לה', והוא לא ענה לי. הרגשתי שהשמים חסומים לי.

יום אחד התעוררתי באמצע הלילה והעברתי ערוצים בטלוויזיה. ראיתי פתאום דמות של דתי. באתי להעביר, אבל משהו בקולו החזיר אותי אליו, והתחלתי להקשיב. זה היה הרב זמיר כהן. הייתי בהלם. לא האמנתי. איזו שפה! איזה נועם! איזו חכמה! אין פחד וכפיה דתית, רק העברת ידע. נפתח לי עולם חדש והתחלתי להבין שהתורה כולה צדק, למרות שלכאורה זה לא נראה כך. כל הזמן הייתי מחפשת אותו. לא ויתרתי על שום הרצאה של הרב זמיר. וידעתי: זה מה שאני צריכה!

יום אחד נתקלתי במודעה על שיעור תורה שמתקיים במקלט. נהניתי, במיוחד מכך שיכולתי לשאול שאלות. נודע לי על עוד מקומות של לימוד תורה. היו שיעורים לנשים בלבד וזה היה קשה לי. לא יכולתי לסבול את שפתן - כל הזמן "בעזרת ה'", "ישתבח שמו" וכו'. הייתי נשארת זמן קצר ובורחת, אבל שוב חוזרת, ובכל פעם נוספת נשארתי קצת יותר.

היום, ברוך ה', אני עמוק בתוך התורה והמצוות. בכל רגע פנוי אני מחוברת לערוץ הידברות. יש לי עוד הרבה מה ללמוד ולעשות, אבל אני מרגישה שאני בדרך הנכונה, והכי חשוב שה' חזר אלי. אני מרגישה אותו קרוב מאוד. חיי כיום זה רק ה' ותורתו. בתקופותיי הקשות, כשעדיין הייתי רחוקה, הייתי בוכה, מתפללת אליו, וצועקת: "למה אתה לא שומע אותי?!", וכשלקחתי על עצמי צניעות, תפילת שחרית והתקדמתי במצוות, ממש נפתחו לי השמיים וראיתי ניסים שה' עשה לי.

כתבתי ספרון בשם "תפילה לעני", המספר על חיי. מי שמעוניינת בו מוזמנת לפנות אליי לדוא"ל: rrhs@walla.com

מעוניינים לשתף אותנו בסיפור התשובה שלכם? צרו קשר בדוא"ל odedm@neto.net.il