איה קרמרמן על ברית מילה: "הרגשתי כשרה אמנו שנותנת את בנה לעולה"

כשהכרנו לראשונה, זה היה בחוג תלמוד של הילדים. שתינו בג'ינס ושיער פרוע, עם ילדים חובשי כיפה שמקדימים אותנו שנות אור. כל אחת עם שני בנים. אחר כך, בהפרש של כמה חודשים, כל אחת עם שלושה בנים.

בהיריון הרביעי, ששוב חפף, כבר היינו שכנות. שתינו כבר בחצאיות וכיסוי ראש. היא צלצלה באמצע סקירת המערכות. "אני לא מסוגלת להקשיב לרופא", היא צעקה בטלפון. "הוא מדבר על כליות וחושב שזה מעניין אותי! בקיצר, זה עוד בן". אמרתי לה שאני מאוד אוהבת אותה, אבל אני מוחקת את הטלפון שלה מהזיכרון. לא מעוניינת להידבק.

כשהרופא הודיע לי שזו בת, סנדרה הייתה הראשונה שאליה צלצלתי. היא שמחה בשבילי מכל הלב, כי כזו היא. עד שזזתי, היא כבר הייתה עם בן חמישי. החמישית שלי והשישי שלה היו חופפים גם כן. ושוב היא שמחה בשבילי. כי היא אחד האנשים המדהימים שאני מכירה. והיום, זכיתי להתרגש בברית של הבן השביעי שלה ושל עמית בעלה. גן עדן מובטח לה, אם הבנים שמחה, הללויה. עמית התרגש עד דמעות, סצנה מרגשת שאנחנו כבר מורגלים אליה. וסנדרה, אכן הייתה שמחה. מכל הלב. כרגיל. כי כזו היא.

עברתי עם בניי שלוש בריתות. בכל אחת מהן בכיתי יותר מקודמתה. כל אחת מהן הייתה קשה לי מקודמתה. וכמו שבעלי היטיב לתאר, מיד אחרי שיצאנו מחדר הלידה של הבן השני, את לא מבינה כמה קשה היה לי. אז אמנם את בניי חתכו, אבל אני הרגשתי פצועה, כשרה אמנו שנותנת את בנה לקורבן. רציתי לקפוץ לעזרת הגברים, לחטוף אותם ולרוץ כמה שיותר רחוק. היה לי קשה לקחת את היצור חסר האונים הזה, שלפני רגע עוד דחף אותי מבפנים, ולמסור אותו לשלוח השם, באמונה ברורה ומוחשית שזה הדבר הנכון לו. שזה התיקון שלו. שזה רגע החיבור שלו עם אבא שבשמיים.

כוחה של הברית

עמדתי היום בברית. ההקלה הגדולה שזה לא דם מדמי לא עצרה את הדמעות שהתחברו לבכיו של התינוק, ולתפילות האימהות המצומררות מסביב. כולנו התפללנו שזה ארי-משה הקטן גדול יהיה בתורה, ובריא בכל איבריו וגידיו. וברגע אחד הצלחתי לראות שכל המעמד הזה הוא בגדר נס. העובדה שכולנו עומדים חגיגיים, מחויכים, שרים בשמחה, ובה בעת מבצעים אקט רק מפני שזו מצוות השם עלינו, נראית לי כפלא גדול. מדוע אנחנו מתעקשים כבר 3,000 שנים להפוך את המצווה להילולה? ומדוע, לאורך דורות ושנים, יהודים מסרו את נפשם על זו המצווה בדיוק?

אילוסטרציה (צילום: גרשון אלינסון / פלאש 90)

בשבועות האחרונים אנחנו עטופים בסיפורי האבות הקדושים. שולחן השבת מלא בדברי תורה מתוקים של הילדים על ברית המילה של אברהם אבינו, על כמה כאב לו ביום הכנסת האורחים, על המאכלת, השופר, יעקב ועשיו, תפילות האימהות הקדושות והצער שלהן ביציאת הבנים לתרבות רעה. ופתאום בברית הכול התחבר לאחד שלם. אין מוקדם או מאוחר. יש שרשרת ארוכה חזקה ואיתנה. שרשרת שהחלה באחד היה אברהם, שתיקן עצמו ואת זרעו, עד ארי-משה.

יש מצוות שהשורש שלהן כה טבוע בדנ"א היהודי שהן מקיימות את המציאות, עולות מעליה ומעל ממד הזמן והקדמה, ומנצחות, על ידי דבקות העם שלנו בתורת השם, את מי שעומדים עלינו לכלותנו בכל הדורות. כי ברגע שאנחנו מדקדקים כחוט השערה ולא משנים דבר מאותם מעשים מדויקים שעשו אבותינו הקדושים, אנו ומצוותינו הם דברי אלוקים חיים. ‏תארו לכם ‏מה היה מצב העם שלנו אילו היינו  ‏מדקדקים בכל המצוות ‏באותה מסירות נפש.

סלמון בתנור

את הרעיון למתכון קיבלתי מסנדרה. היא הכינה סלמון בתנור, ואז לפני ההגשה שפכה עליו צ'ימיצ'ורי של ירוקים קצוצים. לקחתי את זה צעד קדימה, ואני מכניסה את ה"סלט" יחד עם הדג לתנור.

החומרים הדרושים:

700 גרם סלמון, רצוי טרי

½ קילו עגבניות שרי חתוכות לרבעים

3 שיני שום קצוצות (אפשר להחליף בסחוג לאוהבי החריף)

½ כוס כוסברה קצוצה

מיץ מחצי לימון עסיסי

פלחי לימון דקיקים - אופציה

1‑4 כפיות גרגירי כוסברה טחונים

מלח גס

שמן זית

אופן ההכנה:

* שופכים את הרכיבים על הסלמון לפי הסדר: שום/סחוג, גרגירי כוסברה, עגבניות (עם כל המיץ מהחיתוך), כוסברה קצוצה, מלח, מיץ ושמן זית.

* 6 דקות בתנור מחומם מאוד מראש על תוכנית הגריל, באחד מהמדפים העליונים כדי שהעגבניות יקבלו צלייה.

* לשבת: מניחים על כלי שני על הפלטה, כדי שהדג לא יתייבש. אם הדג נאכל בלי חימום, אפשר להוסיף מספר דקות בתנור.

ayakremerman@gmail.com

פורסם בעיתון "בשבע".