מדוע בחר הצדיק לקיים את ההלוויה דווקא לפני תפילת שחרית?

"כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך" (ויקרא ח', ה')

לפני שנתרץ, הנה סיפור קטן מאדם גדול ורם בענקים. ל"דברי חיים" מצאנז זצ"ל נפטר ילד כבן שמונה, שהיה קרוי על שם אביו. ההלויה התקיימה לפני תפילת שחרית, וכששב הקהל מבית העלמין פתח ה"דברי חיים" ואמר:

אם היה פוגש אותי מאן דהוא לפני התפילה ונותן לי מכה חזקה, הייתי מתייחס לכך באחת משתי אפשרויות. הייתי מסיט את מבטי לאחור ומתבונן בפרצופו של המכה. אם הייתי רואה שמדובר בידיד טוב, לא היתה לי כל בעייה להבין שהמכה החזקה שהכאיבה לי היתה בסגנון "בוקר טוב", כמו שאכן עושים חברים זה לזה, (ולא יודעים עד כמה הם מכאיבים במכה זו, או שאינם יודעים שהחבר סובל מכאבים בגבו ועתה הם מכאיבים לו עוד יותר, אבל בכל מקרה מדובר במכה "ידידותית").

אם לא הייתי מכיר את זה שהרביץ לי, המשיך ה"דברי חיים", או שלחילופין הייתי רואה שמדובר בשונא שלי, היה מקום לתלות שהוא נתן לי מכה כדי להכאיב לי.

ועכשיו נתבונן, המשיך ה"דברי חיים". הקב"ה נתן לי מכה חזקה, מכאיבה מאין כמותה. אבל האם יש לי ספק שמדובר באבא רחום וחנון, שאהבתו הגדולה אלי אינה תלויה בדבר, והוא מרחם על כל אחד ואחד מבניו?

לא. אין לי בכך כל ספק.

ואם כן פשוט וברור שגם כאשר קיבלתי ממנו מכה, היתה זו מכה ידידותית, והוא היה ונשאר אבא טוב, ואם כן צריך לקבל הכל בשמחה. הקב"ה הוא אבא טוב, וגם הכאבים והיסורים שהוא מביא על האדם טובים הם, שהרי מאמינים אנחנו שהכל לטובתנו, וכאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מייסרך.

ברור אפוא שפטירת ילדי הקטן היא לטובתי, ולכן מודה אני על הטובה הזו בדיוק כפי שהייתי מודה לו על כל טובה אחרת שהוא עושה עימדי, סיים ה"דברי חיים" את דבריו לאחר הלוויית הבן-יקיר, וקרא לקהל "בואו ונאמר בצוותא הודו לה', ופתח ב'הודו לה' קראו בשמו', וכו', שבתחילתה של תפילת שחרית.

רק אז הבינו המתפללים מדוע בחר הצדיק לקיים את ההלוויה דווקא לפני תפילת שחרית...

מתוך סדרת הספרים "טובך יביעו", מאת משה מיכאל צורן