כיצד מסוגל המדע ללמד ענווה?

אליהו שואל: "שלום. האם לימוד המדע הופך אנשים לגאוותנים יותר? במילים אחרות, האם הכרת המדע של העולם מוביל לגאווה? ואם כן, כיצד ייתכן שהכרת היצירה האלוקית תוביל לגאווה?"

* * *

שלום אליהו, ותודה על שאלתך.

צריך לומר את ההיפך, שככל שאדם בן-ימינו מתעמק בלימוד המדע, הוא מתבקש להגיע לענווה גדולה יותר לנוכח עוצמת החכמה האלוקית המתגלית בכל פרט מפרטי הבריאה: "עושה גדולות ואין חקר, נפלאות עד אין מספר" (איוב ה, ט). הגאווה הפכה לילדותית בימינו דווקא בשל גילוי חכמה כה גדולה בבריאה, שאין הכלים של המדען מסוגלים להכילה. אמנם ישנם אנשים אשר מידותיהם הרעות מביאות אותם לשחצנות במקום לענווה, המתפארים בידע המועט והזעיר שרכשו על הבריאה. אולם בעיניים אובייקטיביות, מוביל המדע כל אדם ישר לענווה גדולה ואף ליראה, כפי שכתב הרמב"ם:

"והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ - מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד: "צמאה נפשי, לאלוהים לא-ל חי" (תהילים מב, ג). וכשמחשב בדברים האלו עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו, ויירא ויפחד ויידע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה, עומד בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד: "כי אראה שמיך... מה אנוש, כי תזכרנו" (ספר המדע, הלכות יסודי התורה פרק ב).

במאה ה-16 יכול היה אדם משכיל להשיג את כל החכמות המדעיות והפילוסופיות של זמנו, כי החכמות בעולם היו חסרות הן ברפואה, הן בקוסמולוגיה והן בכימיה. אולם בימינו כל כך התרבו הלימוד המדעי והמחקר בכל תחום אפשרי, שאף אדם בשר ודם אינו יכול עוד להשיג בכח שכלו האנושי את כל החכמות המדעיות שהבורא יצר בעולמו. זו עובדה שלא יכול אדם בן-ימינו להיות גם פיזיקאי, גם כימאי, גם ביולוג, גם מנתח מח, גם קוסמולוג, גם פסיכולוג, גם סוציולוג, גם מתכנת תוכנה, גם יוצר חומרה, גם הנדסאי רובוטיקה, גם מכונאי רכב, גם מכונאי מטוסים, גם מהנדס, גם אדריכל, גם גרפיקאי, גם במאי, גם צלם, גם פליאונתולוג, גם גיאולוג, גם היסטוריון, גם ארכיאולוג, גם חוקר שפות, גם וטרינר וגם רופא שיניים מוצלח...

בימינו אף בתחום אחד בודד במדע מגלה המומחה שאינו מצליח לעקוב אחרי כל החכמות המתפצלות והמתחדשות שבתחום עיסוקו. מי שחוקר בעלי חיים, אינו יכול להיות גם ביולוג, גם זאולוג, גם אורניתולוג, וגם ביולוג ימי, מאחר שבכל אחד מהם מסתעפים אינספור תחומי מומחיות נוספים ושונים בבריאה, שהמומחה באחד מהם אינו מסוגל להיות מומחה כמותו גם בתחום המקביל.

אפשר לומר כי המדע בימינו מאלץ אנשים להגיע לענווה בעל כורחם, מאחר שהם מכירים בעובדה שאין בכוחם להשיג ידע מקיף או אפילו בסיסי בכל התחומים שיש. מדען דגול בתחום אחד עשוי להיות בור מוחלט בתחום אחר במדע, ואף בתחום מומחיותם נאלצים מדענים להודות שרבות התעלומות והחידות הבלתי פתורות תחת כל הידע שרכשו, ומי יודע אם מדעני הדורות הבאים לא יבטלו את ידיעותיהם המקובלות כיום. מוגבלותו של החכם ניכרת כיום יותר מבכל תקופה אחרת על פני ההיסטוריה, כך למדה האנושות שיעור חשוב מאוד בענווה.

רק חכם בזמן יוון או בימי הביניים היה מסוגל להאמין שהגיע לכל הידע האפשרי על המציאות, שלמד את כל החכמות בעולם, יודע את כל מה שאפשר לדעת ומה שלא ניתן לדעת, והוא שלם במדרגת החכמה. אך עם התפתחות המדע גילה הקב"ה לכל בני האדם שהחכמה אינה יכולה להיות מושגת בידי אדם יחיד. כך לדוגמה, אדם בודד לא יכל להמציא ולבנות בכוחות עצמו מחשב מודרני. מחשב נבנה בשיתוף של חלקים הנבנים יחד בידי חכמים רבים (והתגלה שהמוח האנושי מורכב פי מיליונים ממחשב, במוח יש יותר נוירונים מאשר כוכבים בגלקסיה. אפילו התא הקטן ביותר מורכב יותר מכל העיר ניו-יורק). אדם בודד אינו יכול להכיל כל זאת, ולכן המדע אינו מתקדם אלא על ידי מחקר משותף, המנסה לגלות טפח קטן מפלאי הבריאה האלוקית, שאין לה חקר וגבול.

האמת צריכה להאמר, שהסיבה שאף חכם בעולם אינו מסוגל להשיג בכח שכלו את כל סוגי החכמות וכל סוגי ההשגות המדעיות שיש בעולם, היא מכיוון ש-ה' הוא אינסופי, כך שגם דרכי השגתו הן מרובות מעל ומעבר לשכל אנוש, אף של מיליוני חכמים.

מכאן נוכל להסיק מסקנה על הקירבה לבורא יתברך. כשם שבמדע אין גבול למספר החכמות ומספר ההשגות שיכול כל אדם להתמחות בהם - כך גם בהישגים רוחניים אין גבול לעומק הלימוד התורני ומספר המצוות ודקדוקי המידות בהם מסוגלים בני ישראל להצטיין עד אין גבול בכח התורה הקדושה, עליה אמרו חז"ל את הפסוק "ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים" (תנחומא נ"ח, ג). מאחר שהתורה היא יצירה אלוקית, אין לה גבול ומידה, היא מתפרסת על כל זמן ועל אינסוף מצבים אפשריים שבהם מתגלה רצון ה' דרך חקירת מצוותיו. על היקום הנצפה, שהוא רק קליפה חיצונית ואמצעי בעבורנו, נאמר: "עשה גדלות ואין חקר, נפלאות עד אין מספר" (איוב ה, ט), על אחת כמה וכמה התורה הקדושה, אשר מבטאת את הרצון האלוקי בהתגלמותו, שהיא גדולה ורחבה עד אין מספר מן העולם הזה, אין גבול לעומקה, לימודיה וצפונותיה. המדע משמש כמשל, ויכול ללמד אותנו שיעור בענווה.

וכמו שכל מדען מתחבר למדע המעניין אותו, כך להבדיל היהודי מטייל בפרדס (-פשט רמז דרש וסוד) עד שהוא מתחבר לחלק מסויים בחכמת התורה שמיוחד לשורש נשמתו, באמצעותו הוא נקשר לה' באהבתו. שלמה המלך תיקן בעולם תיקון שדוד המלך לא נועד לתקן, ודוד המלך תיקן בעולם תיקון שיהושע בן נון לא נועד לתקן. וכן אהרון הכהן תיקן בעולם תיקון שמשה רבנו לא נועד לתקן, ומשה רבנו תיקן בעולם תיקון שאברהם אבינו לא נועד לתקן. וצורך גדול היה בכל אחד ואחד מהם, כי כל צדיק השיג את מעלתו באופן המיוחד לשורש נשמתו. נמצא שכל אחד מן הצדיקים זוכה להצטיין במעלה רוחנית שונה מחבירו. ובשיתוף בן אלפי שנים גילו החכמים את היצירה הגדולה מכל, כאשר כל אחד ואחד מהם גילה נדבך מיוחד בתורת ה' ומידותיו, וכך השיג את מעלתו באופן המיוחד לשורש נשמתו.

כאשר נלמד על גדולי התנ"ך, נמצא את הגילוי והמידה האלוקית שבה הצטיין כל אחד מהם. על אהרון נאמר: "אוהב שלום, ורודף שלום. אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (אבות א, יב). מעלתו המיוחדת של אהרון היתה בריבוי שלום ואחווה בישראל, והוא נבחר להיות כהן גדול ולשרת בכהונה. משה היה עניו מכל אדם ונבחר להוריד את התורה. אברהם התנסה בנסיונות ובטח בה' בטחון יוצא מן הכלל, והיה לראש האומה. דוד המלך קיבל את הייסורים באהבה ושורר שירי קודש לה'. שלמה המלך היה חכם מכל אדם והשיג שלמות בהבנת התורה. בכל אחד מהחכמים נמצא מעלה המיוחדת לו, תיקון המיועד לו בעולם ובלימוד התורה, שבאמצעותם התחבר לה' וזכה בקרבתו האינסופית. צא ולמד שכשם שאין רק חכמה חיצונית אחת בעולם, אלא חכמות רבות עד אין מספר, כך גם השגת קירבתו של ה' מושגת על ידי מידות ולימודים רבים ועמוקים עד אין מספר בתורתו הקדושה. לכל חכם - התורה צופנת בעבורו גילוי מיוחד, שהיה טמון בה מדורי דורות: "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר נאמר למשה בסיני" (מדרש רבה, ויקרא, כב).