מדוע הגבר מברך "שלא עשני אישה"? 5 נקודות למחשבה

התקשרות לתינוק חדש

תופעה פסיכולוגית ידועה, שבה נתקלים בעיקר גברים לאחר לידת ילדם (בעיקר לידה ראשונה):

הגברים רואים את האישה מתלהבת, מתרגשת, מאוהבת "בהגזמה" בתינוק שזה עתה נולד, והם? אמנם הם שמחים, אבל אין להם אותה התרגשות והתלהבות שיש לאשה. האם משהו אינו כשורה אצלם? מדוע אינם מתלהבים ברמה כזו? תחושה זו מציקה ומפריעה להם.

ואז, לרוב כדי להקל על המצוקה הפסיכולוגית, הגבר מסביר לעצמו שזה קורה מפני שהתינוק יצא ממש מגופה של האישה, ולכן היא קשורה יותר אל התינוק. זה אמנם נכון, אבל חלקית. שימו לב לפלא הבא, המתרחש "מאחורי הקלעים": ישנו חומר כימי בגופנו, שנקרא "אוקסיטוצין". הפרשתו קשורה גם בהתקשרות האם לרך הנולד.

שימו לב, חומר זה מופרש ברמה גבוהה במוחם של האם ושל התינוק בשעת הלידה, והוא זה שגורם לפרץ האהבה, להתרגשות וליצירת הקשר המופלא, הנרקם בין האם לרך הנולד. כמו כן, לאחר הלידה, בכל הנקה, מגע, ליטוף, חיבוק, מבט עמוק בעיניים, נשיקה, ליקוק ושמיעה של מילים טובות וחמות, ההורמון הזה גורם לתחושה של עונג והנאה, לירידה בלחץ הדם, לירידה בסטרס וליצירת קשר חברתי ואמון בין האם לתינוק.

בורא העולם, ברוב רחמיו, דאג שתינוק שנולד, שכולו חסר אונים, יקבל את הטיפול המסור ביותר כבר מהרגע שהוא נולד, אם זה בהזנה, בשמירה על גופו או בהענקת קשר רגשי חם. תחשבו איזה טיפול הייתה האם מעניקה לבנה שזה עתה נולד, לוּ הייתה נקשרת אליו רגשית רק לאחר מספר חודשים? האם הייתה מטפלת בו באותה מסירות ואהבה אינסופית? תחשבו מה היה קורה לתינוק, הרי הוא ניזון ממנה, הוא תלוי בה!

ואני שואל, מי "ייצר" את האוקסיטוצין? מי שם בגופנו את ההרכב הכימי, שכה חיוני בהתקשרות האם לרך הנולד? מי הגאון שיצר תמהיל מושלם של כימיקלים, החיוני לשמירת חייו של התינוק שזה עתה נולד? האם הגיוני לומר שכל זה נעשה "במקרה", ללא תכנון וללא יד מכוונת?

מעמד האשה ביהדות

מכרה חילונית בעבודה הטיחה בפניי בזעם, שלפי התורה, האישה נחותה יותר מן הגבר: ההלכה קובעת שנשים אינן רשאיות להעיד בבית הדין, נאמר עליהן "נשים דעתן קלה", והגברים מברכים מדי בוקר "שלא עשני אישה".

האם התורה באמת מפלה את הנשים, או שמא בדיוק להפך? (מתוך הרצאתו של הרב זמיר כהן - "מעמד האישה ביהדות")

למה אישה אינה רשאית למסור עדות בבית דין, לפי ההלכה?

התורה אמרה לאישה שלא תעיד בבית דין בדיני ממונות (כל מה שנוגע לבית משפט או בית דין), בניגוד לגבר שחייב להעיד, דווקא משום מעלתה, כדי לשמר את נועם העדינות שלה. מי שהיה בבית משפט, וראה כאשר עד מעיד לרעתו של מישהו, כיצד ננעצים בו מבטים, ולפעמים מוטחים כלפיו ביטויי זעם – יודע שזהו מצב בלתי נעים. לכן התורה בעצם אומרת לאישה "את פטורה מהאווירה המלחיצה". חשוב להדגיש, כי אין כאן חוסר אמון באישה מצד התורה. במשפט העוסק בענייני כספים לא יקבלו אותה לעדות, אבל בדברים הרבה יותר חשובים - בדיני איסור והיתר - היא נאמנת לעדות, לדוגמה, בשאלה בנוגע לכשרות של בשר, או בנושא טהרת המשפחה - אם היא אומרת לבעלה שהיא טבלה - היא נאמנת לחלוטין.

מה לגבי אמרת חז"ל "נשים - דעתן קלה"?

חז"ל לא התכוונו, חלילה, שהנשים פגומות מבחינת המשכל. צריך לזכור, שחז"ל גם אמרו "בינה יתרה ניתנה לאשה"! לכאורה יש כאן סתירה. איך ניתן ליישב אותה?

כידוע, ביהדות יש אבחנה בין 'חכמה', 'בינה' ו'דעת'. חכמה - קיבוץ רב של מידע. בינה - הבנה של דבר מתוך דבר. דעת זוהי מסקנה, מלשון חיבור.

"בינה יתירה ניתנה לאישה" - המשמעות היא, שהאישה יודעת להבחין בפרטים, לחבר פרטים ולצרף נתונים, שהגבר לא שם לב אליהם. ביהדות אף ידוע, שכאשר גבר רוצה לבצע מהלך חשוב בחיים, עליו להתייעץ עם אשתו, כי יש לה טביעת עין. היא תבחין בדברים שהגבר לא שם לב אליהם, יש לה בינה יתרה.

אם כך, מה פירוש "נשים דעתן קלה"? קל = אינו כבד, ניתן להזזה. במילים אחרות: נשים, מסקנתן גמישה. כלומר גם כשהיא מגיעה להחלטה, היא גמישה יותר מהגבר. או במילים אחרות, נשים אינן עקשניות כמו הגברים.  

רבים גם תוהים מדוע הגברים מברכים "שלא עשני אישה" בברכות השחר?

נתאר לעצמנו שני מלכים שהוכתרו באותו יום להיות מלכים, כל אחד במדינה אחרת לחלוטין. אחד היה נסיך, שנולד למשפחת המלוכה, וכעת הגיע הזמן להמליכו למלך. לעומת זאת, במדינה הסמוכה לא מדובר בנסיך, אלא באדם שטרח ועמל והוכיח את עצמו, ולכן בחרו בו להמליכו למלך מבין כולם.

בטקס ההכתרה אומר הראשון: "אני מודה לאלוקים על שזכיתי להיוולד נסיך, להורים שהם מלך ומלכה, וכעת הוכתרתי למלך". השני אומר בטקס ההכתרה: "אני מודה לאלוקים על שזיכה אותי, שלא נולדתי כבן מלך ומלכה, אלא אני טרחתי, עבדתי, התמודדתי והגעתי להיכן שהגעתי".

שניהם צודקים, נכון? לשניהם זכויות, ואין אחד עולה על חברו.

והנמשל: האישה, שבאה לעולם עם מעלה רוחנית גבוהה יותר מהגבר, מודה לאלוקים: "ברוך שעשני כרצונו", מודה לה' שנולדתי אישה, שנולדתי שלימה ברוחניות. הגבר לעומת זאת, מודה לאלוקים: "ברוך שלא עשני אישה", ולכן אני הייתי צריך לטרוח, לעמול, לבנות את האישיות שלי ולרומם אותי, שלא כמו האישה, שנולדה מלכה בלי לטרוח.

כלומר, נשמת האישה גבוהה יותר מזו של הגבר. ומשום שנשמת האישה מתוקנת יותר, היא חייבת בפחות מצוות מאשר הגבר. וככל שלגבר ניתנו יותר מצוות - הוא מברך על כך שנברא גבר, ולא אישה.

אם כן, ביטויים תמוהים לכאורה, שנאמרו ע"י חז"ל, מובנים אחרת כאשר מעמיקים בלשון המדויקת שלהם, ומבינים את עומק הדברים.

חז"ל מרבים לספר בשבחה של האישה, ודואגים למעמדה. למשל: "אין הברכה שרויה בבית אלא בזכות האישה"; "חייב אדם לאהוב את אשתו כגופו, ולכבדה יותר מגופו"; "בינה יתירה ניתנה לאישה".

לסיום נוסיף, כי ניתן להבין את גודל מעלתה של האישה מהמסופר בתורה: שרה מבקשת לגרש את הגר וישמעאל מביתה, מחשש שיקלקלו את החינוך של יצחק. מכיוון ששרה עמדה על טיבו של ישמעאל יותר מאברהם, בורא העולם אומר לאברהם: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ" (בראשית, כא, יב). לאישה יש בינה יתירה. היא יודעת להבחין ולהרגיש עם מי כדאי להתחבר, ומי האדם שיכול להזיק בהתחברות אליו. כשאדם מקשיב לקול אשתו, הרי הוא זוכה לברכה ולהצלחה.

הקוד הגנטי

תחשבו איך היה נראה, לוּ הינו יכולים להגדיר כל יצור חי עלי אדמות – כל פרט ופרט! – בקוד ייחודי, המפרט את כלל התכונות השייכות לאותו יצור חי. היינו מקלידים במחשב קוד מסוים, ואז היו מופיעים לנו על הצג כל המרכיבים, המאפיינים והתכונות של אותו יצור. אמנם נשמע לא הגיוני ולא בר-ביצוע, אבל אם נתבונן היטב נגלה ש"פטנט" זה קיים בגופנו בצורה מדהימה, הנשגבת מבינתנו... ה-DNA!

תחשבו על ה-DNA כמרשם, או מתכון ליצירת יצורים חיים: ה-DNA הוא מעין מולקולה ייחודית, שנמצאת בכל תא בגוף החי, ומורה לכל תא איך לגדול, ואילו תפקידים עליו לבצע.

כל המידע התורשתי לבניית החלבונים בתא של הנמלה, הדולפין, הצפרדע ואף האדם - כל המידע הזה מוטמע אל תוך מבנה ה-DNA בקוד באורך מיליארדי אותיות (המהווה "נוסחה" של היצור החי). קיום הקוד, המוצפן בתוך כל אחד מטריליוני תאי גופנו, הינו תגלית מדהימה כשלעצמה.

ב-DNA רשומים בצופן כל תכונותיו של החי: אם יהיה נמוך או גבוה, צבע העיניים, צורת סלסול השיער, מבנה הגוף, צורת הפרצוף, טביעת האצבעות, רגישות למחלות וכדומה. הפלא מתעצם כשמתברר, שלכל בעל חיים יש DNA ייחודי משלו, וממנו נוצרים בעלי חיים מסוגו בלבד!

בזכות תגלית מדהימה זו יודעים היום החוקרים לעשות בדיקות DNA, שמאפשרות להפיק מידע חיוני, כמו האם מישהו הוא אחיו של מישהו אחר, או בן משפחה שלו וכדומה, לזהות חשש למחלות ועוד.

מעתה נבין היטב את כוונת המדען הנודע, פרופ' פרדריק הוייל, חתן פרס נובל לפיזיקה, באמרו:

''הסיכוי שצורות חיים מפותחות התפתחו באקראי ללא מתכנן, ניתן להשוואה לסיכוי, שסופת טורנדו סוערת על מגרש גרוטאות תגרום להיווצרות מקרית של מטוס בואינג 747 מן החומרים הנמצאים שם..."

חידת החיים

תיאוריית האבולוציה טוענת שחלקיק מן הדומם קיבל לפתע חיים, הוא התפתח ואף עבר שינויים במרוצת שנים רבות.

לפי תיאוריה זו, שינויים מרשימים אלה התרחשו מתוך "ברירה טבעית". כלומר, למרות שהחלקיק הראשון בא מן הדומם, ללא מתכנן וללא התערבות כוח עליון - נוצרה בו בדרך מקרית מערכת, שיש בה יכולת להשתנות למצבים רבים, לשם התאמה לצרכים המתחדשים, וכך - מה שמתאים שרד, ומה שלא - נכחד.

תיאוריה זו מופרכת כיום לפי כל אמת מידה מדעית! על המחזיקים בתיאורית האבולוציה להשיב לא רק על השאלה כיצד התפתחו המינים השונים, אלא על השאלה החשובה ביותר: כיצד החלו החיים הראשונים? הרי ברור לכל, שללא התערבות כוח עליון, אין שום אפשרות טבעית לחומר דומם לקבל רוח חיים ולהתחיל לנוע!

אם אין אלוקים, חס ושלום, איך הדומם קיבל חיים? איך חומר דומם קיבל נשמה? איך דומם החל לזוז? האם ראיתם פעם שולחן שהתחיל לזוז, לדבר, לחשוב, לרצות דברים או לתקשר עם הסביבה?...

האבולוציה אינה מסבירה את היווצרות חוקי הטבע, וכיצד נטמן בחומר דומם הפוטנציאל להפוך ליצור חי ללא שום התערבות אלוקית. יתירה מכך, תיאורית האבולוציה אינה יודעת להסביר את מקור החיים, איך הכול התחיל. אין משמעות לתיאוריה שאין לה בסיס הגיוני, והסבר כיצד הכול התחיל... 

מאיר ברחמים

מי מאתנו לא התעורר משינה באמצע הלילה בגלל אור שהודלק בחדר, והסתנוור מאד מכך? המעבר החד מהחושך לאור אינו מאפשר לפקוח עיניים, אלא רק לאחר חלוף מספר רגעים, כשהעין מתרגלת לאור.

תחשבו, לו הייתה לנו הדלקת אור הדרגתית, המאפשרת הסתגלות של הראייה לאור, לאחר שהייה ממושכת בחושך, זה היה עושה לנו את החיים קלים יותר. אבל חברת החשמל אינה מייצרת נורה כזו...

רגע, בעצם יש נורה כזו, ש"נדלקת ונכבית" בהדרגה, ומאפשרת הסתגלות מיטבית לכל מי שמואר ממנה. מהי? השמש!

האם חשבתם פעם מדוע הזריחה או השקיעה נעשות בהדרגה? מדוע השמש אינה זורחת בבת אחת? מדוע החלק שהיה מואר מחשיך בהדרגה, ולאט לאט יורד בו הלילה?

חברים, כמה חכמה יש בתהליך הזריחה! אדם שמתעורר משינה, ומדליקים לו אור בחדר – עלול לקבל כאב עיניים, שלפעמים יוביל אפילו לעיוורון. כל שכן השמש, אילו הייתה זורחת בבת-אחת, לא היה נשאר אדם אחד בעולם שעדיין רואה! לפיכך, זריחה הדרגתית מאפשרת לנו לסבול את אור השמש העצום.

שקיעה וזריחה הדרגתיות מאפשרת לראייה שלנו הסתגלות טובה יותר, ולנו - תפקוד טוב יותר. על כך אנו מודים כל בוקר בתפילת שחרית: "המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים".