דבר תורה לפרשת ויצא: מדוע הגיעו העננים לאשתו של אבא חלקיה?

"בכניסה לבניין יש אינטרקום", מסבירה הסבתא לנכד שבא לבקר עם המשפחה, "תלחץ על הכפתור עם המרפק. לאחר מכן, יש בצד שמאל מעלית, תלחץ עם המרפק, קומה 4. כשתגיע לדלת, תלחץ על הפעמון עם המרפק ואני אפתח".

"סבתא, אני אסתדר", השיב הנכד כשהוא מבולבל, "אבל למה ללחוץ עם המרפק?!"

- "מה, אתה רוצה לומר לי שאתם מגיעים בידיים ריקות???"...

* * *

יעקב אבינו מתפלל בדרכו לחרן: "אם יהיה אלוקים עמדי... ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש". רש"י (דברים י, יח) כותב: "ואוהב גֵּר לתת לו לחם ושמלה - ודבר חשוב הוא זה, שכל עצמו של יעקב אבינו על זה התפלל - ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש".

רש"י רוצה לבאר לנו עד כמה אהבתו של הגר בעיני השי"ת, עד כדי כך שהוא אוהב את הגר לתת לו "לחם ושמלה" - אל תזלזלו! מבהיר לנו רש"י - "ודבר חשוב הוא זה", וחשיבותו היא בכך שיעקב אבינו התפלל רק על זה.

ואולי יעקב אבינו, לרוב קדושתו, הסתפק במועט? היכן מוכחת אהבתו של מקום לגר, שעשה דרך ארוכה וקשה כל כך להסתפח בנחלת ה', בכך שהוא מעניק לו לחם ושמלה שעליהם התפלל יעקב אבינו?

חז"ל מספרים (תענית כ"ג): באחת הפעמים שנצרך העולם לגשם, וזה בושש מלהגיע, התאספו כמה מחכמי ישראל ללכת אל אבא חלקיה, שהיה נכדו של התנא הקדוש חוני המעגל, לבקש ממנו שיתפלל אל ה' ויבקש גשם. כאשר הגיעו אליו, היה אבא חלקיה בשדה ועבד למחייתו.

הגמרא מונה שרשרת ארוכה של תמיהות שראו חכמים באבא חלקיה, ובסוף המעשה הוא משיב להם אחת לאחת על כל שאלותיהם. מפאת קוצר המקום נביא רק את החלק שנוגע אלינו:

כשהגיע אבא חלקיה לביתו, אמר לרעייתו 'יודע אני שחכמים הגיעו כדי לבקש שנתפלל על הגשם. בואי נעלה לגג ונתפלל'. זאת אמר לה כשהיו בתוך הבית, ואילו חכמים מחכים לו בחוץ שיצֵא לשמוע מה בפיהם. הוא עמד בזווית אחת של הגג והיא בזווית שנייה, ועוד טרם שסיימו את תפילתם הגיעו ענני גשם בשמים, מהזווית שלה. דהיינו, בזכות תפילתה יותר מאשר בזכות תפילתו.

כאשר ראו הוא ורעייתו את העננים, ירדו למטה, וחכמי ישראל סיפרו לו שבאו להתפלל על הגשם. הראה להם אבא חלקיה את העננים והפטיר בענווה: "ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חלקיה"... הנה, כבר יורד גשם. אבל החכמים נענו שהם יודעים היטב שהגשם בא בזכותם.

רצונם להבין: מדוע הגיעו העננים מכיוונה של רעייתו תחילה? איזו זכות יש לה יותר ממנו? על כך השיב להם אבא חלקיה, שכאשר הוא נותן צדקה לעני, העני לוקח את הכסף והולך לקנות לו מאכל. ואילו רעייתו, שנמצאת במטבח, מעניקה לעני אוכל מבושל, שיוכל להחיות את נפשו מיד. לכן העננים הגיעו קודם בזכותה.

נשוב לפסוק בחומש דברים על אהבתו של הקב"ה לגר, יותר משאר בני האדם, ונתוודע ליסוד נפלא שמביא המהר"ל מפראג בספרו "גור אריה": לבני אדם רגילים הקב"ה מעניק ממון שאיתו הם צריכים לגשת ולקנות דברי מאכל, להתקין אותם לסעודה ורק אז ליהנות. כיוצא בדבר בבגדים, יש למדוד בגדים בחנות, או לתפור אצל החייט.

הגר, בדרך כלל, הינו מחוסר אמצעים. אנשים מרחמים עליו ונותנים לו את סיפוקו. בעינינו נראה הגר מסכן, שהרי אין לו משלו והוא נזקק לחסדי הבריות. אך במבט תורני ומעמיק הדבר הפוך לחלוטין: רעייתו של אבא חלקיה נתנה אוכל מוכן לעני, ובכך קירבה את הנאתו וזכתה שהגשם יבוא קודם בזכותה. כך גם הגר קרוב יותר לקב"ה, והוא מקבל מידו הרחבה מאכלים ובגדים בלא צורך לטרוח.

לזה התכוון רש"י: "ודבר חשוב הוא זה"! קרבת אלוקים במדרגה גבוהה מאוד. "כל עצמו של יעקב אבינו, על זה התפלל"...

* * *

ה"שפתי כהן", מתלמידי האר"י הקדוש, ביאר: "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש", כי ישנם חולים רבים שאין להם תיאבון, ושוכבים במיטה כל הזמן. יש להם בגד ולחם, אבל אינם יכולים ליהנות ממנו...

"ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם". נכון מאוד. אנחנו לא במדרגה, הזו להיות נזקקים ולהרגיש עדיין את קרבת הבורא. אבל בחיים הפרטיים, לפעמים אנחנו חווים חוסר נוחות, לעתים צריך ללחוץ עם המרפק.

זה רק בגלל שהידיים שלנו מלאות.

זו סיבה לשמוח, שאלו ההתמודדויות שאנו חווים.