סיפור לשבת: אחרי שבעת הרועים, נדהם הבאבא סאלי לראות מי הדליק את הנר השמיני

שש שנים רצופות. זה היה פרק הזמן בו הצטער והסתגף האדמו"ר רבי ישראל אבוחצירה, הבאבא סאלי זי"ע, על אחיו הקדוש והטהור אדמו"ר רבי דוד אבוחצירא הי"ד (יום פטירתו י"ד בכסלו. הסיפור הובא בהרחבה במדור זה לפני שנתיים) – משנת תר"פ, בה הוצא להורג, עד י"ד כסלו – יום הפטירה – שש שנים מאוחר יותר, בתרפ"ו.

בליל פטירתו של אחיו הקדוש, שנודע בכינוי "עטרת ראשנו", הלך רבי ישראל לישון את שנת הלילה הקצרה שלו. בחלומו הוא ניצב בפתח ביתם בתאפיללת, ומן התקרה יורדת קערת זהב מלאה שמן, ובה שמונה קנים ובהם פתילות מוכנות להדלקה.

הוא שומע כרוז המכריז: "ברוך הבא אברהם אבינו", וקול צעדיו של אברהם אבינו נשמע כשהוא נכנס לבית. את האש בפתילה הנדלקת רואה הבאבא סאלי היטב, אולם אינו רואה את דמותו של אברהם אבינו, המדליק. לאחר מכן נשמע הקול בשנית. כעת מוזמן יצחק אבינו להדליק את הנר השני.

שוב חוזר על עצמו המראה: קול צעדים, יצחק אבינו אינו נראה, האש אוחזת בפתילה ונדלקת. אחריו היה יעקב אבינו, משה, אהרן, יוסף ודוד. כל שבעת הרועים של עם ישראל.

כל אותו הזמן היה הבאבא סאלי רועד מפחד ומאימה לנוכח המחזה הכביר. הוא הצטנף בפינה לבל ירגישו בהימצאו. היטב הבין את גודל המעמד. אלא שאז נשמע הכרוז בשמינית: "ברוך הבא רבי דוד אבוחצירא"...

להפתעתו של הבאבא סאלי, הוא רואה את אחיו הקדוש, כבחיי חיותו, נכנס אל הבית, ניגש אל הנר ומדליק את הפתילה. לאחר מכן ביקש רבי דוד להיכנס אל הבית פנימה. רבי ישראל אזר אומץ ופנה לאחיו הקדוש: "רצוני להיכנס עמכם פנימה, מותר לי?"

רבי דוד שב לאחור ונענע בראשו בשלילה: "דע לך, אחי היקר! המקום הזה הינו פתח גן עדן התחתון. לכאן לא ניתן להיכנס בלבוש גשמי של הגוף העכור מעולם החומר. אולם תוכל לשבת בפתח הבית ולומר עמנו תיקון חצות". במילים אלו נפרד ממנו רבי דוד, ונכנס פנימה. הבאבא סאלי נותר לומר תיקון חצות בחוץ עם הקולות שעלו מבפנים: שבעת הרועים ואחיו הקדוש.

התיקון הסתיים. בבת אחת נמוגו הקולות והמראות, ומול עיניו של רבי ישראל שוב נגלה בהדרו רבי דוד. הפעם לא הספיק הבאבא סאלי לפצות את פיו, ורבי דוד פנה אליו: "צער רב מצטער אני מהצער שלך אודות פטירתי. ראית בעיניך לאיזו מדרגה רמה ונשגבה זכיתי ובחברת מי אני נמצא. אינני יכול לספר לך פרטים מדויקים, אבל יודע אני שבכוח תורתך, יד ורגל לך בעניינים אלו ותוכל לשער מה רמה המדרגה לה זכיתי.

"דע לך", המשיך רבי דוד לומר לאחיו, "שאת צער הפטירה לא חשתי כלל, זולת רגע אחד. מיד לאחריו נפתחו בפני היכלות רבים, וזכיתי למעלה רמה ונשגבה. הצער הזה שהינך נוהג זמן רב מדי, פוגע בעבודתך הקדושה ומיסב לי צער רב בשמים. אבקשך, שלאחר שראית בעיניך את השכר הרב, תחדל להתאבל אודות מיתת גופי".

הבאבא סאלי הקיץ משנתו, ומאותו היום היה שרוי בשמחה עצומה. מיד לאחר תפילת שחרית ערך התרת נדרים על תענית ההפסקה בה היה שרוי, וערך סעודה גדולה לעילוי נשמת אחיו הקדוש.

זכותם תגן עלינו ועל כל ישראל.