מרגש: החילוני התפלל לראשונה בחייו, ואז התרחש הנס

משפחה חרדית אחת, יצאה לחופשה בטבריה. האישה ושתי הבנות ירדו לכנרת, בזמן שהבעל הלך להתפלל אצל רבי מאיר בעל הנס. הילדות נכנסו למים, אך לפתע -  הבת הגדולה, שלא ידעה לשחות, מעדה, נסחפה עם הזרם למים העמוקים והחלה לטבוע. 

האם שהייתה על החוף, ראתה את בתה שוקעת ומתחננת על חייה - אך מכיוון שלא ידעה לשחות, רצה לכביש בניסיון נואש לעצור את אחת המכוניות. היא החלה לסמן למכוניות החולפות, בתקווה שאחת מהן תיעצר - אלא שכולן חלפו על פניה בשלווה. נהגים צפרו לה, סימנו לה שתזוז ואפילו צעקו עליה בכעס. 

עד שלבסוף, מישהו ניאות לעצור. מהמכונית יצא גבר לבוש בחליפה נאה, ושאל מה קרה. "הבת שלי טובעת", צרחה האם והצביעה לכיוון הים. "אל תשכח שאתה אחרי התקף לב", הוא עוד שמע את אשתו צועקת אחריו, בעודו מסיר את מעילו מעליו ורץ אל המים. הוא צלל פנימה ועלה בחזרה, מושך אחריו ילדה קטנה. 

האם נשמה לרווחה לרגע, עד שקלטה שזו בתה הקטנה - שכנראה קפצה למים כדי להציל את הגדולה. "יש לי שם עוד ילדה!", היא צרחה והאיש הסתובב בחזרה אל המים. "איפה היא? איפה היא?", שאל. "שם, שם", קראה האם בהיסטריה והצביעה למרחק. האיש צלל בחזרה אל המים, כשהוא שומע את האנשים שעומדים על החוף קוראים אליו, "הראש שלה במים! תוציא לה את הראש מהמים!" 

הוא משך את הראש הקטן, השעין אותו על כתפו, וגרר את הילדה הקטנה לחוף. אחד הנוכחים בזירה התחיל להנשים את הילדה, עד לבואם של אנשי מד"א. אלא שהיה זה מאוחר מדי. הפרמדיקים בדקו את הילדה ומדדו את הדופק שלה, אך הודיעו לאם כי זה מאוחר מדי. "הילדה שהתה זמן רב מדי מתחת למים, ולא הספקנו להצילה", אמרו והבהילו אותה לבית החולים.

גם שם, חזרו הרופאים על אותה המנגינה ואמרו להורים: "אנחנו מצטערים, לא יכולנו לעשות דבר. זה היה מאוחר מדי".

הרופא הביט בהם כלא מאמין והכריז: "הפעילות המוחית שבה לתפקוד, והילדה התעוררה"

אז הבינו בני המשפחה שזה הזמן להתפלל לנס, והתפללו ללא הפסקה לשלומה של הילדה. כעבור כמה שעות, בבדיקה הבאה, נכנס הרופא אל החדר ומבט משתאה בעיניו: "אני לא מאמין", אמר. "הפעילות המוחית חזרה לתפקוד רגיל, והילדה התעוררה". תוך יומיים כבר הבריאה הילדה לחלוטין, ושוחררה מבית החולים. "זה נס רפואי", אמרו הרופאים והסבירו כי מדובר במקרה נדיר שבנדירים, היות ובמשך דקות ארוכות - לא הגיע חמצן אל מוחה. 

מספר ימים לאחר מכן, ערכה המשפחה סעודת הודיה מיוחדת, וביקשה להזמין את מצילה היקר של הילדה - שקפץ למים באומץ לב, תוך סיכון חייו שלו. אחרי סדרת טלפונים גילו כי מדובר בעורך דין המתגורר בקיבוץ - אדם המנותק מכל קשר שהוא לדת. אז זכו לשמוע מפיו את הסיפור הבא: 

"בזמן התקרית הייתי בתקופת החלמה מהתקף לב, ובדרכי לחופשה בצפון עם אשתי. כשראינו את האישה שמתחננת לעזרה על הכביש, אשתי אמרה לי להמשיך לנסוע, אבל היא נראתה לי כל כך נואשת - שהרגשתי שאני חייב לעצור ולעזור", אמר להם האיש. 

הוא הוסיף וסיפר כי בעברו הרחוק היה שחיין אולימפי, ולמרות שלא שחה מזה שנים - כחלק מתוכנית ההחלמה שלו - חזר לשחות כשבוע (!) לפני התקרית. "לולא הזמן שביליתי בשחייה במהלך אותו שבוע, לא חושב שהייתי מצליח להציל את בתכם", אמר בהתרגשות. "קפצתי למים והצלתי את הבת הקטנה, אבל אז אמרת לי שיש עוד אחת. נכנסתי שוב למים, וכשמשיתי את השנייה והבנתי שראשה נשאר במים, חשבתי שאני משתגע. לא יכולתי לשאת את המחשבה הזו".

בבית, פרץ בדמעות ואמר לאשתו: "אני הרגתי את הילדה ההיא", אך אשתו התעקשה ואמרה: "נהפוך הוא. אתה הצלת אותה, וסיכנת את חייך שלך בשביל זה".

"אבל אני כל כך טיפש", אמר לה, "לא הרמתי את ראשה מהמים". "לא", היא השיבה, "פשוט לא שמת לב".

"לא", הוא התעקש, "היא מתה בגלל הטיפשות שלי! זו הייתה אשמתי. היא הייתה יכולה לחיות!"

החיים המשיכו כסדרם, אך לבו של האיש לא נתן לו מנוחה. "חזרתי למקום ההוא, וטיפסתי על הר גבוה. הבטתי לשמיים ואמרתי: 'ריבונו של עולם, מעולם לא פניתי אליך בתפילה. גדלתי בקיבוץ, ושם תמיד לעגנו לתפילות. תפילה הייתה בשבילי תמיד מעשה מביך. זו הפעם הראשונה בחיים שאני מתפלל אליך. אני לא אוכל להמשיך לחיות ככה. בבקשה אלוקים. תתייחס לזה כאילו התפללתי אליך כל חיי, ותחבר את כל התפילות שהייתי מתפלל במשך כל השנים, ותשתמש בהן כדי להציל את הילדה הזאת. בבקשה ממך, אלוקים".

כך התפלל האיש במשך זמן מה, וכשחזר הביתה התקשר לבית החולים. "שם אמרו לי שלפני שעה היא התעוררה. זה היה בדיוק בשעה שהתפללתי", אמר. 

* * *

תחשבו על הסיפור הזה. האם הוא היה גיבור מפני שמיהר לקפוץ למים? או אולי מפני שקפץ פנימה פעמיים? איפה קרתה מתנת החיים? זה קרה ברגע שהוא אמר "הרסתי הכול. ניסיתי והשתדלתי, אבל נכשלתי". המסקנה? במקום להתייאש, הוא לקח את הלב השבור שלו ולא נסחף לעבר הדיכאון והעצב, אלא הפך אותו לתפילה. התפילה הראשונה בחייו. תפילה שיצרה נס!

יש לנו רגעים בחיים שבהם נדמה לנו שנכשלנו, שהרסנו הכול. אנחנו חייבים להבין שאותם רגעים ממש, אם משתמשים בהם בצורה נכונה - הם הזרעים של הגאולה והישועה שלנו.