הניה גולדברג במסר לרווקים: "תשאלו את עצמכם מה יהיה בעוד שנתיים שאין היום"

הרגע הזה שבו מצלצל הטלפון בביתה של הניה גולדברג הוא תמיד רגע של התרגשות. בכל פעם מחדש היא נושאת תפילה מעומק הלב שמאחורי הקו תהיה אחת מהבחורות שאותן היא מלווה, שתספר לה על כך שמגיע לה מזל טוב ושהרגע לו ייחלה במשך שנים כה רבות סוף-סוף הגיע.

ואכן, הדברים האלו קורים, ואפילו לעתים קרובות. כי הניה, מתוקף תפקידה כפסיכותרפיסטית לענייני משפחה ושידוכים, מוצאת עת עצמה כשהיא מלווה בחורות רבות בתקופה החשובה ביותר בחייהן, ולא רק מלווה, אלא לעתים גם עוזרת באופן מעשי מאוד בדרך לשידוך.

מקתדרת ההוראה לעולם השידוכים

מזה כחמש עשרה שנה שהניה משמשת בתפקידה הנוכחי אותו היא רואה כשליחות של ממש. "האם שידוכי הילדים שלי הובילו אותי לנושא הזה? או אולי התמיכה והליווי התמידיים שנתתי לתלמידותיי בסמינר?" היא תוהה, "קשה לי לשים על כך את האצבע, אבל אחרי לימודי תארים, כשהגעתי למסקנה שהלב מוביל אותי לטיפול אישי ולא מערכתי כיועצת חינוכית - נכנסתי ללימודי פסיכותרפיה אינטנסיביים.

"אני זוכרת", מספרת הניה, "שיום אחד נשאלנו בקורס הפסיכותרפיה מה אנחנו מתכננות לעשות עם המקצוע הזה בעתיד. כל אחת העלתה את תכניותיה וחלומותיה, ואז אני אמרתי שאני מתכננת להכשיר בנות לשידוכים. באותו רגע 'התנפלה' עליי כל הקבוצה במחאה: 'אם את הולכת להתעסק עם שידוכים - המקום שלך לא כאן, כאן זהו מקום רציני!'

"צריך להבין", מדגישה הניה, "שבאותה תקופה, לא היה מקצוע רשמי כזה שבו ניתן לבוא לשיחות מקצועיות כדי לחשוב יחד עם הבת או עם הוריה כיצד להגיע לשידוך. נכון, היו פסיכולוגים והיו גם שיחות מקצועיות, אבל שידוכים לא היו כלל נושא מדובר". 

למרות זאת הניה לא התייאשה. היא סיימה את הלימודים ומאז השתתפה בקורסים נוספים, וכחלוצה לפני המחנה פתחה נושא חדש. גם הציבור למד להבחין בין פסיכותרפיה ושדכנות ולקלוט שהניה ממש לא שדכנית, אבל היא בהחלט מסייעת להגיע לשידוך.

שידוכים (צילום אילוסטרציה: פלאש 90)

ומיהם אלו שמגיעים אלייך?

"מגיעים אלי הורים לבנים או לבנות, וכן בנות החל מגיל 18 שנשלחו על ידי ההורים או שהגיעו מיוזמתן", משיבה הניה, והיא גם נזכרת בבת הראשונה שאותה היא זכתה להוביל בדרך לשידוך. "הייתה זו בחורה עם שמחת חיים, מבוקשת מאוד, שנפגשה עם בחורים רבים ובאופן קבוע היא 'הורידה' את כולם. לקח לי זמן להבין שמצד אחד קשה לה לוותר על החמימות של בית ההורים ולכן היא דוחה את ההחלטה להינשא, ומצד שני - בחלק גדול של ההצעות, מסיבות שונות, הוצעו לה בחורים צעירים מדי ולא מתאימים. ככל שהתקדמנו כך מיקדנו את ההצעות, הסברנו את קושי הפרידה מההורים, ניתחנו יחד את מהלך פגישות השידוכים וגישרנו בין הפערים שבינה לבין הבחורים. כך נוצר לבסוף מצב בו הגדרנו בבירור את חלומותיה ושאיפותיה, ובהדרגה הם הפכו למציאות והיא מצאה את הבחור המיועד לה".

מאז אומרת הניה שברוך ה' היו בחורות רבות שעברו דרכה בדרך למציאת בן זוגן, וגם לא מעט נשים שביקשו להתייעץ דווקא לפני פתיחת פרק ב' בחייהן. 

שידוכים מתוך אמונה

מניסיונך - מהם הקשיים שגורמים לעיכוב בשידוכים?

הניה מציינת כי לדעתה יש מספר קשיים שעלולים לעכב שידוכים, והיא גם מפרטת: "הקושי הראשון מצוי דווקא אצל ההורים. כי לעתים יש הורים שמפנים כלפי הילד ביקורתיות יתר, או לחילופין – הם דווקא מרגישים חיבור מוגזם לילד ואינם מסוגלים לשחרר אותו כדי שיבנה את חייו העצמאיים. יש גם מצבים בהם ההורים כלל לא לוקחים אחריות על שידוכי הילד, אלא סומכים עליו שימצא בעצמו. במקרים אחרים ההורים חשים קושי לקבל אדם נוסף לחוג המשפחה, וכן יש בעיות של שלום בית בין ההורים שלא מאפשרות להם לפנות את הראש עבור ענייני הילד שבשידוכים, ועוד".

מצד שני הניה טוענת שיש גם קשיים המצויים אצל הבן או הבת. "אני מתכוונת לקושי של לקיחת אחריות, או בריחה משידוכים על ידי פגישות אינסופיות שאין להן מטרה אמתית לממש בסופו של דבר את השידוך. יש גם מקרים בהם קיימת חרדה מבן זוג ביקורתי או דומיננטי מדי, או חשש משכפול מודל לא טוב שהילד ראה בבית ההורים. כל דבר שהוא 'מדי' עלול גם כן לעכב שידוך: שמן מדי, רזה מדי, גבוה מדי, ביישן מדי וכו', וכן יש בחורים ובחורות שעסוקים בבניית קריירה ולא פנויים לבניה עצמית".

ואולי העיסוק בשידוכים והמחשבה על כך שכביכול לנו יש השפעה על קידומם נוגדים את האמונה?

"אבי ז"ל היה אומר: 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם'", מצטטת הניה, "מה שה' רוצה הוא יעשה בכל מקרה. אבל הוא נתן לנו את הארץ, כלומר את ענייני העולם הטבעיים כדי שנתעסק בהם. האם העיסוק הטבעי בשידוך נועד להסתיר את הניסים שקורים בו? ייתכן. אבל אולי אם אנחנו נעשה את ההשתדלות שלנו, הקב"ה יחולל לנו את הניסים. במילים אחרות: אתם, עשו את שלכם ואני אעשה את שלי.

"ועוד משהו", היא מוסיפה, "אם הגענו למצב בו נוצרה אצלנו מתכונת שידוכית שבה אנחנו מתכוננים, יוצאים לפגישה והשידוך יורד, ושוב מתכוננים, נפגשים ויורד, ועדיין ממשיכים באותה צורה - האם לא ראוי במסגרת ההשתדלות לעצור להתייעץ ולנסות לחשוב מחדש איך להגיע לשידוך בצורה יותר מושכלת?"

ויש לה גם טיפים חשובים לרווקים ורווקות:

• ראשית, שאלו את עצמכם בני כמה אתם ומה לפי דעתכם יקרה בעוד שנתיים? נכון, ייתכן שתגיעו לשידוך. יהי רצון. אך נתון אחד ברור: תהיו מבוגרים בשנתיים מהיום. הזמן עובר וחבל על כל רגע. חישבו היטב מה כדאי לשנות היום בהתנהלות שלכם בשידוכים, כדי שבעוד שנתיים לא תאמרו: "חבל שלא חשבתי על כך אז".
• האם ייתכן שהקשרים שלכם נפלאים בחברה, אך גרועים בתוך הבית עם המשפחה? זה הזמן לשפר את הקשר עם היקרים לכם ביותר. תתפלאו, אך אם תעשו זאת, תגלו שאתם מצליחים להתקדם יותר לקראת השידוך האמתי שלכם. יש קשר מובהק בין הקשרים שלכם בבית לבין המסוגלות שלכם להקים משפחה.
• דבר חשוב ביותר: תגידו לעצמכם שוב ושוב: "אני בן אדם בעל ערך. אני שווה. אני חשוב. זה שלא מצאתי עד עכשיו את השידוך שלי אינו מוריד מהערך שלי, ועוד חזון למועד".

"הורים, המשיכו לאהוב את הבן, גם אם אינו נשוי"

מצד שני, הניה גם מסייעת בפגישות עם ההורים שמגיעים אליה לעתים כשהם שבורים לגמרי. "הגיעה אליי פעם אישה שהייתה מאוד מתוסכלת מכך שהבן המוצלח שלה בן ה-35 לא התחתן", מספרת הניה. "כשנפגשנו היא אמרה לי באלו המילים: 'כל ערב, כשבני חוזר הביתה, אני פוגשת את הצער שלי'.

"שאלתי אותה: 'מי זה הצער שלך?' ותשובתה הייתה: 'הבן שלי. בכל ערב כשהוא חוזר הביתה אני מרגישה שאני פוגשת את הצער, כי הוא לא נשוי'. תחקרתי אותה: 'את מצטערת על כך שילדת אותו?' והיא השיבה: 'לא, מה פתאום, אני אוהבת אותו, אבל מצטערת עליו וגם על עצמי'.

"ואז עניתי לה והצעתי: 'אז למה שלא תרגישי בכל ערב שאת פוגשת את בנך האהוב? האם את יודעת כמה צער נגרם לו כשהוא פוגש את העיניים העצובות והמאוכזבות שלך?' "בכלל", מוסיפה הניה, "הגישה שלי כלפי ההורים היא ללמד אותם לחולל שינוי בהתנהלות שלהם ולהרגיש שמחה שהקב"ה נתן להם את הילד הזה, גם אם הוא לא נשוי".

והניה מנדבת מניסיונה גם מספר טיפים להורים:

• שאלו את עצמכם מה נדרש מכם כהורים לילדים בשידוכים, מתי כדאי לומר דברים לילדים ומתי להימנע? כמובן שיותר קל לומר מלהימנע, אבל היו חכמים והשתמשו בשיקול דעת לפני שאתם קופצים ואומרים כל מה שעולה בדעתכם.
• האם הבחור שהציעו לבתכם מתאים לה או לכם? לא תמיד בחור שמתאים לכם יתאים גם לה. השידוך צריך להתאים לבתכם בלבד. אלו הם החיים שלה ולא שלכם.
• הילד שחוזר מפגישה אינו זקוק לעצות ולביקורות. כל מה שהוא מבקש זו הקשבה אמתית וקבלתו כאדם בפני עצמו. תנו לו אפשרות לספר דברים בדרך שלו. הן הוא המיועד ולא אתם.
• הילד צעיר ועושה שגיאות? אינכם יכולים למנוע אותו מכך. היו בטוחים שמהשגיאות הוא רק יצמח. מהביקורת שלכם – לא.
• זכרו: הילד הוא פיקדון בידכם מאת ה'. עשו כל מה שניתן למענו, אך בגבול מסוים, ואם הילד לא משתדך חרף כל ההשתדלויות שלכם - עליכם להבין שזהו רצון ה'. אם הקב"ה ירצה הוא יוכל לשנות את כל התמונה.
• והעיקר: המשיכו לאהוב את הילד ולכבד אותו גם אם הוא לא נשוי. חבל לקלקל את הקשר היקר ביניכם.