ראו נא מה כוחו של ילד יהודי, ועד היכן יש באפשרותו לטפס

"ושננתם לבניך" (ויקרא ו', ז')

הסיפור שלפנינו התרחש בקהילת לייפציג בתקופה שבה חטפו החיילים הרוסים ילדים יהודיים וביקשו סכומי כסף גדולים עבור פדיונם. בשלב מסויים, לאחר שאנשי הקהילה ההיא פדו ילדים רבים, התרוששו היהודים מנכסיהם.

ויהי היום וילד נוסף נחטף אלא שהפעם בנוסף לצרה זו של החטיפה, קמה סערה לאחר שנודע שהחטוף הוא אחד הילדים היתומים שהתגוררו בלייפציג ולאנשי הקהילה לא היתה פרוטה לפורטה כדי לפדותו מידי הרשעים.

רבה של הקהילה באותה תקופה היה הגאון רבי ברוך טעם. כינס המרא דאתרא את כל אנשי קהילתו אל בית הכנסת הגדול שבעיירה, פתח את ההיכל, הפשיט את ספר התורה מכל קישוטיה, ותוך שהוא גועה בבכי אמר: "תורה, תורה, חשובה את ויקרה לנו, אך יש דבר שבורא עולם החשיב אותו יותר ממך, והוא ילד יהודי. אנו מבקשים ממך שתתפללי עבור הילד היתום ותעתירי בתחינה לאלוקייך שיפדה אותו מכל צרה ומצוקה".

הבכיות והזעקות בבית הכנסת עלו לשמי שמים, תוך שהרב מבקש סליחה על שהוא נאלץ למכור את הקישוטים כדי לפדות את הילד, ואילו הילד עצמו, שעדיין היה בבית הכנסת, כשראה את הרעש המתחולל סביבו, פנה אל הגאון הרב מרא דאתרא, ובבכי סוער אמר בפני כל הקהילה: "אני מקבל עלי עול מלכות שמים ומבטיח לשקוד על פתחי בתי המדרשות כל ימי".

הסוף היה שאותו ילד יתום, שאף אחד לא ציפה ממנו לגדולות ולנצורות, גדל מאד בתורה ונתמנה לאחד מגדולי הדיינים בבית דינו של רבי ברוך טעם, עד שצמח לאחד מגדולי התורה באותה תקופה. הסיפור נירשם בפנקס הקהילה של קהילת לייפציג.

הגר"י זילברשטיין שסיפר את המעשה המצמרר בפני ילדי רמת אלחנן, פנה אל הילדים בדברי חיזוק: "ראו נא מה כוחו של ילד יהודי, ועד היכן יש באפשרותו לטפס ולצמוח בגדלות בתורה וביראת שמים".

מתוך סדרת הספרים "טובך יביעו", מאת משה מיכאל צורן